אבות יקרים, גברים נכבדים...

אבות יקרים, גברים נכבדים...

מה היה קורה אם אתם הייתם צריכים להכנס להריון? איך נראה לכם שהייתם מסתדרים עם הבטן? הבחיול? ההקאות? המלפופנים החמוצים והשוקולד? ויותר מהכל... החיתוך והתפרים?!? חשבתם פעם על מה אנחנו עוברות ואיך אתם הייתם מתמודדים עם זה? נראה לי שלשבת בצד ולעשות כן עם הראש בכל פעם שאנחנו מתבכיינות זה כבר לא מספיק. אולי כדאי שתתחילו לחשוב על איך אתם עוזרים לנו יותר. כן, אף פעם זה לא מספיק לנו ולו בגלל העובדה שכנראה שלעולם לא תבינו!
 

hirshfe

New member
מה אתה רוצה ממני?

העלך לא מתחשב בך דברי איתו. אם אני הייתי נכנס להריון - הייתי עובר אותו בדיוק כמו שאת עוברת אותו וכמו שאישתי היום עוברת אותו. כי כמו לך לא הייתה לי בררה, על מנת לזכות ולקבל ילד. ואני עוזר שאני יכול כמה שאני יכול - ואם אני לא עוזר מספיק, זה רק בגלל שלא מבקשים ממני. גי למרות הכל (וכן "פישלתי" אני לא טלפט - ואם רוצים משהו מבקשים ומי שלא מבקש לא מקבל) אבל אני לא אבין מה זה הריון, כמו שאת לא תביני מה זה כאב ביציים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
עופר צודק ../images/Emo13.gif הכאב התיסכול והכעס שלך, מאד מובנים. אבל לא כל גברי העולם אשמים ../images/Emo13.gif האמת, גם עם בעלך, אני לא ממליצה לך לדבר במושגי אשמה, פשוט כי זה לא יעיל. מקוה שמודל המצורף יועיל לך. והעיקר- שיהיה במזל טוב!../images/Emo140.gif http://www.meitarim.co.il/nvc/NVC_model.asp
 

Master Stav

New member
משעשע ....

כול הנשים זונות ...אה לא ? א אופס חשבתי שמחקים במי עושה הכללה יותר מכוערת ..... אם הינו צריכים להיכנס להריון ...אם הטבע היה מאפשר זאת אני מניח שהינו נכנסים להריון איך הינו מסתדרים ? בדיוק כמוכן אני אוהב מלפפונים חמוצים בשוקולד ואני לא בהריון ..... וחיתוך ותפרים ....כמיש עבר תאונת דרכים קשה אני יכול ללמד אותך דבר או שניים על חיתוך ותפרים ..... כן חשבנו ..סביר להניח שב דיוק כמוכן ... מה את בדיוק מצפה ....שנדפוק את הראש בקיר כול פעם שאתן מתבכיינות ( את אמרת מתבכיינות מעולם לא חשבתי כך אבל אם את אומרת ...ילה בסדר ) לעזור לכן ? יש לי חדשות בשבילך אנחנו אל צריכים לעזור אנחנו שותפים מלאים בהכול ....ולגבי לא מספיק ....צר לי אבל את זה רק פסיכולוג יפתור .... אני מסרב לקחת על זה אחריות ....כל שכן לנסות ולהבין את ההתבכינות שלך ( ושוב מושג שאול ממך ולא מהז'רגון הקבוע שלי )
כל האמור לעיל היה כתשובה לשאלתך אך התשובות הינן אידבידואליות לי אישית
במילים אחרות ....תגידי .....זה שלך יש בעיות זה אומר שכול העולם דופק אותך ?
 

גרי רשף

New member
ומה רצית לומר בזה?

1. בן זוגך אינו אמפטי כלפייך, ולכן החלט לתת על הראש לכולנו כי אנחנו בטח חברים שלו ומתנהגים כמוהו. 2. באת להסביר לנו את המציאות (ולאט כדי שנבין): גברים מטבעים אינם מסוגלים להבין את סבלן של הנשים. ככה אנחנו- נולדנו דפוקים.
 

מחשבות

New member
אין מצב. קודם שאשתי תעשה במקומי קניות, 3

ארוחות ביום לבית, טסט ותיקונים לאוטו, כל ההשקמות, ביקורי הרופאים וימי ההורים ואחר כך אשקול היריון.
 

MrCheff

New member
אנחנו גברים וכנראה גם דפוקים

דבר ראשון, אני חייב להתייחס לנושא הבטן.. הרי ידוע לכל גבר ואשה הנוסחא המתמטית שהוכחה גם מדעית ע"י חוקרים מאוניברסיטת פריסבי: כרסו של הגבר גדלה ביחס ישיר להתקדמות ההריון של האשה. כאשר האשה נמצאת בחודשי הריונה המתקדמים (חודש שמיני-תשיעי), גבר ממוצע ימצא עצמו מטפח כרס השווה בגודלה לבטן הריונית של חודש רביעי/חמישי. חודשיים לאחר הלידה, לאחר שהאשה חוזרת לממדיה הטבעיים, הגבר עדיין עסוק בלשתות עוד בירה ולהגדיל את כרסו ע"מ לרצות את אשתו, כך שתראה רזה יותר. זה קורה בכל העולם, אפילו פה בישראל. בחילות יש לי כל פעם שאני נוסע באוטובוס לת"א... וזה גברת, קורה כל יום... בעיקר בגלל שיש לא מעט אנשים שגם מקיאים באוטובוס את ארוחת הבוקר שלהם... מזל שאני לא עובד באילת.. לא הייתי עומד בירידות של סדום. חיתוך ותפרים. אני יכול לענות לך את התשובה הרצינית והמלומדת.. שבעלך יעשה לך עיסוי פרינאום.. לא יצטרכו לחתוך אותך ולא לעשות תפרים, אבל זה לא תמיד עובד ובעלים לא ממש ששים לעשות את הפעולה הזו. לכן, במילא אנחנו נצא הדפוקים מכל הסיפור. אבל האמת, תכל'ס, בתור אחד שתפרו אותו במקום כואב לא פחות (כן,כן, איפה שאת חושבת).. הכאבים בשבועיים לאחר הניתוח הזה, גדולים יותר מבעיטה לביצים (שאני בטוח שכמה חבר'ה פה קיבלו.. לא חוויה מומלצת.. תאמיני לי), אז Give me a Break! בנושא השוקולד והמלפפונים חמוצים. העניין באמת לא מובן לי. מילא מלפפונים במלח, עם נוטלה, אני עוד יכול להבין, אבל מלפפון חמוץ בשוקולד השחר (יאאאקקק) בקשר להתבכיינות.. אין לי מה אחר להגיד חוץ מ-הורמונים! צריך למצוא דרך לדכא את ההורמונים שמשתחררים לאחר הלידה, זה פשוט מכה... מה שאתה לא עושה לא בסדר... אתה מחבק, אז אתה מבזבז את הזמן.. בזמן הזה, יכולת כבר לשטוף את הבית או להכין את השבת, כי שכחתי להגיד לך שההורים שלי באים עם 2 אחיות שלי, בעליהן וה-8 ילדים שובבים שלהם... ואם אחרי שהכנת את הבית, שטפת אותו, בישלת אוכל לגדוד, סידרת מיטות לכולם.. ואתה יושב ממוטט בסלון עם בקבוק בירה ונח קצת.. אתה מקבל שטיפה, למה אתה לא מחבק אותי.. אתה לא אוהב אותי?? לשם הבהרה, כל הקטע דלעיל נכתב בהומור בלבד, ולקוח מתוך נסיונם האישי של חברים כי מה לעשות חברים, אבל אצלי זה לא קרה, וזה בעיקר בגלל שאני, כמו חבריי פה, לוקחים בבית, חלק מלא יום מעולה!
 
חייבת להגיב למרות שעברו 10 ימים...

בעלי שותף מלאאא בגידול הילד ובכלל בקטע של ההריון , הלידה והשאר.. (לא אומרת לו את זה הרבה ולא אומרת תודה בעיקר כי זה אמור להיות ברור לשנינו שהילד וההריון אז היה של שנינו) מהרגע שנכנסתי להריון בעלי היה איתי בכל פגישה עם הרופא, בכל אולטרסאונד ובכל החלטה שהתקבלה. לקראת הלידה בעלי היה איתי גם בבחירת החדר (שותף כמעט מלא להחלטה על עיצוב החדר אבל בעיקר כי עשיתי זאת עם חברה שהייתה בהריון גם וזה היה הכיף שלנו.). בעלי אפילו סבל כמה לילות וימים מבחילות והקאות בלי שום סיבה נראית לעין וצחקנו שזה בגלל ההריון.. הגיע איתי גם למיון כשהיה חשד לרעלת וכמובן היה נכנס גם ללידה אם היו מאפשרים אבל נותר בחוץ כי זה היה ניתוח חירום. בעלי היה הראשון לגעת ולראות את הילד למעט השניה שהוציאו אותו ממני והראו בחטף. בעלי היה ליד הילד 3 ימים ראשון כשהיה באינקובטור בפגיה בזמן שאני שכבתי במיטה בלי יכולת לזוז ורק עדכן אותי בכמה הילד מדהים וכמה מתוק וכמה השם בחרנו לו (כן, שנינו החלטנו פה אחד שהשם תום הוא הכי מתחבר לנו ולשם המשפחה) ועדכן אותי גם בכך שהשם תום הוא פשוט כ"כ מתאים לו שהוא לא יכול לחשוב אפילו עם שם אחר ודאג לצלם לי אותו כל יום בוידאו וסטילס. בעלי היה גם הראשון שהחליף לו חיתול וממש קינא בי כשהאכלתי את הילד בפעם הראשונה מבקבוק (לא הנקתי) וכל זה במקביל לטיפול בי במחלקה כולל לקלח אותי כשאני על כסא. בעלי עבר תאונת אופנוע קשה יום לפני השחרור מפגיה (תודה לאל שלא קרה לו כלום למעט מכות יבשות בגלל שהיה מוגן טוב) ובכל זאת היה שותף לההההכככללל בימים שהיה בבית, עזר כאילו לא הייתה תאונה...(כולל לקום ולהאכיל בלילות) גם אחרי שחזר לעבודה היה קם בלילות ועוזר עם הכנת/חימום בקבוק. לפי דעתי הילד יהיה מחובר אליו בדיוק כמו אלי כי אין הבדל בין מה שאנחנו עושים. כשבעלי חוזר מהעבודה (ואני כל היום לבד עם התינוק) הוא לוקח ממני את הילד עד הלילה ונותן לי לנוח. בלילות כשאני "נשברת" והילד לא נרדם או נרגע מבכי הוא לוקח אותו וממשיך אותי... כמובן שאני מקטרת כל יום ומקשת יותר עזרה אבל זה בינינו רק כדי להוציא עצבים או סתם בגלל ההורמונים. לפני מס' ימים הייתי עם הילד על הידיים והוא היה צריך לעשות כמה דברים (לשאוב את הבית, לזרוק זבל - רחוק מהבית - מושב) להכין אוכל, להחליף חול לחתול ועוד כמה דברים. כש"התעייפתי" מהילד על הידיים ביקשתי לייקח אותו ואני אעשה את ה"מטלות שלו" ואחרי שניה ביקשתי את הילד בחזרה....לא היה לי כוח לכל הדברים האלה, הילד היה נשמע ונראה הרבה יותר אטרקטיבי משאר הדברים...................... אז בעלי היקר - אוהבת אותך וכל יום מודה על כך שאתה בעלי!!!!
 
למעלה