אבחון אוטיזם - האם לקבל?

[emm21]

אשמח לעזרה.
ילדה בת 8 חכמה ומתוקה. בעלת קשיים חברתיים, רגישות תחושתית וקושי להרדם.
קיבלנו אבחון שיש לה אוטיזם בתפקוד גבוה + הפרעת קשב וריכוז. מתלבטת האם לקבל את האבחנה - האם יכול להיות שהקשיים החברתיים והפרעת הקשב נובעים מהויסות החושי?
אני חוששת מהצדדים השליליים של האבחון - סטיגמה, צורך לספר במסגרות כיום והלאה בחיים..
ברור שאני רוצה לעזור לה במה שצריך אבל אולי אוכל למצוא את העזרה לאו דווקא תחת ההגדרה הזו..

 

[schlomitsmile]

האם יכול להיות? ודאי שיכול להיות, כלמיני דברים יכולים להיות, לשם כך פונים לאיבחון-
כדי לקבל תשובה לשאלה מה מבין שלל ההדברים שיכולים להיות, נכון לילד/ה המסויים/ת הזה/זאת.
האם מלבד החשש שלך, יש משהו שפוגם באמונך במאבחנים? בתהליך האבחון שבוצע?
מאבחנים הם כמובן בשר-ודם, ולכן אינם חסינים מטעויות (לשני הכיוונים)
ועדיין, כדי להניח שטעו, צריכה להיות סיבה מהותית שמערערת על האמון במסקנתם המקצועית.

לגבי החשש שלך- שלושה מארבעת בניי על הספקטרום.
אובחנו בגילאי 6 וחצי, 13, ו- 10
כן, יש אנשים, ובהם גם עובדי חינוך, שיש להם דעות קדומות לגבי א"סים (=אנשי ספקטרום).
מניחה שאין א"ס או הורה לא"ס שלא נתקל בזה, שלא סבל מזה.
ועם זאת, אילו הבכור שלי, שאובחן לפני כמעט 14 שנים בהיותו בן 13, היה מאובחן בגיל צעיר יותר,
ניתן היה לחסוך ממנו לא מעט סבל וצלקות רגשיות ע"י מענים מתאימים כולל סביבה חינוכית מתאימה-
כי א"ס הוא א"ס גם ללא ה"כותרת"
והיחס הבלתי מכיל, בלתי מאפשר, ולעתים אף פוגעני,
שהחברה נותנת לכל מי שנחווה על ידה כשונה, לא פוסח עליו.
האבחון נותן א)תשובות לא"ס עצמו (אני לא "לא בסדר" אני שונה, ויש אחרים דומים לי)
ב)אפשרות לדייק מענים, כולל סביבה חינוכית ראויה, מכילה, לא מקובעת בסטיגמות.

אבחון אינו גזר-דין מאיים אלא סימון במפה: כאן אנחנו נמצאים,
עכשיו אפשר לתכנן דרכנו הלאה,
להעזר באחרים שצועדים במסלולים דומים, במקום לגשש באפלה
בלי כלים וכיוון.