גלסטאר - אל לך להיות המומה
גלסטאר שלום, מצטערת לאמר לך שגם אני מזדהה עם שאר ההורים. אנחנו לא רוצים ילדים גאונים רק ילדים רגילים. יש לי ילדה בת 3 המאובחנת כ- pdd ואני אישית מרגישה לא פעם שאני פשוט מתמוטטת מהרגליים והנה עוד מעט יאשפזו אותי וזה בפירוש כך. כמעט בלתי אפשרי לצאת איתה בחוץ, אפילו סתם לבלות שעה בקניון עם הילדה אני לא יכולה כי אז היא רצה ופשוט בורחת ואני כמובן אחריה. אם זה בחוץ אז היא לא מוכנה לתת יד ולא מוכנה שיחזיקו אותה או ייגעו בה כך שחופשי ולא פעם עצרתי אותה מלרוץ לכבישים או למקומות מסוכנים אחרים -הילדים האלה לא מודעים ולא פוחדים מסכנות. בגדול קשה מאוד לגדל ילד עם בעיות התנהגות ובעיות מבחינה תקשורתית ומילולית, זה באמת בגדול כי אי אפשר לפרט ולספר כאן הכל. אתן לך גם דוגמא אישית לפני כחודשיים ילד מהגן של הבת שלי קפץ מחלון הבית שלו שבקומה ה-11 ומת. זה קרה כאשר האמא הלכה לישון והילד ישן לצידה רק שהוא פשוט התעורר לפניה והיא לא הרגישה. לילד רגיל אפשר להסביר מה מסוכן ומה אסור, אז תגידי לי זה שווה את זה. זה נכון שהיום הילדה המקסימה שלי היא יישות עם אופי ולא עובר בבטן אימו כולנו אוהבים אותה מאוד ולא היינו מוותרים עליה ויהי מה.... אבל שוב יש כאן את ההבדל ואם לי היו אומרים שבבטן שלי יש לי ילד עם pdd בלי לחשוב פעמיים הייתי מפילה פשוט לא הייתי יכולה לעמוד בזה, אין לי כבר כוחות, כל כוחותיי מושקעים בילדה המתוקה והמיוחדת שלנו. ועוד לא ציינתי שיש לי תינוקת בת שנה ורבע בריאה שאני מרגישה שהרבה דברים באים על חשבונה. כמובן שכל זה על קצה המזלג כי כאן זה מחשב והמציאות איתה אנו מתמודדים דקה דקה, שעה שעה,יום יום הרבה הרבה יותר קשה לכן לא הייתי רוצה להוסיף לעצמי עוד כאלה. תנסי להבין גם שלא כל ילדי ה- pdd הם אותו דבר, כל ילד מיוחד בפני עצמו, לכן אני גם לא יודעת עם מה את מתמודדת יום יום. בברכת שבת שלום, אירית.