תגובה
התשובה לשאלה שלך מורכבת וקשה לתת הסבר בפורום, ועוד מאנשים שאינם מוסמכים ברפואה.
אבל ביקשת דיעה אישית, ואתן לך את דעתי האישית (שוב מדגיש, שאינה מקצועית!)
ראשית, נוגדני GAD יכולים להמצא בדם ברמה מסוימת גם כאשר לא מתחוללת תקיפה אוטואימיונית של הלבלב (הנוגדנים האלה יכולים להופיע ברמה נמוכה גם אצל סכרתיים סוג 2, וגם אצל אנשים ללא סכרת כלל). זה עניין של כמות, ומאחר וקיבלת תוצאה בניסוח של "פחות מ-" אני משער שבקופה לא מתרגשים, אחרת המילה "חיובי" הייתה אמורה להופיע בניסוח.
שנית, ויותר חשוב, הלבלב של אבא שלך מייצר אינסולין! החלבון c-peptide מיוצר על ידי הלבלב ביחד עם האינסולין (הם מיוצרים מחוברים, ומיד נפרדים... קל יותר למדוד c-peptide ולכן הוא זה שנמדד בקופה) - במילים אחרות, המצאותו של חלבון זה מעידה על ייצור אינסולין על ידי הלבלב.
הטריגלצרידים של אבא שלך גבוהים, ועל אף שלא ציינת, אני מאמין שה-HDL שלו נמוך (עד נמוך מאוד).
לאור כול האמור, אני מעריך שלאבא שלך יש אי רגישות לאינסולין - סכרת סוג 2 - ולא סכרת סוג 1.
אני מסיק מכך שעל אביך לעשות שינוי דרסטי בהרגלי האכילה שלו, ופעילות הגופנית שלו.
תמונת המצב מרמזת על הסינדרום המטאבולי (עקב אכילה לא נכונה וחוסר בפעילות גופנית) : אי רגישות לאינסולין ופרופיל ליפידים בעייתי (האם אתה יכול ציין בבקשה מהו לחץ הדם וה-HDL?).
אם אכן יש לו אי רגישות לאינסולין, והלבלב שלו עדיין מייצר מספיק אינסולין, אז לדעתי העמסת אינסולין אקסוגני\מבחוץ רק תכביד על המצב. הצורה להתמודד עם אי רגישות לאינסולין היא להמעיט כמה שיותר באינסולין אנדוגני, קרי, תזונה דלת פחמימות. אי הרגישות לאינסולין נובע בדרך כלל (אבל לא תמיד) מרמות גבוהות של אינסולין בגוף לאורך שנים.
אם ממשיכים לאורך זמן לא לטפל בשורש הבעיה (=תזונה וספורט), הכדורים יפסיקו מתישהו לעזור, ולאט לאט הלבלב יותש ויפסיק לייצר אינסולין מתשישות (ולא כתוצאה מאוטואימיון), ואז בלית ברירה הופכים להיות תלויים בזריקות אינסולין.
(אני כעיקרון מתנגד לשימוש בכדורים כתחליף לטיפול בשורש הבעיה - הדבר שקול לכך שכשיש שריפה, ממשיכים לשפוך דלק מצד אחד שלה, ומנסים לשפוך מים מהצד השני... כאשר במטפורה זו התזונה הבעייתית הינה הדלק, והכדורים הם המים. צריך לכבות את השריפה מהשורש)
במילים אחרות, הכדורים הם מדרון חלקלק שבסופו נמצאת מחט מזרק האינסולין, והצורה להמנע מהחלקה במדרון הזה היא תזונה נכונה ופעילות גופנית.
אם אביך יכול לעשות שינויי באורח חייו, כדאי שיעשה זאת בהקדם. כאמור, אצל רוב האנשים אני מאמין שסכרת סוג 2 היא ריברסבילית עד לנקודה מסוימת! (מאחר שמקורה בעיקר בתזונה), ולכן חשוב לעשות את השינויים כמה שיותר מהר. ישנם מקרים בהם אי הרגישות לאינסולין אינה נובעת מתזונה לקויה מתמשכת, אולם פתולוגיה זו היא מיעוט המקרים.
זו דעתי האישית, וייתכן שאני טועה.
בכול מקרה, תוכל למצוא ביוטיוב הרבה סירטונים של רופאים על ריפוי\היפוך סכרת סוג 2, וביניהם יש רופאים ידועים ואמינים (דר' ניל ברנרד, דר' גרגר, דר' מקדואל, דר' גבריאל קוזאן, דר' פיטר אטייה, דר' טד ניימן, דר' סטיבן פיני... ויש עוד הרבה. ויש גישות שונות לגמרי איך לתקוף את המצב, ויש הצלחה בגישות שונות).
אני אישית "חסיד" של דר' ריצ'רד ברנשטיין, וככזה ממליץ להקשיב גם לו.
שב וצפה בסירטונים שלהם (שכאמור מתמקדים בתזונה ופעילות גופנית כפתרון לסכרת סוג 2 בפרט, ולבעיות הסינדרום המטאבולי בכלל).
יש עדויות ברשת של אנשים שהיה להם סכרת 2, שאיזנו את עצמם על ידי תזונה וספורט והפסיקו לצרוך כדורים\אינסולין. (אגב, חברות התרופות, שמשפיעות על הממסד הרפואי, היו מעדיפות שאנשים ימשיכו לצרוך כדורים, מאחר וזה ביזנס של ביליוני דולרים)
מקווה שהמידע הנ"ל יעזור.
