אבחנה בנושא החסד../images/Emo110.gif
אמנם יש חיי קהילה מפותחים יותר בקהילות החרדיות אבל מי שמכיר את הניואנסים (וכבר היה כאן אחד שכתב על כך) יודע שחסד זה מיועד על פי רב רק למי שיוגדר כאנ"ש והדרך שבה מסוגלים לרדוף בחוסר אנושיות כל מי שסוטה או שונה במקצת ממוסכמות החרדים מאפילה בעיני על כל החסד הזה. מה שתמיד הפריע לי בכל העסק הזה- ועדין- הוא מקור החסד הזה, שאינו לרב בטוב לב ואהבת האדם גרידא, אלא מתוך מיצווה (משהו חיצוני!) ומהצורך הכפייתי "לאסוף מצוות ומעשים טובים לעולם הבא". בוטים במיוחד היו המקרים בהם היו האנשים הטובים הללו, מתוך חסד לשמו, מתערבים בעניינים פנימיים של משפחות אחרות ושכנים במקרים של ילדים בעייתיים (?!) במטרה להציל נפשות. מהר מאד הבנתי שמאחורי כל האנשים הללו שמתנדבים לייעץ, ולתרום ולעזור עומד אינטרס חולני שיש בו אלמנטים מסיונריים ואילו את האדם או הילד העומד במצוקתו מאחורי "המקרה", כלל לא רואים. תמיד יש את הפילטר הזה של שליחות בשם איזה אלוהים שכבר הופך את כל החסד לאיזה משהו מכני וזר. לנושא הגמחי"ם למיניהם כן יש בעיני ערך. אבל אם להיות ארסית, הרי ממילא כולם שם שותים מאותה הבאר ומחלקים את אותה עוגת כסף הולכת וגדלה, וממילא ייעוד החיים שם דומה אצל כולם (ילדים, לימוד ומצוות) ומי שמבין את ה- state of mind יבין. אולי יש לייחס לכך גם את המציצנות המפותחת בחברה החרדית -שכן כולם ערבים זה לזה.. לסיכום, נראה לי שבסופו של דבר, אחוז האנשים הטובי לב בציבור חרדי דומה לשיעורו בכל אוכלוסיה אחרת. שאר החסד שם מגיע ממקומות אחרים לגמרי. ומויחל טויבס.
אמנם יש חיי קהילה מפותחים יותר בקהילות החרדיות אבל מי שמכיר את הניואנסים (וכבר היה כאן אחד שכתב על כך) יודע שחסד זה מיועד על פי רב רק למי שיוגדר כאנ"ש והדרך שבה מסוגלים לרדוף בחוסר אנושיות כל מי שסוטה או שונה במקצת ממוסכמות החרדים מאפילה בעיני על כל החסד הזה. מה שתמיד הפריע לי בכל העסק הזה- ועדין- הוא מקור החסד הזה, שאינו לרב בטוב לב ואהבת האדם גרידא, אלא מתוך מיצווה (משהו חיצוני!) ומהצורך הכפייתי "לאסוף מצוות ומעשים טובים לעולם הבא". בוטים במיוחד היו המקרים בהם היו האנשים הטובים הללו, מתוך חסד לשמו, מתערבים בעניינים פנימיים של משפחות אחרות ושכנים במקרים של ילדים בעייתיים (?!) במטרה להציל נפשות. מהר מאד הבנתי שמאחורי כל האנשים הללו שמתנדבים לייעץ, ולתרום ולעזור עומד אינטרס חולני שיש בו אלמנטים מסיונריים ואילו את האדם או הילד העומד במצוקתו מאחורי "המקרה", כלל לא רואים. תמיד יש את הפילטר הזה של שליחות בשם איזה אלוהים שכבר הופך את כל החסד לאיזה משהו מכני וזר. לנושא הגמחי"ם למיניהם כן יש בעיני ערך. אבל אם להיות ארסית, הרי ממילא כולם שם שותים מאותה הבאר ומחלקים את אותה עוגת כסף הולכת וגדלה, וממילא ייעוד החיים שם דומה אצל כולם (ילדים, לימוד ומצוות) ומי שמבין את ה- state of mind יבין. אולי יש לייחס לכך גם את המציצנות המפותחת בחברה החרדית -שכן כולם ערבים זה לזה.. לסיכום, נראה לי שבסופו של דבר, אחוז האנשים הטובי לב בציבור חרדי דומה לשיעורו בכל אוכלוסיה אחרת. שאר החסד שם מגיע ממקומות אחרים לגמרי. ומויחל טויבס.