קיבלתי מתנה יוצאת דופן לחג: פיטורים.
פוטרתי אתמול...
(זה קצת ארוך, אז מצטערת מראש על החפירה, אני חייבת לפרוק...)
למען האמת, היתה לי הרגשה שזה יקרה מצי שהוא בקרוב, רק לא חשבתי שהם עד כדי כך חסרי לב כדי לעשות את זה לפני ערב החג, ולגרום לי להישאר כל החג ללא עבודה וללא כל הודעה מוקדמת.
כל העניין התחיל לפני איזה שבוע שאחת מחברותיי לעבודה ביקשה שאחליף איתה משמרת ושלחה לי SMS שבו היא הסבירה שיש לה משהו דחוף בלימודים ושהיא צריכה את עזרתי. הסברתי לה שגם אני לא ממש בהתקדמות עם הפרוייקטים שלי בלימודים ושלאחרונה אני עובדת המון משמרות ערב שלא ממש מאפשרות לי מרווח נשימה בין הלימודים לעבודה, והוספתי שאין לי בעיה להחליף אותה, אבל עד לתאריך מסויים בחודש הבא מצידי אני לא מחליפה יותר אף אחד.
היא כנראה בטעות פלטה את מה שכתבתי לה למנהלת המוקד שלנו, ובאותו היום ננזפתי על זה. אותה מנהלת זעמה שלא אמרתי לה בכלל שאני לא יכולה להחליף משמרות עד לחודש הבא ואמרה שהיא ממש לא צריכה לשמוע את זה מחברתי לעבודה. מכיוון שזו היתה שיחה פרטית בין שתינו שלא ממש היתה צריכה לצאת החוצה, ניסיתי להסביר לה שגם לי יש אילוצים בדיוק כמו שיש לכל יתר חבריי לעבודה. (כולל אחד שהתחזה לחולה במשך שבוע שלם, ותודות לכך נשארתי לבדי במשמרת כאשר אני לא יוצאת כלל להפסקות ורק עונה לשיחות מגולשים.)
מכאן השיחה רק התחילה להידרדר ולהגנתי אמרתי שזה יפה ונחמד שהם רוצים שאני אעבוד יותר משמרות, אבלזה לא ממש לעניין שרק אני אגבה משמרות ואחליף את כולם כשכולם התארגנו להם על חופש בפסח ואני לא. ניסיתי להסביר לה בצורה יפה שלא ראיתי את המשפחה שלי כבר מעל חודש... זה לא ממש עניין אותה. היא אמרה רק שאני חוצפנית שאני בכלל מתערבת לה בחופשות, ומי אני בכלל, ושכדאי שאני ארגע כי אני לא חברה שלה ועוד כל מיני אמירות מאוד פוגעות ומזלזלות שמראות כמה חסרים לה יחסי אנוש. כל הזמן הזה שתקתי ונתתי לה להטיח בי כל מיני דברים עד שנמאס לה והיא יצאה בסערה מהחדר. היו עוד כמה תקריות של התפרצויות זעם מצידה כלפי כל מיני דברים שחבריי לעבודה עשו, ומאז פשוט העדפתי לתפוס ממנה מרחק בטוח ולא להגיב לה כלל אלא אם כן זה בענייני עבודה.
ננזפתי שוב כאשר אותו חולה מדומה ביקש ממני לחפות עליו כשהוא איחר למשמרת (למרות שכלל לא חיפיתי עליו) וגם כשהתבקשנו להעביר אילוצים לפסח וביקשתי יומיים חופש. (איך העזתי?!)
זהו... מאז עבר שבוע שלם של שתיקה רועמת מצידי. לא העזתי לבקש ממנה כלום והיא מבחינתה אפילו לא טרחה להגיד לי בוקר טוב. מדובר במישהי שהיתה נציגה בדיוק כמוני וחברה שלי לעבודה כאשר הגעתי למוקד... רק שהיא היתה ותיקה יותר, ועם עזיבת המנהלת הקודמת שלנו (שהיתה נהדרת לטעמי ומאוד אנושית) היא התמנתה לנהל אותנו והשתן עלה לה לראש.
אתמול הגעתי כרגיל למשמרת ששובצתי אליה ולקראת הערב הגיעה בחורה אחת למשרד. היא הראתה לה משהו במחשב והסבירה לה על המערכות שאנחנו עובדים מולן, והציגה אותה לנציג שישב לידי, ולא טרחה כלל להציג אותי. מכיוון שידוע לי שאין לנו תקן לעוד נציגה, היה ברור לי שאני כנראה הולכת לעוף...
לקראת סיום המשמרת, קצת לפני חצות, הבוס שלי הגיע למשרד בטרנינג, שזה דבר שלא קורה אף פעם בשעות האלו והעמיד פנים שהוא בא לבדוק משהו במחשבים. אחרי שהנציג שעבד איתי הלך, הוא זימן אותי לשיחה ואמר שהם החליטו על סיום ההעסקה שלי בחברה החל מרגע זה כי זה "לא מתאים" וביקש ממני להחזיר לו את המפתחות של המשרד. קיבלתי מכתב פיטורים שלא מפרט מה סיבת הפיטורים, ונאמר לי שאני אקבל תשלום על ימי ההודעה המוקדמת וכל מה שמגיע לי עפ"י חוק במשכורת הקרובה. זה לא שפוטרתי בגלל חוסר מקצועיות, או בגלל שבגללי הפסידו לקוח חשוב, וזה לא שעשיתי צרות... בסך הכול העזתי לבקש חופש ולהסביר שאני בן אדם ושגם לי יש אילוצים וקשיים.
היה ברור לי שאותה מנהלת עומדת מאחורי זה פשוט כי לא באתי לה בטוב. היה ברור לי שהנציגה החדשה שהם הביאו הולכת להחליף אותי... עמד לי כזה גוש בגרון שפשוט ירדתי למטה ופרצתי בבכי עד שבעלי בא לאסוף אותי.
אני די בהלם עדיין כי זה נפל ממש סמוך לערב החג, ולא זומנתי לשוב שיחה מקדימה או שימוע לפני כן מכיוון שהפיטורים האלו באו על רקע סכסוך אישי נטו ולא משיקולים מקצועיים. היה ברור להם שבחג הרבה ממקומות העבודה לא עובדים כלל או עובדים במתכונת חלקית, ובכל זאת פיטרו אותי, גם חודש וחצי לפי שתמלא לי שנה של עבודה אצלם, כדי שאני לא אוכל לקבל פיצויי פיטורים.
חלק מהאנשים איתם התייעצתי ייעצו לי לתבוע אותם על זה שלא נתנו לי ימי הודעה מוקדמת על פי חוק, וחבריי לעבודה ששמעו על זה (ודי היו בהלם בעצמם) ייעצו לי להימנע מתביעה כי הבוס ההוא שהיה לי הוא גם עו"ד במקצועו, ולטענתם עדיף שאני לא אתעסק איתו.
אני די לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו...
התחלתי לשלוח היום קורות חיים לכל מיני מקומות, אבל אני מניחה שיחזרו אליך רק אחרי החג - אם בכלל.
מקווה שיהיה בסדר. אני יכולה ממש להשתגע בבית מחוסר מעש.
