אבי

[רותי57]

אבי

כנראה עובר איזה תהליך שאני לא יודעת להתגבר עליו.החלפנו את התרופות כפי שכתבתי, אבל אני לא חושבת שזאת הסיבה. כעת הוא מקבל 2מ"ג של רספרדל ו5מ"ג ממוריט. הוא לא ישן כבר יומיים .לא ביום ולא בלילה. פשוט לא עוצם עין . אני חוששת להוסיף לו כדור שינה בנוסף לכמות כזו של כדורים פסיכוטיים. האם משהו מכיר את התופעה? הוא כל הזמן רוצה ללכת הביתה. אני יוצאת איתו החוצה כדי להוציא אותו מ"ללכת הביתה" אך כעבור זמן מה הוא שוב רוצה הביתה.

 

[אסתרס]

תשובה חלקית לשני נושאים

דבר ראשון: לפי התאור שלך אביך כנראה במצב פסיכוטי , ו-2 מג" רספרדל מגרד לו את האף, או אולי לא משפיע בכלל, וצריך להחליף תרופה. צלצלי לרופא שהגיע הביתה בלי בושה, שיבוא ויטפל כראוי. דבר שני: אקסלון זו תרופה חדישה יותר מממוריט, כך שאל תחזרי לממוריט, ודבר נוסף אלו תרופות "שמטפלות בזכרון" ולא בהתנהגות. אביקסה אינה מחליפה ממורית ואקסלון- גם זו תרופה שמטפלת בזכרון, אולם מכיוון אחר לגמרי. לכן רופאים שמתמצאים(צר לי לאמר את המילה) נותנים אקסלון או ממוריט ב נ ו ס ף אביקסה, כך מותקפים החומרים " הרעים" שחוסמים את הזכרון, וההדרדרות איטית יותר.

 

[שריוש2]

שלום רותי!

מוכרת לי מאוד התופעה של ללכת הביתה. סבתי, בזמנו, היתה כל הזמן רוצה הביתה. כביכול לביתה הישן שבת"א. זה היה מתבטא באריזת שקיות, בגדים, סירים, ועו', ויציאה לרחוב. אלה היו ימים נורא קשים בשבילינו, כי כל הזמן הלכנו אחריה ברחובות להחזיר אותה הביתה, שמא לא תלך לאיבוד, והיא כל הזמן רק היתה בוכה. נסי לקחת את אביך לסיבוב בשכונה במכונית בטענה שאת נוסעת הביתה, או לעקב אותו.ז"א, חכה עד מחר כי יורד גשם בחוץ, קר, חכה כי אין עכשיו אוטובוסים, חכה עד ש_____ יגיע וייקח אותנו במכונית הביתה ועוד... זה בד"כ עוזר. בקשר למינון, סבתי מקבלת 25 מ"ג של סרקוול בבוקר, ו - 100 מ"ג של סרקוול בלילה. זה עוזר לה להירדם מצויין. למעט פעמים ממש בודדות בהם לא מצליחה להירדם כי ישנה יותר מדי אחה"צ, או סתם לא מצליחה להירדם, בד"כ היא נרדמת מהר וישנה מצוין עד 8 בבוקר ולפעמים יותר. שבת שלום ומבורך.!

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif רותי יקירתי

שימי לב לתשובתה של אסתר. היא אשת מקצוע והיא מבינה בתרופות. לדעתי את חייבת להיות בקשר רצוף עם הרופא המטפל עד אשר אביך יאוזן ויירגע. גם אם זה ייקח כמה ימים, תני לתרופות סיכוי להתחיל את השפעתן. אם הריספרדל לא יעזור, אולי יש משהו אחר שירגיע אותו. אל תוותרי. גם בעלי מבקש לפעמים "הביתה". זה מאוד מצער אותי, אבל אני תמיד אומרת לו בסדר... ומוסיפה, אני רק אגמור לעשות את זה וזה, או קודם נשתה משהו ונאכל, (שזה משהו שהוא מאוד אוהב לעשות) ואח"כ נלך וכו'. אני דוחה את זה ובדרך כלל הוא לא חוזר על הבקשה. אבל כל כמה ימים זה חוזר על עצמו... אין מה לעשות, הוא אינו מתמצא בזמן ובמקום, ואולי אלה הזיות שפוקדות אותו והוא חוזר לימי ילדותו, כי אני תמיד חושבת ש"הביתה" הכוונה לבית הוריו... היי חזקה וסבלנית רותי, אין ברירה.

 

[קורנית]

"הביתה"

אכן, הכוונה לבית ילדותו. לשם הרי אי אפשר לחזור, כי הכוונה לזמן ולא רק למקום. לא ממש יודעת איך להתמודד עם הרצון העיקש הזה, שלפעמים גובל באובססיה. העצות כאן - לדחות בתרוצים שונים, או לצאת ולחזור ולומר בצהלה: "הנה, הגענו הביתה!!!" אולי עוזרות לפעמים, ולרוב לא. ואז יש לנו חולה עצוב, או עצבני, שאי אפשר לשכנע אותו עם עובדות.