אבל אני תמיד נשאר אני

תמר 26

New member
אבל אני תמיד נשאר אני ../images/Emo20.gif

שיר ילדים ששרו פעם בגני הילדים
שיר פשוט שמבטא בעיניי אמת גדולה. יש כמה דברים שלדעתי מוסכמים על הרוב
כל אחד מאיתנו ימות בזמן כלשהו
יש לעשות מאמצים סבירים כדי לשמור על החיים ועל איכותם
יש דברים שהם מעבר ליכולתנו, והם בלתי נמנעים. מעבר לזה יש עדיין טווח רחב שבאפשרותנו ובחובתנו לחיות חיים שמחים שלווים מלאי עניין ומלאי עשיה. בכל מצב בחיים אני עדיין אני. את ואתה עדיין אותה את /אתה עם גידול ובלי גידול עם שיער ובלי שיער, עם צלקת ובלי צלקת. אני עדיין נשארת אותה תמר. וכל אחד מכם נשאר אותו אדם עם אותם איכויות בסיסיות של האישיות שלכם. כמובן שעדיף בלי גידול, אבל אם יש גידול זה הופך אותי למישהי אחרת
זה עושה אותי פחות אני
זה לוקח ממני את האפשרות להיות אדם טוב
אדם שמח
אדם חיובי
נכון זה אומר שצריך לעבור טיפולים וזה אומר אולי שהשיער נושר, זה אומר שצריך עזרה ותמיכה, אבל כל עוד אני חיה ונושמת אני עדיין אני, אותה תמר שהייתי תמיד. קיומו של גידול כזה או אחר לא משנים את המהות הבסיסית של מי שאני, של מי שאת ושל מי שאתה. חולי או בריאות אלה בסה"כ 2 מצבים שונים שנמצאים על רצף החיים. מה שחשוב בחיים הוא לא לכמה זמן חיים (כי לא אנו קובעים את זה) אלא איך חיים. אני מאמינה שלכל אחד נקבע כמה זמן יש לו, אם יש לי יותר או פחות איני יודעת. מתי ואיך נמות לא ידוע, אבל מי שאנחנו ומה שאנחנו לא נקבע ע"פ מספר השנים שחיינו אלא ע"פ הדרך. אז תזכרו תמיד תמיד בכל מצב עם כל הגידולים למינהם הטיפולים הבדיקות, התוצאות. אתם עדיין אותו אחד יחיד ומיוחד או אותה אחת יחידה ומיוחדת. אני תמיד נשאר אני
אני אומרת את הדברים הכ"כ פשוטים ומובנים מאליהם, כי לא לכולם זה ברור, לפעמים הדברים האלה לא כ"כ פשוטים, ולפעמים שוכחים את זה. נפרדת מכם לקצת.
לכם על ה
ים אמשיך לחשוב עליכם.
 

תמר 26

New member
../images/Emo32.gif ../images/Emo91.gif ל ../images/Emo135.gif

קחו מנגו או מלון או בננה (או כל פרי שאתם אוהבים) חיתכו לקוביות. תכניסו לבלנדר ותערבלו עד שיהפוך לנוזלי לגמרי. (כדאי לשים מראש מעט מים במערבל כך הקוביות לא נתקעות בקוצץ). תמשיכו לערבל למשך 3-5 דקות לפחות. או להקציף כמו שמקציפים ביצים. מי שרוצה יכול להוסיף גם חלב (סויה או תנובה), להקפיא למשך 6-8 שעות או ללילה והרי לכם גלידת פירות טעימה (ובריאה).
אין צורך בסוכר כלל
(להיפך הסוכר מקשה על ההקפאה והפרי מתוק גם ככה) מתאים לגילאי 1 ועד 120...
אפשר לקשט בגרנולה אגוזים קצוצים או כל דבר אחר שטעים לכם. ועוד
ענבים קפואים. אין פשוט מזה וזה כמו קוביות קרח, אבל עם טעם.
 

rona39

New member
כמה שאת צודקת

נכון, אני נשארתי אני, אבל בעקבות המחלה,ומכיון שאין לדעת מתי נמות. החלטתי שחיים פעם אחת, והחיים קצרים, ולכן צריך למצות, להנות, להיות קצת אנוכיים,בקצור לחיות את הרגע. רונית
 
לא משנה אבל אולי עושה משהו אחר

אני חושבת שאם לא היה הסרטן, לא הייתי חושבת כל כך הרבה. ולא הייתי משנה דברים ומשתנה כמו שקרה לי. זה כאילו שהשינוי החיצוני והגופני הם כל כך חריפים שהם מחייבים איזשהו שינוי פנימי. וחשבתי גם על העניין הזה , האם השתניתי עד כדי כך? האם המחלה הזו עשתה אותי אדם אחר? אז שאלתי מישהו שהכרתי שנה לפני הפעם הראשונה והיינו מאד קרובים גם בתקופה של הפעם השניה. הוא אמר שלא. שאלו דברים שתמיד היו בי אבל לא בעוצמות כאלו. שהוא לא רואה בי דברים חדשים שלא היו. אלא דברים ישנים שיצאו החוצה. אם בשבילי החיים אנחנו הולכים, אז המחלה אולי לא תמיד תיקח אותנו בשביל אחר, אבל יכולה לפקוח לנו את העיניים לראות שיש יותר משביל אחד ויש לנו אפשרות לבחור באיזה שביל ללכת. אז אולי מה שלמדתי זה לשמוע ולהקשיב, להסתכל ולראות.
 

דגנילי

New member
אני השתנתי מאוד מבפנים..

בכל פעם המחלה נתנה לי משהו אחר.. בעיקר בפעם הראשונה..היתה לי תקופה מאוד פילוסופית..לא גייסו אותי - הייתי נוסעת כל בוקר לים - יושבת על הכסאות הלבנים בטיילת וחושבת.... בפעם השניה זה נתן לי משהו שונה..שינה לי אמונות.
 
אני לא מאמינה!

לפני כמה ימים כתבתי לך תגובה, ופתאום אני רואה שבכלל תפוז בלע אותה. אז אין לי כח לחזור על הכל, אבל רוצה במשפט אחד "כמה שאת צודקת". שיהיה לך יום נפלא מיכל
 

lili the one

New member
לא חושבת שהסרטן שינה אותי

אלא רק חידד את הדברים. ואכן יש למצות את החיים עד תום ובמיוחד מהדברים הקטנים והיומיומיים.
 

תמר 26

New member
נכון שיש שינויים - הסבר ../images/Emo142.gif

אני קצת יותר מיממה לפני טיסה, עם לחץ של 1001 דברים להספיק ברגע האחרון. מהלחץ קורים לי כמה דברים מצחיקים כמו לתת לאבא שלי כוס קפה
ובמקום להוסיף חלב הוספתי מיץ אננס (ואני לא בהריון), או כשלקחתי את החתול לחיסון אצל הווטרינר, ואחרי שכבר יצאתי מהבית הרגשתי שהמנשא קל מידי ושקט מידי, הסתבר שהכנסתי את שק האוכל שלו למנשא (כי נזכרתי שצריך לקנות לו אוכל חדש) ואת החתול השארתי ישן על השטיח
. ויש לי עוד הרבה דוגמאות...
מקווה שבפשטידות שהכנתי לבעל שנשאר בבית לא הכנסתי משהו מסוכן בלי לשים לב, לא רוצה לחזור לבעל חולה... ובכל זאת חשבתי עליכם ורציתי להתייחס לתגובות שלכם ולהסביר. כמו שכתבתי בכותרת בוודאי שיש שינויים: אני קשובה יותר לגוף שלי, לאינטואיציות שלי, מעריכה כל יום מחדש בפני עצמו, ומנסה להפסיק את משחק התנאים שהייתי מציבה לעצמי מגיל הגן (הסבר בהזדמנות אחרת), אבל כאן נכנס אולי הסתכלות אחרת קצת דטרמניסטית... שנובעת מהשקפת העולם האמונית שלי ולא מתאים לכולם, לכן לא רציתי להיכנס לזה. אם אני מאמינה שביום שנוצרתי / נולדתי כבר אז נקבע שאחיה X שנה ,הרי זה שהתגלה גידול, לא הופך אותי פתאום לזמנית יותר ממה שהייתי קודם (כן מחדדת את עובדת היותנו כולנו זמניים). זה עדיין לא גורע מהיכולות שלי, אולי יש צורך בהתמודדות נוספת, אולי יכולות שהיו נסתרות באו לידי ביטוי יותר, אבל אני עדיין לא הולכת מכאן יותר מהר מאשר קודם, ואני לא מסכנה, (לא בהסתכלות שלי כלפי עצמי ולא בהסתכלות של אחרים אלי). ואולי מה שרציתי להגיד באופן כללי שלא צריך להתייחס אלינו כאל מי שהולך למות, יותר מאשר כל אדם אחר בריא בהגדרה זו או אחרת. כי אפשר להגיד שחולה סרטן הולך למות, אבל אפשר גם להגיד שהוא הולך לחיות. לכולנו יש זמן פה וכולנו נחייה את הזמן שלנו, ונמות בזמן שלנו אם נרצה ואם לא... קשה לי שאחרי כל בדיקה ושאלה מתעורר מחול שדים סביב העניין, כאילו יש לי אפשרות להשפיע בכח הרצון שלי על התוצאות. אני הולכת למות בכל מקרה ובין אם זה יהיה מסרטן או מכל סיבה אחרת, בין אם זה יהיה בקרוב או בגיל 120. בינתיים אני רוצה לחיות את החיים ולא לדאוג אם ומתי אמות. אני עדיין כאן עם גידול ובלי. זו עדיין אני. גם עם תוספת של כמה תאים סוררים. בגדול לא התכוונתי לשינויים פנימיים אלא יותר לאיך מסתכלים עלינו ואני רוצה שהיחס יהיה אותו דבר... זהו הסתבכתי קצת , ויצא ארוך, אבל זה הרעיון. להת'
 
למעלה