אבל זה לא מה שהתכוונתי!
מאמר בעקבות אחד העקרונות של ה-NLP לפיו "משמעות התקשורת היא בתגובה שאתה מקבל". -------------------------------------------------------------------- "אבל אני לא יכול להיות אחראי לאיך שאנשים מפרשים את מה שאני אומר..." "אם הם בוחרים לא לפרש אותי כהלכה, זו לא הבעיה שלי, נכון ?" או יותר גרוע... "אני מדבר ישירות. אני רק אומר את הדברים כמו שהם..." בוודאי כבר שמעתם הערות כאלו או אמרתם דברים דומים בעצמכם... יש לכולן מכנה משותף: "אני לא צריך להיות אחראי לאיך הדברים שאני אומר מתקבלים. אני רק אומר אותם. הם אלה שצריכים להבין אותי ואם הם לא, זו לא הבעיה שלי". מאחורי מחשבה זו קיימת אמונה כי מספיק לאסוף יחד כמה מילים שמתארות עבורנו את מה שעובר לנו בראש ולהגיד אותן, ולצפות שיבינו אותנו. אבל הדברים לא כל כך פשוטים... כל אחד מאיתנו מפרש דברים אחרת אם אני אומר "כלב", מה עובר לכם בראש ? בטח עלתה בכם מחשבה אחת או שתיים שכוללת תמונה של כלב. האדם שיושב לידכם יראה תמונה שונה משלכם – של אותו הכלב או סוג אחר. אותו דבר יקרה אם אומר את המילה "מכונית" או "גינה" הדימויים הפנימיים שלנו יהיו שונים – שלי משלכם ושלכם משל אחרים שמקשיבים לי. כל המילים האלו הן מילים מוחשיות. מה אם אוסיף מילים מופשטות כגון "יפה" או "צדק" או "מטופש" ? עתה האופן שבו האנשים שמקשיבים לי יפרשו את דברי יהיה שונה ומגוון אף יותר. לדוגמא, לכל אדם יש גירסא משלו למשמעות המילה "יפה" והיא שונה משל אחרים. למרות שאנחנו מדברים אותה שפה, אנחנו מפרשים מילים ומשפטים באופן שונה. למה אנחנו מפרשים "באופן שונה" ? פירוש שלא כהלכה תלוי גם האופן שבו הדובר "מעביר" את המסר. האם קרה לכם שתוך כדי שדיברתם עם מישהו או הסתכלתם לו בעיניים, הבחנתם שאתם בעצם לבד ? הוא כבר יצא להפסקת צהריים תוך כדי שדיברתם! הגוף שלו היה עדיין שם, אבל יכולתם לראות מהעיניים שלו שמנטלית הוא נמצא במקום אחר. לפעמים זה קורה בגלל שהרבה דברים מטרידים את מי שמולכם. לעיתים קרובות זו אמתנו שלנו- אנחנו פשוט מדברים יותר מדי, ולא מאפשרים למי שמקשיב לנו זמן לחשוב ולעבד את מה שאמרנו. מי שעומד מולנו זקוק לזמן כדי לתת לדברים שאנחנו אומרים לחלחל פנימה – במיוחד אם אלו דברים חשובים. אם נמשיך לדבר בזמן שהוא עושה זאת הוא פשוט לא ישמע אותנו, או לחילופין, יפסיק לחשוב כדי שיוכל להקשיב, ואז התוצאה היא שרק מעט ממה שאמרנו באמת מחלחל פנימה. המסר שהתכוונו להעביר לעומת המסר שנקלט לא לקחת אחריות על האופן שבו אנחנו מתקשרים וכיצד המסרים שלנו מתקבלים זו רשלנות וחוסר כבוד. אם אתם באמת מאמינים שמה שאתם אומרים חשוב, וודאו שהמסר נקלט נכון. אחרת, למה לטרוח לדבר מלכתחילה ? אם אתם באמת מרגישים שהאדם שאיתו אתם מדברים חשוב לכם, כך שחשוב לכם שהוא גם יבין אתכם, תקשרו איתו באופן שיהיה לו קל להבין אתכם, אחרת למה לטרוח בכלל ? מובאות כאן 4 דרכים מתוך אינסוף דרכים שבעזרתן ניתן לצמצם את הפער בין המסר הנשלח למסר הנקלט: 1) אפשרו למי שמולכם זמן לחשוב אפשרו לאחר את הזמן לקלוט את מה שאמרתם, לעבד ולהגיב (בין אם במילים או בשפת גוף). הימנעו מלהציף אותו בזרם מילים בלתי פוסק. הדגש|2) שימו את עצמכם בנעליים שלו קל מאוד להניח שהמסר שרצינו להעביר אכן נקלט. זוהי הנחה מסוכנת. ייתכן שהמסר ששלחנו נקלט בצורה שונה לגמרי ממה שהתכוונו. נסו לגלות מה זה אומר להיות בצד המקבל אל אופן התקשורת שלכם. כדי לעשות זאת, שחזרו כמה שיחות שהיו לכם לאחרונה עם אנשים שונים ובמצבים שונים. איך הצטיירתם בעיני הצד השני ? מתחשבים באחר ? מציקים ? משעממים ? כנים ? מזלזלים ?באמת ובתמים מתעניינים במי שמקשיב לכם ? התחילו לפתח את ההרגל לשים את עצמכם בנעליו של המקשיב תוך כדי שיחה. עשו זאת ממש בקיצור. דמיינו שהם זה אתם – עומדים או יושבים מולכם, מתבוננים בכם ומקשיבים לכם. איך זה מרגיש להיות בצד המקבל של התקשורת שלכם ? 3) הגיבו לתגובות של מי שמולכם ג'ורג' ברנרד שואו סיפר פעם על מישהו שהיה "שיכור מגיבוב המילים של עצמו". הימנעו מהפיתוי להיות מוקסמים ממה שיש לכם להגיד, כיד שלא תיתפסו על ידי הצד השני כגסי רוח או בלתי מעוניינים. כולנו היינו במצב שבו "דיברו אלינו" כאשר הדובר המשיך לדבר מבלי לשים לדעות שלנו או להערות שלנו. וודאו שאתם לא נופלים למלכודת הזו בעצמכם. הגיבו בתשומת לב להערות המילוליות של זה שמולכם, וגם לתגובות הלא-מילוליות שלו. השתמשו בסימנו האלו כדי להתאים את מה שיש לכם להגיד לאיך שאתם הולכים להגיד את זה. 4) שימו לב למסרים הלא-מילוליים כלי חשוב שעוזר להימנע מפרשנות לא נכונה הוא לשים לב לתגובות הלא-מילוליות של מי שמולכם. חפשו את הרמזים הקטנים אך הכי רבי משמעות כגון המבט בעיניים, הינד ראש, מחוות, טון וכו'. האם הם מתואמים או שמא איבדתם את שותפכם לשיחה ? האם הם שמים לב אליכם או שמבטם בוהה משום שהם עדיין מבולבלים בגלל משהו שאמרתם קודם ? רמזים לא-מילוליים כוללים:
צבע העור: הצבע משתנה כל זמן השיחה, תלוי בתגובה הרגשית. השינויים האלה עדינים מאוד אך נמצאים שם אם שמים לב אליהם.
גודל האישונים: כאשר אנשים מתעניינים במה שיש לנו לומר, האישונים מתרחבים. אישונים מכווצים בד"כ מעידים על חוסר התעניינות.
מחוות קטנות: תנועות יד או רגל קלות יכולות לשדר המון. הן יכולות להיות גם דרך לא רצונית לשחרר מתח. המשמעות המדוייקת תהיה תלויה במצב ובאדם שאיתו אנו משוחחים, אבל בעיקרון, תנועות קטנות כאלו יכולות להיות סימן לחוסר התעניינות, רוגז או חוסר סבלנות.
שינויים בקול: קצב הדיבור, הטון, הווליום ויציבות הקול של זה שמולנו מספקים אינפורמציה רבה על מה שהוא מרגיש. תקשורת דו-כיוונית: תשומת לב לכל אלו תוך כדי שאנחנו מדברים ומקשיבים מחייבת שתשומת הלב שלנו תתמקד במלואה במי שמולנו ובאיך הוא מגיב, ותבחן כך הזמן את שינויים בהתנהגותו כדי שנוכל להתאים את עצמנו ואת דרך התקשורת שלנו על מנת שהצד השני יבין אותנו. זוהי המשמעות של תקשורת דו-כיוונית. היכולת להגיב לתקשורת של הצד השני. אנו מגיבים למי שנמצא מולנו, במקום לדבר לכיוון שלו, וכך אנחנו מוודאים שמה שאנחנו אומרים אכן הובן כהלכה.
הערך המוסף
אנשים רבים גילו שלתקשורת הדו-כיוונית הזו יש השלכות נלוות - הם שכחו מעצמם וכך הפכו ליותר רגועים, ספונטניים ומגיבים. למה ? מכיוון שהתקשורת הזו היא בעצם ההיפך מלהיות מודע לעצמך - היא להיות מודע לאחר. המאמר נכתב במקור ע"י Reg Connoly http://www.pe2000.com/communicationstyle.htm
מאמר בעקבות אחד העקרונות של ה-NLP לפיו "משמעות התקשורת היא בתגובה שאתה מקבל". -------------------------------------------------------------------- "אבל אני לא יכול להיות אחראי לאיך שאנשים מפרשים את מה שאני אומר..." "אם הם בוחרים לא לפרש אותי כהלכה, זו לא הבעיה שלי, נכון ?" או יותר גרוע... "אני מדבר ישירות. אני רק אומר את הדברים כמו שהם..." בוודאי כבר שמעתם הערות כאלו או אמרתם דברים דומים בעצמכם... יש לכולן מכנה משותף: "אני לא צריך להיות אחראי לאיך הדברים שאני אומר מתקבלים. אני רק אומר אותם. הם אלה שצריכים להבין אותי ואם הם לא, זו לא הבעיה שלי". מאחורי מחשבה זו קיימת אמונה כי מספיק לאסוף יחד כמה מילים שמתארות עבורנו את מה שעובר לנו בראש ולהגיד אותן, ולצפות שיבינו אותנו. אבל הדברים לא כל כך פשוטים... כל אחד מאיתנו מפרש דברים אחרת אם אני אומר "כלב", מה עובר לכם בראש ? בטח עלתה בכם מחשבה אחת או שתיים שכוללת תמונה של כלב. האדם שיושב לידכם יראה תמונה שונה משלכם – של אותו הכלב או סוג אחר. אותו דבר יקרה אם אומר את המילה "מכונית" או "גינה" הדימויים הפנימיים שלנו יהיו שונים – שלי משלכם ושלכם משל אחרים שמקשיבים לי. כל המילים האלו הן מילים מוחשיות. מה אם אוסיף מילים מופשטות כגון "יפה" או "צדק" או "מטופש" ? עתה האופן שבו האנשים שמקשיבים לי יפרשו את דברי יהיה שונה ומגוון אף יותר. לדוגמא, לכל אדם יש גירסא משלו למשמעות המילה "יפה" והיא שונה משל אחרים. למרות שאנחנו מדברים אותה שפה, אנחנו מפרשים מילים ומשפטים באופן שונה. למה אנחנו מפרשים "באופן שונה" ? פירוש שלא כהלכה תלוי גם האופן שבו הדובר "מעביר" את המסר. האם קרה לכם שתוך כדי שדיברתם עם מישהו או הסתכלתם לו בעיניים, הבחנתם שאתם בעצם לבד ? הוא כבר יצא להפסקת צהריים תוך כדי שדיברתם! הגוף שלו היה עדיין שם, אבל יכולתם לראות מהעיניים שלו שמנטלית הוא נמצא במקום אחר. לפעמים זה קורה בגלל שהרבה דברים מטרידים את מי שמולכם. לעיתים קרובות זו אמתנו שלנו- אנחנו פשוט מדברים יותר מדי, ולא מאפשרים למי שמקשיב לנו זמן לחשוב ולעבד את מה שאמרנו. מי שעומד מולנו זקוק לזמן כדי לתת לדברים שאנחנו אומרים לחלחל פנימה – במיוחד אם אלו דברים חשובים. אם נמשיך לדבר בזמן שהוא עושה זאת הוא פשוט לא ישמע אותנו, או לחילופין, יפסיק לחשוב כדי שיוכל להקשיב, ואז התוצאה היא שרק מעט ממה שאמרנו באמת מחלחל פנימה. המסר שהתכוונו להעביר לעומת המסר שנקלט לא לקחת אחריות על האופן שבו אנחנו מתקשרים וכיצד המסרים שלנו מתקבלים זו רשלנות וחוסר כבוד. אם אתם באמת מאמינים שמה שאתם אומרים חשוב, וודאו שהמסר נקלט נכון. אחרת, למה לטרוח לדבר מלכתחילה ? אם אתם באמת מרגישים שהאדם שאיתו אתם מדברים חשוב לכם, כך שחשוב לכם שהוא גם יבין אתכם, תקשרו איתו באופן שיהיה לו קל להבין אתכם, אחרת למה לטרוח בכלל ? מובאות כאן 4 דרכים מתוך אינסוף דרכים שבעזרתן ניתן לצמצם את הפער בין המסר הנשלח למסר הנקלט: 1) אפשרו למי שמולכם זמן לחשוב אפשרו לאחר את הזמן לקלוט את מה שאמרתם, לעבד ולהגיב (בין אם במילים או בשפת גוף). הימנעו מלהציף אותו בזרם מילים בלתי פוסק. הדגש|2) שימו את עצמכם בנעליים שלו קל מאוד להניח שהמסר שרצינו להעביר אכן נקלט. זוהי הנחה מסוכנת. ייתכן שהמסר ששלחנו נקלט בצורה שונה לגמרי ממה שהתכוונו. נסו לגלות מה זה אומר להיות בצד המקבל אל אופן התקשורת שלכם. כדי לעשות זאת, שחזרו כמה שיחות שהיו לכם לאחרונה עם אנשים שונים ובמצבים שונים. איך הצטיירתם בעיני הצד השני ? מתחשבים באחר ? מציקים ? משעממים ? כנים ? מזלזלים ?באמת ובתמים מתעניינים במי שמקשיב לכם ? התחילו לפתח את ההרגל לשים את עצמכם בנעליו של המקשיב תוך כדי שיחה. עשו זאת ממש בקיצור. דמיינו שהם זה אתם – עומדים או יושבים מולכם, מתבוננים בכם ומקשיבים לכם. איך זה מרגיש להיות בצד המקבל של התקשורת שלכם ? 3) הגיבו לתגובות של מי שמולכם ג'ורג' ברנרד שואו סיפר פעם על מישהו שהיה "שיכור מגיבוב המילים של עצמו". הימנעו מהפיתוי להיות מוקסמים ממה שיש לכם להגיד, כיד שלא תיתפסו על ידי הצד השני כגסי רוח או בלתי מעוניינים. כולנו היינו במצב שבו "דיברו אלינו" כאשר הדובר המשיך לדבר מבלי לשים לדעות שלנו או להערות שלנו. וודאו שאתם לא נופלים למלכודת הזו בעצמכם. הגיבו בתשומת לב להערות המילוליות של זה שמולכם, וגם לתגובות הלא-מילוליות שלו. השתמשו בסימנו האלו כדי להתאים את מה שיש לכם להגיד לאיך שאתם הולכים להגיד את זה. 4) שימו לב למסרים הלא-מילוליים כלי חשוב שעוזר להימנע מפרשנות לא נכונה הוא לשים לב לתגובות הלא-מילוליות של מי שמולכם. חפשו את הרמזים הקטנים אך הכי רבי משמעות כגון המבט בעיניים, הינד ראש, מחוות, טון וכו'. האם הם מתואמים או שמא איבדתם את שותפכם לשיחה ? האם הם שמים לב אליכם או שמבטם בוהה משום שהם עדיין מבולבלים בגלל משהו שאמרתם קודם ? רמזים לא-מילוליים כוללים:
