אבל למה הם צורחים כול כך הרבה?

[מ א י.]

אבל למה הם צורחים כול כך הרבה?

ההורים המזויינים שלי (סליחה..) והאח הדפוק שלי נכנסו עכשיו הביתה והעירו אותי מהשינה אני שונאת אותם את הבני אלף למה הם חייבים לדבר בקול כול כך רם למה הם צורחים? אני לא מסוגלת לנשום כמעט למה הם צורחים? הם תמיד היו כאלה והאח המפגר שלי אני שונאת אותו כול הזמן עושה דברים מוזרים רואים שהוא בחרדה מכול דבר אפשי אבל הוא צורח אני משתגעת מזה שהוא צועק ומוחא כפיים אני שונאת אותו ועושה הפגנות שליטה בבית אני בכלל לא מבינה למה חזרתי לפה סתם בחרדה וכועסת על כול העולם אני

 

[מ א י.]

פשוט..

אני ככול כך חנוקה וזה מטריד כול כך הם המשיכו לצעוק בסלון מהתלהבות לא יודעת ממה כאילו הם באיזה משחק כדורגל אח שלי הלך לחדר שלו ואמא הלכה לישון עכשיו נשארתי אני אני ותחושת החנק מנסה לנשום לשם ולא מבינה למה אני כול כך רגישה עכשיו אמא צועקת מהחדר שילמיכו תטלויזיה אוף די אולי משהו בסף הרגישות שלי לא בסדר < אני לא מבינה ולא יודעת מה לעשות גם בכיתה אם אני לא יושבת מקדימה אני מרגישה שכולי מוקפת ברעש למרות ששאר החברה מסוגלים ללמוד ככה אני לא מסוגלת אני כועסת כי אנשים מפריעים לי יש יותר מדיי רעש מסביב אצלי יחסית לאחרים אולי אני פשוט מרגישה שלשום דבר אין גבולות אולי אני לא בטוחה בשום דבר אולי נראה לי שאני לא יודעת אם אצליח להשתיק את הכול אם ארצה ולכן החרדה הזו אבל די \ מה אפשר לעשות עם זה ? אני רוצה לשנות את זה. מה הגורמים לזה? הצעקות בבית? החוסר גבולות שגדלתי עליו? זה ניתן לשינוי ? נמאס לי ורע לי. עכשיו נושמת פנימה עמוק. מנסה להרגע. אני

 

[גילה זילברמן]

מבינה את הצורך שלך בשקט

לא נראה לי שמשהו לא בסדר עם סף הרגישות שלך. יש אנשים שיותר רגישים לרעש ויש שפחות. את צודקת שיש ברעש משהו ששובר גבולות, שחודר אלייך בלי שתרצי, שמפריע את שלוות הנפש ושיכול לפגוע בתחושה שלך שאת שולטת על מה שקורה מחוצה לך ועל מה שחודר פנימה. את מנסה לנשם עמוק, להרגע. זו נראית לי הדרך הנכונה. לחפש דרכים ליצור לעצמך את הפינה השקטה שלך, בחוץ וכשזה לא מתאפשר אז בפנים. את יכולה להתמקד בתרגיל של הרפיה או דמיון מודרך (יש מאמר בפורום) בו את יוצרת לעצמך בדימיון מקום שקט ושלו,לשמוע מוזיקה בוולקמן או לצאת לטייל בחוץ כשההורים צועקים. יום אחד תגדלי, תעזבי את הבית ואז אולי יהיה לך יותר שליטה על כמה רעש יש סביבך... בנתיים- תחזיקי מעמד ! אנו איתך, ששששששששש....

 

[כתומית]

מאוד נכון ו...

אפשר גם ללמוד להנמיך את הווליום בראש, תנסי לדמיין את זה, איך המתיחות שנוצרת אצלך בפנים בגלל הצעקות לאט לאט מתפרקת ואז חלקים ממנה מתפוגגים, זה עובד עם אימון, במקום להקשיב לצעקות את תלמדי לערפל אותן, המילים ייעלמו, לא משנה בכלל התוכן שלהן, הרעש הזה לא מעניין אותך ואת תהיי סלקטיבית לגביו, תוכלי לגלות שגם בזמן צעקות את מצליחה להתרכז במה שאת בוחרת, זה לא קל אבל כשהמתיחות מתחילה להשתחרר מהראש כמו פצפצים של אויר שעוטפים איתם מתנות (מכירה?) ואח"כ הקלה, בשלב מסוים זה הופך להיות די קל ואז גם אפשר לגלות שזה שמיש בעוד הרבה מקומות אחרים שבהם הרעש מטריד - למוסס אותו בדמיון, הריכוז יעבור לאן שתרצי. תנסי.