אבל

אמא93

New member
אבל

האבל משטה בי. פעם הוא לוקח אותי יד ביד למקומות עצובים פעם הוא נועץ בי סכינים. האבל משחק איתי פעם הוא גורם לי לחוסר מנוחה ופעם לאפטיות מוחלטת. אני רוצה להיות עם הזכרונות עם העצבות לשקוע בתוך האבל להרגיש אותו קרוב קרוב. רוצה להרגיש את הבן שלי עוד פעם אבל הכל מתמוסס איננו, אין תחושה. שערי שמים תפתחו לשנה החדשה ושמעו את תפילתנו.
 

בלה ענת

New member
../images/Emo189.gifאמא יקרה אסור לנו

לשקוע בעצב. אם נפול חזק למטה, הזכרונות ייעלמו. המעשה יכול להביא לדבר לא מקובל וחריג. חייבים לזכור ולהמשיך, למרות שאין לנו רצון. אנו צריכים לזכור שישנם עוד אנשים במשפחה והם נפגעו באותה המידה. מוות של ילד שלנו, במקרה שלי זאת בתי ענת אור, אשה צעירה מאד בתחילת חיים בוגרים, הרס, החריב את הטוב שבחיים. הרצון למות יותר חזק מהרצון לחיות. ובכל זאת אנחנו עדיין כאן. ימי הולדת, חגים ועוד כל מיני תאריכים ששמחנו לחגוג אותם, מעצבנים. אנחנו מקנים באנשים שכל המשפחה שלמה.......................... ושהכל כשורה. ואצלינו חלק של המעגל המשפחתי חסר, המעגל נפרץ, נסדק ולא ניתן לתקן אותו. הקיום פסימי לחלוטין. אם את יכולה אז תוסיפי פרטים על בנך אמא של ענת אור
ענת אור 06.05.1980-21.02.2007
 
למעלה