אבסורד ה- OVER QUALIFIED
מאתמול אני מנסה לשווא לעשות סדר במחשבות, למצוא היגיון. מאז הפיאסקו עם העבודה שהייתה לרגע ונגוזה, אחרי הייאוש ובין הנפילות ממשיכה במאמצים, ממשיכה "לעבוד בלמצוא עבודה" כפי שהרצתה לי מישהי בשבוע שעבר. ולפעמים יש הבלחות, בערך פעם בשבוע וחצי יש טלפון, יש זימון לראיון. ואני הולכת, שוב נותנת את המיטב - מתלבשת, מתאפרת, יוצאת למכור את עצמי. מנסה יותר מהכל לשמור על מינון נכון. אתמול שמתי לב לריטואל. הם מקבלים את קורות החיים שלי. הם כבר לא מפורטים ומלאים כפי היו. עם כל ראיון נמחק משם פרט, מצטמצם משהו - רק לא להבהיל, לא לשמוע שוב את "לא יודע, זה נראה לי קטן עלייך התפקיד הזה - עשית, ניהלת, יש לך יותר ניסיון ממני - איך תוכלי להיות בורג במערכת ולקבל ממני הוראות"? ואני לא מבינה - הרי ראית את כל זה כתוב, ובכל זאת החלטת לזמן אותי לראיון. למה? חשבת שיבוא משהו אחר? שהכל המצאות? את הפרטים שכתבתי שמעת בע"פ, ואפילו המעטתי מהם, הבהרתי שדי לי להיות עצמאית, שחשובה לי משכורת כל חודש, שבכל תפקיד, גם קטן, אוכל להביא את נסיוני וכישוריי לטובת הארגון שלך.. עניתי שוב ושוב על השאלה הארוכה הזו בתשובה "אתה בעל העסק, ורק אתה יכול לקבל החלטות ניהוליות - האחריות היא עליך - אני בורג ולכן ברור שאין לי SAY - אין לי גם ציפייה או רצון בזה - האחריות לא עליי וההשלכות לא עליי - אני כאן כדי לבצע את הוראותיך הכ טוב שאני יכולה. בשביל זה אתה משלם לי".. ושוב אני נתקלת בהבעת חוסר האמון על פניהם, והם משתפים אותי בהתלבטות - "ברור לי שאת בטוחה בכך - אבל אני צריך לקחת את הצ'אנס האם תעמדי בזה.." ואתמול היה אחד שאפילו הרחיק לכת ואמר - "לא יודע, אני מאד מאמין שניסיון חיים כמו שלך עדיף לי מהדף החלק של ילדה בת 21 - אבל לא יודע.." ואני חושבת - מה? כמה אפשר לשטח את קורות החיים? להפוך כל תפקיד ניהולי שעשיתי לתפקיד פקידותי? לרמות בקורות החיים כדי להגיע לראיון ושם להביא את עצמי כפי שאני, ואז מה? הרי בראיון או בתחילת תקופת העבודה השקרים האלה ייצאו לאור. ואז מה? בינתיים הלחץ כאן גובר. כבר לא עומדים גם בהוצאות השוטפות. החובות מצטברים מחדש ואיתם מכתבי ההתראה. מבזק, מהעיריה, מספק האינטרנט (אם אני נעלמת יום אחד - תבינו למה..). אחרי שבוע ימים נגמרת המשכורת ומתחיל קיבוץ הנדבות, הבקשות לעזרה מההורים - הקומבינות למלא את המקרר וארון המצרכים. לא מפעילים חימום, מכסים בלילה בשמיכה ועוד שמיכה, מסתובבים בבית עם מעילים... היו שנים קשות בעבר. היו תקופות דלות. בכזה שפל לא היינו מעולם. זה חייב להיגמר. יודעת שבסוף זה ייגמר. לא יודעת מתי.
מאתמול אני מנסה לשווא לעשות סדר במחשבות, למצוא היגיון. מאז הפיאסקו עם העבודה שהייתה לרגע ונגוזה, אחרי הייאוש ובין הנפילות ממשיכה במאמצים, ממשיכה "לעבוד בלמצוא עבודה" כפי שהרצתה לי מישהי בשבוע שעבר. ולפעמים יש הבלחות, בערך פעם בשבוע וחצי יש טלפון, יש זימון לראיון. ואני הולכת, שוב נותנת את המיטב - מתלבשת, מתאפרת, יוצאת למכור את עצמי. מנסה יותר מהכל לשמור על מינון נכון. אתמול שמתי לב לריטואל. הם מקבלים את קורות החיים שלי. הם כבר לא מפורטים ומלאים כפי היו. עם כל ראיון נמחק משם פרט, מצטמצם משהו - רק לא להבהיל, לא לשמוע שוב את "לא יודע, זה נראה לי קטן עלייך התפקיד הזה - עשית, ניהלת, יש לך יותר ניסיון ממני - איך תוכלי להיות בורג במערכת ולקבל ממני הוראות"? ואני לא מבינה - הרי ראית את כל זה כתוב, ובכל זאת החלטת לזמן אותי לראיון. למה? חשבת שיבוא משהו אחר? שהכל המצאות? את הפרטים שכתבתי שמעת בע"פ, ואפילו המעטתי מהם, הבהרתי שדי לי להיות עצמאית, שחשובה לי משכורת כל חודש, שבכל תפקיד, גם קטן, אוכל להביא את נסיוני וכישוריי לטובת הארגון שלך.. עניתי שוב ושוב על השאלה הארוכה הזו בתשובה "אתה בעל העסק, ורק אתה יכול לקבל החלטות ניהוליות - האחריות היא עליך - אני בורג ולכן ברור שאין לי SAY - אין לי גם ציפייה או רצון בזה - האחריות לא עליי וההשלכות לא עליי - אני כאן כדי לבצע את הוראותיך הכ טוב שאני יכולה. בשביל זה אתה משלם לי".. ושוב אני נתקלת בהבעת חוסר האמון על פניהם, והם משתפים אותי בהתלבטות - "ברור לי שאת בטוחה בכך - אבל אני צריך לקחת את הצ'אנס האם תעמדי בזה.." ואתמול היה אחד שאפילו הרחיק לכת ואמר - "לא יודע, אני מאד מאמין שניסיון חיים כמו שלך עדיף לי מהדף החלק של ילדה בת 21 - אבל לא יודע.." ואני חושבת - מה? כמה אפשר לשטח את קורות החיים? להפוך כל תפקיד ניהולי שעשיתי לתפקיד פקידותי? לרמות בקורות החיים כדי להגיע לראיון ושם להביא את עצמי כפי שאני, ואז מה? הרי בראיון או בתחילת תקופת העבודה השקרים האלה ייצאו לאור. ואז מה? בינתיים הלחץ כאן גובר. כבר לא עומדים גם בהוצאות השוטפות. החובות מצטברים מחדש ואיתם מכתבי ההתראה. מבזק, מהעיריה, מספק האינטרנט (אם אני נעלמת יום אחד - תבינו למה..). אחרי שבוע ימים נגמרת המשכורת ומתחיל קיבוץ הנדבות, הבקשות לעזרה מההורים - הקומבינות למלא את המקרר וארון המצרכים. לא מפעילים חימום, מכסים בלילה בשמיכה ועוד שמיכה, מסתובבים בבית עם מעילים... היו שנים קשות בעבר. היו תקופות דלות. בכזה שפל לא היינו מעולם. זה חייב להיגמר. יודעת שבסוף זה ייגמר. לא יודעת מתי.
