האגורה שלי:
אבסטרקט הוא יצירה מופשטת, שבצילום ובציור האינטרפרטציה שלה נתונה בידי הצופה. האמן יכול לתת "רמזים" למה נתכוון ביצירתו זו, אבל יכול גם לא לתת. יצירה אבסטרקטית מפעילה את דמיוננו לעבוד שעות נוספות, לנסות להבין למה נתכוון האמן. לכל צופה יכולה להיות ההבנה שלו - ויצירת אבסטרקט טובה לדעתי - איננה מוסרת רמזים, אך תיצור אצל רוב הצופים את אותה הרגשה והבנה לכוונות היוצר. מרקם הוא ביטוי פשוט של אבסטרקט, וקל לביצוע עם מצלמה. אלמנטים חוזרים שובים את העין שלנו, אבל הם כבר נמצאים על גבול ההגדרה של אבסטרקט. דווקא הצילום איננו כלי טוב במיוחד לביצוע אבסטרקטים, בגלל התיכנון הבסיסי שלו - להעביר מידע מדויק ככל האפשר. אנחנו כצלמים צריכים להתאמץ יותר ליצור אבסטרקט, שמצד אחד לא יהיה באנאלי מדי כמו פסים על זברה שקלים לזיהוי והבנה, ומצד שני ינצל טוב את הכלי שבידנו, קרי המצלמה. קל להתפתות לעוות צילום באמצעי תוכנה או פילטרים על מנת ליצור "יצירה אבסטרקטית" אבל זו החטאה גדולה לדעתי, ועשיית "חיים קלים" שכבר איננה צילום ממש. מאידך, בהרבה צילומים שלנו נוכל למצוא אלמנטים אבסטרקטיים, גם אם הם מופיעים על חלק קטן של הפריים, שיעצרו את הצופה ויאלצו אותו לחשוב למה נתכוונו ומה נמצא מאחורי הצילום. אם עצרנו אותו לחשוב ולהרהר בתמונה להבין את כוונותינו, הרווחנו פעמיים. פעם אחת בזה שהיצירה טובה מספיק ועוצרת אותו לחשיבה, ופעם שנייה שהצופה ממש חוקר את ראשנו, ובזאת דיינו. חפשו את הפרטים שובי העין בצילומים שלכם, הם ישנם, רק צריך למצוא אותם. אפשר כמובן לתכנן ולבנות את כל הפריים מראש לביטוי אבסטרקטי, אבל זו מלאכה גדולה, ואנו, הצלמים הרי תמיד ממהרים... להלן דוגמה קטנה ממש מהשרוול למה אני מתכוון. זהו CROP מתמונה גדולה יותר, שתבוא בהמשך.