אבקה של פיות.
הייתה לך מן אבקה כזאת, תלוייה בבקבוקון שקוף על הצוואר ג'ירפה שלך. "אבקה של פיות". "את מאמינה בפיות?" "לא." ידעתי שאת לא מאמינה בהן גם לפני ששאלתי. את לא האמנת בשום דבר. בעצם האמנת בעצמך. ובאבקה. (לא שינה לך שאת לא מאמינה בפיות עצמן.) כשהורדתי לך את השרשרת מהצוואר ג'ירפה שלך, צעקת עליי, אז החזרתי אותו למקום והשפלתי מבט. חיבקת אותי חיבוק חזק ומועך. הרגשתי שאני נחנקת, ואת לא הרפית. רק אחרי שתי דקות בערך שבקושי נשמתי, הפסקת. "תתני לי את האבקה." "את תבזבזי לי משאלות." טיפשה, אי אפשר "לבזבז משאלות". האבקה לא נגמרת אחרי כל משאלה, ואין לה תאריך תפוגה. טיפשה. פעם אחת, בלילה, התעוררתי, ושכבת לידי. לא שמעת שהתעוררתי. השרשרת שלך הייתה תלוייה על הצוואר שלך. הורדתי לך את השרשרת וזרקתי אותה על הרצפה. הבקבוקון השקוף התנפץ, ואבקה כחולה מנצנצת התפזרה על הרצפה בחדר שלי. באמת סמכת עליי שאני לא אהרוס את האבקה שלך, של הפיות שלך (שבכלל לא קיימות). טיפשה. ישבתי על המיטה, ועדיין לא התעוררת. הסתכלתי על כל האבקה שכיסתה את הרצפה. דרכתי על השברים של הבקבוקון, על האבקה הכחולה. והיא עדיין נצנצה, כמו איזה חיוך מזוייף בפרסומת למשחות שיניים בטלוויזיה, אלה שעורכים במחשב. הרגליים שלי נפצעו מהשברים של הבקבוקון, אבל לא היה אכפת לי, העיקר שדרכתי על האבקה. [יש סיפורים יותר חדשים, אבל זה הראשון שהחלטתי לפרסם.]
הייתה לך מן אבקה כזאת, תלוייה בבקבוקון שקוף על הצוואר ג'ירפה שלך. "אבקה של פיות". "את מאמינה בפיות?" "לא." ידעתי שאת לא מאמינה בהן גם לפני ששאלתי. את לא האמנת בשום דבר. בעצם האמנת בעצמך. ובאבקה. (לא שינה לך שאת לא מאמינה בפיות עצמן.) כשהורדתי לך את השרשרת מהצוואר ג'ירפה שלך, צעקת עליי, אז החזרתי אותו למקום והשפלתי מבט. חיבקת אותי חיבוק חזק ומועך. הרגשתי שאני נחנקת, ואת לא הרפית. רק אחרי שתי דקות בערך שבקושי נשמתי, הפסקת. "תתני לי את האבקה." "את תבזבזי לי משאלות." טיפשה, אי אפשר "לבזבז משאלות". האבקה לא נגמרת אחרי כל משאלה, ואין לה תאריך תפוגה. טיפשה. פעם אחת, בלילה, התעוררתי, ושכבת לידי. לא שמעת שהתעוררתי. השרשרת שלך הייתה תלוייה על הצוואר שלך. הורדתי לך את השרשרת וזרקתי אותה על הרצפה. הבקבוקון השקוף התנפץ, ואבקה כחולה מנצנצת התפזרה על הרצפה בחדר שלי. באמת סמכת עליי שאני לא אהרוס את האבקה שלך, של הפיות שלך (שבכלל לא קיימות). טיפשה. ישבתי על המיטה, ועדיין לא התעוררת. הסתכלתי על כל האבקה שכיסתה את הרצפה. דרכתי על השברים של הבקבוקון, על האבקה הכחולה. והיא עדיין נצנצה, כמו איזה חיוך מזוייף בפרסומת למשחות שיניים בטלוויזיה, אלה שעורכים במחשב. הרגליים שלי נפצעו מהשברים של הבקבוקון, אבל לא היה אכפת לי, העיקר שדרכתי על האבקה. [יש סיפורים יותר חדשים, אבל זה הראשון שהחלטתי לפרסם.]
