אבק החיים

[noa128]

אבק החיים

הזמן זורם והנה עוד שנה חלפה. רק 8 אבל כמו נצח. עומדים שוב סביב המצבה, סבא כבר לא קורא את התפילה, ממלמל חרישית, הקול כבר איננו והוא עוד כאן. מצביע לבנו הצעיר בן ה 60 ומשהו והוא מקריא, בקול צלול וישראלי כל כך, חסר המבטא הכבד של סבא. "אותיות נשמה - עמוד 59, אבא אצלך זה 58". ואנחנו מסביב, כמו בכל שנה, השנה זו בהריון והשנייה חתיכה, ובשנה שעבר החתיכה הייתה בהריון, ושנה קודם היא. וכולנו ממשיכים לצעוד עייפים בדרכי החיים, הבנים כבר אנשים, בבגדים מכובדים ומשקפי מעצבים, מקריחים קצת. מביטה באחי והוא אחר מהילד שהיה, גדול, בוגר, מביטה באתבעותיו האחוזות בספרון הקטן והידיים ידי אבא. רק מול המצבה של אבא שכלום בה לא משתנה אני רואה אותנו מתבגרים, מתעייפים, ממשיכים. הנה אבא, תראה, לא הכזבנו, המשכנו, ואנחנו באים בכל שנה לזכור אותך כאן, מחכה לנו נאמנה - אני כאן חמודים ואתם תמשיכו בחייכם ותביאו עוד נכדים חמודים פוצ'פוצ'ים ותמשיכו לשמור אחד על השני, אמא כבר תדאג לעצמה, גם היא שורדת. תמיד הייתה. אני כאן תמיד. לא הולך לשומקום. עייפה מלהתחיל. רוצה להמשיך.

 

[עוזי שחף]

נועה,נעים לי להכיר,שמי עוזי!

הייתי מעוניין לשאול אותך,אם מותר לי,מה מעייף בלהתחיל מחדש? אני מוצא בכל התחלה חדשה,הזדמנות חדשה,התרגשות חדשה,התאווררות,וגיוון של מה שהיה סטטוס קוו,כל מה שהיה קיים,ומובן מאליו. הייתי מעוניין לשתף אותך בתחושות של מה שהותירה בי הקריאה של מה שכתבת! זה היה לי קשה לקרוא,ראיתי שם הרבה פסימיות,איזו צפייה לקץ,משהו שמזכיר את הספירה לאחור,והנה אוטוטו נגמרים להם החיים... אני לא תוקף חלילה את סגנון ותוכן הכתיבה שלך,אלא רק מביע דעתי על מה שזה הותיר אצלי מבחינת ההתרשמות והרגש... כל כתיבה היא לגיטימית,כל עוד היא לא פוגעת במישהו אחר,והתגובה שלי באה רק לשתף אותך בתחושות,ולהביע דעה! מה דעתך,האם את מסכימה איתי במשהו,עד כמה שתוכלי.....להיות אובייקטיבית. להשתמע.

 

[noa128]

נעים גם לי עוזי, ואענה לך כמיטב

יכולתי. ראשית מקווה שדבריי לא פגעו בך. הם נכתבו מלב דואב. הפורום הזה היה תמיד מקום פתוח לפריקה של רגשות קשים והיום בחרתי לפרוק אותם כאן, אחרי תקופה ארוכה שלא עשיתי זאת. מסכימה איתך שאין כמו רעננותה של התחלה חדשה על שלל האפשרויות הטמונות בה. יש ימים שבהם אני מתעייפת, כי לכל התחלה יש המשך וההמשך לא תמיד קל, חדש הוא אחר, עולם ומלואו ויש בו קל וקשה. לפעמים ההמשך נכנס עדיין להגדרה "התחלה" ואולי כאן הבעייה. בבלבול הזה בהגדרות. אולי. אני מאמינה גדולה בהתחלות חדשות, יעידו יושבי הבית הזה - בהסתכלות קדימה ובצעידה לכיוון התחדשות ושיפור ושינוי ובנייה, אלא שהדרך לא קלה וישנן תחנות בדרך שמאירות אותה לפעמים באור אחר, סקפטי ופסימי. אני עצמי נמצאת כבר תקופה לא קצרה בבירור עם עצמי בנוגע למקומו ותפקידו של אבי, של חייו ובעיקר מותו בהפיכתי ל"מתחילה סדרתית". היום, בבית העלמין, פתאום נצבעו לי הדברים בצבעים אחרים. זה לא פאטאלי, זה לא מוחלט, זה לא סופי. זו תחנה וגם לה יש מקום ומשהו בתחושת הבטן אומר לי לזרום גם עם זה, כי גם לזה צריך לתת לפעמים מקום. בלב. טוב ששיתפת במה שעשו לך דבריי, אני מתנצלת אם "לקחו" אותך למקום אחר, כאן במקום הזה אני משתדלת לתת לכותבים והקוראים את מקומם כיחידים המהווים קבוצה, והדגש הוא על יחידים, אינדבידואלים, כאלה שמגיבים ומתנהלים כל אחד בדרכו. זה "שלי" ולא אמור להשפיע על אחר באופן החורג מלעורר בו נקודה למחשבה. אם כך אכן קרה הרי שאולי טעיתי בהתנסחותי. אשמח אם תישאר איתנו עוזי. עוד יהיו לנו ימים אופטימיים, אתה עוד תראה. אני מבטיחה

 

[מחשבות ורגשות]

לא קלה היא לא קלה דרכנו...

 

[hrabba]

הזכרה של אבא

לפני הקבר הכל נראה אחרת, כבר 10 שנים אני עומדת שם.באותה תנוחה, מדברת שותקת אבל לרוב חושבת. זו של אבא שלי תהיה בשבוע הבא ושוב יתחילו הטקסים, ושוב נלך לקבר ושוב יעבור אחר צהריים ויום ולמחרת אבא יישאר רק בלב. מה אני מנסה לאמר לך יקירתי? לא בדיוק יודעת אבל אולי הדוגמא שאכתוב עכשיו תבהיר לפני כשבועיים נפטר חבר משפחה ילד בן 35 שהלך ממחלה קשה והשאיר אחריו אישה ו ילד. בהלוויה עצמה עמדנו חברים דוממים בלי יכולת לנחם ואז אמר לי משהוא מהחברים "אני לא מבין את זה הרי התפקיד שלנו בגיל 35 הוא אחר לגמרי, הוא להביא ילדים להמשיך ולא לסייים". " אתה לא מצפה למות בגיל כזה" הוא אמר. ובגדול הוא צודק, ולא רק בגדול. ואם לא ממשיכים ומתחילים אז מסיימים וכנראה ש"התפקיד" שלנו הוא להתחיל וזה לא קל. אבל מי כמוך יודע שיש ירידות גם בעליה, אבל לבסוף העליה מנצחת ככה זה ..... לא? אוהבת אותך מאד אקס

 

[עוזי שחף]

נועה,זה בסדר גמור,

והכל לגיטימי בעיני,ולכן ציינתי זאת. ההתייחסות שלי למה שכתבת היא התייחסות סובייקטיבית לחלוטין,שרציתי רק לשמוע מה יש למי מכם לאמר אודותיה,ותו לא,לא נפגעתי משום דבר,כי לא היה לי ממה....חפצתי רק להתייחס לתוכן של מה שכתבת,ואני מודה לך על התגובה. וזה בסדר,דברייך לא ממש לקחו אותי למקום אחר,כי לא אפשרתי לעצמי להגיע לשם,אני נמצא בשליטה על התחושות שלי,ומשתדל לא לספוג הרבה מתכנים שעלולים להזיק לי,או לגרום לי לתחושה לא הכי... מצד שני,לא אוכל להתחייב שאם הייתי במצבך הנוכחי,ממש באותו המצב,לא הייתי כותב משהו דומה...אני מאלה שכבר הפסיקו להתחייב להתנהגות מסויימת בסיטואציות מסויימות,כי החיים מוכיחים ומפתיעים בכל פעם מחדש. הכח הוא נגזרת של חולשה,ואין כח בלי חולשה. כוונתי לאמר שהרבה פעמים אנשים חשים במצבים קשים,שהנה פתאום הם כאילו אכלו את התרד של פופאי,הם פתאום מקבלים הרבה אויר,הרבה כח,ומתנהגים אחרת,חזק יותר,עמיד יותר,כפי שהם אוהבים...וזה מה שיפה בחיים האלה,של כל אחד ואחד מאיתנו,ההפתעות הללו,שקורות הרבה לכולנו,חלקנו מרגישים בהם,ויכולים לקרוא להם בשם,וחלק לא ממש שמים ליבם למפנה הזה. הראייה שלי באמת נובעת מהסתכלות מסויימת על החיים,הסתכלות סלקטיבית,פרספקטיבה שפיתחתי לי בהצלחה מסויימת,כנראה באופן אינטואיטיבי,ושגורמת לי להיות שמח...מי שאני. ולא-אין כאן שום עניין של טעות בהתנסחות שלך! את לא יכולה לטעות בהתנסחות שלך,כי זו דרכך להתבטא,ומה שיכול להיות,זהשמישהו אחר יבין את דברייך,לא כפי שציפית,ולא כפי שהתכוונת... ויפה מצידך שאת מציעה לי להישאר,אני בהחלט אגיב ואביע דיעה לכשאמצא מקום לכך,והצעתך מאד מפרגנת לי,ואני מקבל אותה בחום..

מכל מקום,אני באמת חדש כאן,יקח מעט זמן עד שאמצא את מקומי מדי פעם...ועד אז,אני מאחל לכם סופשבוע נעים,עם חוויות נהדרות.....

 

[kisslali]

ואני חשבת שזה הפטנט שלי

כי אני לא רק סופרת את השנים, את הבלאי, את מס' הנכדים וכו' באזכרות, אני גם חושבת מראש, כשקורה משהו במשפחה, איך זה יראה כשנגיע לבית העלמין, וכולם יעמדו סביב הקבר, והנכד שהצטרף רק בגיל 13 כי הוא עוד לא נולד כשסבא שלו מת, נהיה יותר גבוה מאחי הגדול, ואז הוא בא עם מדים ופתאם הנכדה מגיעה עם טבעת נישואים ובשנה שאח"כ בהריון... אותי זה דוקא מנחם, זה שהוא נשאר שם ואנחנו ממשיכים ובאים לדווח כל שנה ושנה. בשבילי זה אומר שהוא עוד שם. ואני רוצה להזכיר כאן לכולם שהמשפט "כל סוף הוא התחלה חדשה" עובד גם הפוך! ללי

 

[לורליי43]

אצלינו זו תהיה השנה השלישית

כנראה שבגלל שלא עבר עוד כל כך הרבה זמן, אז גם היחס לאבא משתנה כל הזמן. בהתחלה זכרתי אותו כפי שהיה בתקופה שמת, ולאט לאט מציפים אותי זכרונות ישנים יותר. כאילו מתקלפות עטיפות של בצל וכל שנה אני זוכרת אותו אחורה. מהבחינה הזו, אנחנו מתבגרים ואבא שלי הופך להיות צעיר יותר.