אברהם קרניצי ז"ל. ראש עיריית רמת גן המיתולוגי (שאם לא היה
נהרג בתאונת דרכים בשנת 1969 ועדין חי עד היום כנראה עדין היה נבחר לראש העיר).
אברהם קרניצי ז"ל. כפי שהוא אמר בנימה אישית "כל אחד יכול להיות ראש עיר אבל לא כל ראש עיר יכול להיות נגר" אתחיל ואכתוב פוסט זה בנימה אישית. בהיותי בכיתה ד', כמדומני, בבית ספר פרדס ברמת גן, הגיע קרניצי לנאום בפתיחת שנת הלימודים. והוא נאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם וזה נמשך שעות, לפחות ככה לי נראה למרות שיכול להיות שזה היה דקות ספורות, ואמרתי לעצמי שכאהיה גדול ואם אני אגיע למצבים שאני צריך לנאום אז אעשה זאת בקצרה. עד היום שהיו מצבים בהם הייתי צריך לנאום הייתי מספר את הסיפור של קרניצי ונאומו ואמרתי כי אני עומד בהבטחה שנתתי לעצמי אז בתור ילד שעמד ברחבת בית הספר ושמע את הנאום הבלתי נגמר והנאום שלי יהיה קצר וכך עשיתי בכל הנאומים שנאמתי. הזכרתי את קרניצי ונאמתי נאום קצר.
אברהם קריניצי נולד בגרודנה ברוסיה הלבנה בשנת 1886 למשפחה מסורתית (ליעקב וללאה לבית דב אברמוביץ) ונהרג בתאונת דרכים עם נהגו וחתנו בשנת 1969. היה ראש עירית רמת גן, עוד לפני שהיתה עיר, משנת 1926 ועד ליום מותו בשנת 1969. בגיל 15, נטש את "החדר" לטובת לימודי נגרות. בתחילת העלייה השניה החליט לעלות ארצה והגיע לאיסטנבול שם התחיל לעבוד כנגר חסך כסף ועלה ארצה בשנת 1905 בגיל 19. לאחר הגעתו ארצה עבד כמה חודשים כנגר ברחובות ובראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו ועבד גם בפתח תקווה . כחבר פעיל ב"פועלי ציון" נטל חלק בארגון פועלי היקב ובעקבות שביתתם למען שיפור תנאי עבודתם פוטר מעבודתו כנגר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הטורקי ומונה על כריתה ואספקה של עצים להסקת הרכבות. קריניצי מעורב בפעולות התיישבות וביטחון ונמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה". בשנת 1917 לאחר שובו לארץ ישראל יצא למצרים, שם רכש מכונות ייצור והקים בתל אביב בשותפות עם ברוך גורלסקי בית-חרושת לרהיטים. קריניצי ארגן את המשטרה העירונית של תל אביב ב-1921, נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין והשתתף בייסוד מרכז בעלי מלאכה.
כשהוקמה "עיר גנים" (שמה הראשון של רמת-גן), כשכונת-גנים ממזרח לתל אביב, הצטרף אליה, ועד מהרה היה לדמות המרכזית בה. ב-1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית לרמת-גן הקטנה וקריניצי מונה לנשיא (יו"ר) המועצה הראשון. מאז ועד 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). הוא עמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין וכל הניסיונות להחליפו - עלו בתוהו. כבעל אמצעים מילא את תפקידו הציבורי ברמת-גן, כל השנים, ללא שכר. לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשייה שהגיעו ביזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ.ד., עסיס, צוף, דובק, צורי ועוד), הוא נטע ברמת-גן עשרות גנים, יותר מבכל עיר אחרת בארץ.
עם קום המדינה התרכז בקליטת העלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הראשון הוא הפארק הלאומי שיא היוזמה הירוקה שנחנך בשנת 1951, בנוכחות ראש הממשלה דוד בן-גוריון. ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ורמת-גן מתמידה באימוץ הצנחנים כל השנים, אשר אף הוא מהווה אחד מסימני ההיכר של האיש והעיר.
בנובמבר 1969, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד ראש העירייה בפעם ה-12, נספה בתאונת דרכים יחד עם חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני. התאונה אירעה מוקדם בבוקר, כאשר היו השלושה בדרכם חזרה לרמת גן ממפעל "ברבור" בעכו, שהיה בבעלותו של קריניצי. השלושה הובאו למנוחות בחלקת קבר מיוחדת בפארק הלאומי ברמת-גן.
קריניצי היה נשוי לבתיה לבית קרסוקוב ולשניים נולדו ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות. קריניצי הוריש בצוואתו את ביתו לעיריית רמת־גן בו שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתולדות רמת-גן הפתוח לציבור הרחב.
קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). בחייו הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו, ואף ראה לעצמו זכות בכך. אתרים ומוסדות בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, ושלטונו במוסדות העיר ובנעשה בה היו מוחלטים. באזכורים בספרו האוטוביוגרפי לכך שהשתיק את חברי המועצה, הקים בית ספר שלא על דעתה, והוסיף לכך בניית גנים רבים אותה כפה על המועצה גם נגד רצונה, גייס בריונים כדי להחריב מקום בו חשד שהוא בית זונות וכן הלאה. רבים ברמת גן אף הלינו כי קריניצי, שלא קיבל משכורת מן העירייה, נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור בה ירוהטו בתוצרי נגרייתו.
עם הקמת המדינה – בזמן מלחמת העצמאות היה צורך דחוף למצוא מקום למטה הכללי ששכן עד אז בבית האדום ברחוב הירקון בתל אביב. קריניצי נענה לבקשתו של דוד בן-גוריון ופינה בצו חרום את בית ההבראה "החלמה" וממקום זה נוהל צה"ל במלחמת העצמאות. בן-גוריון קבע בעיר את לשכתו כשר הביטחון ובגינת בית ההבראה הושבעו ב- 27 ביוני 1948 אלופי צה"ל וצולמה התמונה המפורסמת שבמרכזה דוד ופולה בן-גוריון. ב- 1949 הועברו משרדי שלישות צה"ל למחנה השלישות בו הם נמצאים עד היום.
נ"ב: גם פוסט זה עלה בפייסבוק שלי. כל הפריטים כאן הם מתוך אוספיי. להנאתכם. ומוזמנים להוסיף מידע, ידע הערות והארות. וברור גם תמונות.
ההקדשה האישית על הספר היא לסבא של אחת מחברות הפורום אשר נתנה לי במתנה ספר זה והתודות החמות מגיעות לה (ולא רק על זה).
נהרג בתאונת דרכים בשנת 1969 ועדין חי עד היום כנראה עדין היה נבחר לראש העיר).
אברהם קרניצי ז"ל. כפי שהוא אמר בנימה אישית "כל אחד יכול להיות ראש עיר אבל לא כל ראש עיר יכול להיות נגר" אתחיל ואכתוב פוסט זה בנימה אישית. בהיותי בכיתה ד', כמדומני, בבית ספר פרדס ברמת גן, הגיע קרניצי לנאום בפתיחת שנת הלימודים. והוא נאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם ונאם וזה נמשך שעות, לפחות ככה לי נראה למרות שיכול להיות שזה היה דקות ספורות, ואמרתי לעצמי שכאהיה גדול ואם אני אגיע למצבים שאני צריך לנאום אז אעשה זאת בקצרה. עד היום שהיו מצבים בהם הייתי צריך לנאום הייתי מספר את הסיפור של קרניצי ונאומו ואמרתי כי אני עומד בהבטחה שנתתי לעצמי אז בתור ילד שעמד ברחבת בית הספר ושמע את הנאום הבלתי נגמר והנאום שלי יהיה קצר וכך עשיתי בכל הנאומים שנאמתי. הזכרתי את קרניצי ונאמתי נאום קצר.
אברהם קריניצי נולד בגרודנה ברוסיה הלבנה בשנת 1886 למשפחה מסורתית (ליעקב וללאה לבית דב אברמוביץ) ונהרג בתאונת דרכים עם נהגו וחתנו בשנת 1969. היה ראש עירית רמת גן, עוד לפני שהיתה עיר, משנת 1926 ועד ליום מותו בשנת 1969. בגיל 15, נטש את "החדר" לטובת לימודי נגרות. בתחילת העלייה השניה החליט לעלות ארצה והגיע לאיסטנבול שם התחיל לעבוד כנגר חסך כסף ועלה ארצה בשנת 1905 בגיל 19. לאחר הגעתו ארצה עבד כמה חודשים כנגר ברחובות ובראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו ועבד גם בפתח תקווה . כחבר פעיל ב"פועלי ציון" נטל חלק בארגון פועלי היקב ובעקבות שביתתם למען שיפור תנאי עבודתם פוטר מעבודתו כנגר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גוייס לצבא הטורקי ומונה על כריתה ואספקה של עצים להסקת הרכבות. קריניצי מעורב בפעולות התיישבות וביטחון ונמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה". בשנת 1917 לאחר שובו לארץ ישראל יצא למצרים, שם רכש מכונות ייצור והקים בתל אביב בשותפות עם ברוך גורלסקי בית-חרושת לרהיטים. קריניצי ארגן את המשטרה העירונית של תל אביב ב-1921, נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין והשתתף בייסוד מרכז בעלי מלאכה.
כשהוקמה "עיר גנים" (שמה הראשון של רמת-גן), כשכונת-גנים ממזרח לתל אביב, הצטרף אליה, ועד מהרה היה לדמות המרכזית בה. ב-1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית לרמת-גן הקטנה וקריניצי מונה לנשיא (יו"ר) המועצה הראשון. מאז ועד 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). הוא עמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין וכל הניסיונות להחליפו - עלו בתוהו. כבעל אמצעים מילא את תפקידו הציבורי ברמת-גן, כל השנים, ללא שכר. לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשייה שהגיעו ביזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ.ד., עסיס, צוף, דובק, צורי ועוד), הוא נטע ברמת-גן עשרות גנים, יותר מבכל עיר אחרת בארץ.
עם קום המדינה התרכז בקליטת העלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הראשון הוא הפארק הלאומי שיא היוזמה הירוקה שנחנך בשנת 1951, בנוכחות ראש הממשלה דוד בן-גוריון. ואצטדיון רמת גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ורמת-גן מתמידה באימוץ הצנחנים כל השנים, אשר אף הוא מהווה אחד מסימני ההיכר של האיש והעיר.
בנובמבר 1969, זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד ראש העירייה בפעם ה-12, נספה בתאונת דרכים יחד עם חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני. התאונה אירעה מוקדם בבוקר, כאשר היו השלושה בדרכם חזרה לרמת גן ממפעל "ברבור" בעכו, שהיה בבעלותו של קריניצי. השלושה הובאו למנוחות בחלקת קבר מיוחדת בפארק הלאומי ברמת-גן.
קריניצי היה נשוי לבתיה לבית קרסוקוב ולשניים נולדו ארבעה ילדים - שני בנים ושתי בנות. קריניצי הוריש בצוואתו את ביתו לעיריית רמת־גן בו שוכן גם הארכיון והמוזיאון לתולדות רמת-גן הפתוח לציבור הרחב.
קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). בחייו הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו, ואף ראה לעצמו זכות בכך. אתרים ומוסדות בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, ושלטונו במוסדות העיר ובנעשה בה היו מוחלטים. באזכורים בספרו האוטוביוגרפי לכך שהשתיק את חברי המועצה, הקים בית ספר שלא על דעתה, והוסיף לכך בניית גנים רבים אותה כפה על המועצה גם נגד רצונה, גייס בריונים כדי להחריב מקום בו חשד שהוא בית זונות וכן הלאה. רבים ברמת גן אף הלינו כי קריניצי, שלא קיבל משכורת מן העירייה, נהג לתבוע כי בתי הספר ומוסדות הציבור בה ירוהטו בתוצרי נגרייתו.
עם הקמת המדינה – בזמן מלחמת העצמאות היה צורך דחוף למצוא מקום למטה הכללי ששכן עד אז בבית האדום ברחוב הירקון בתל אביב. קריניצי נענה לבקשתו של דוד בן-גוריון ופינה בצו חרום את בית ההבראה "החלמה" וממקום זה נוהל צה"ל במלחמת העצמאות. בן-גוריון קבע בעיר את לשכתו כשר הביטחון ובגינת בית ההבראה הושבעו ב- 27 ביוני 1948 אלופי צה"ל וצולמה התמונה המפורסמת שבמרכזה דוד ופולה בן-גוריון. ב- 1949 הועברו משרדי שלישות צה"ל למחנה השלישות בו הם נמצאים עד היום.
נ"ב: גם פוסט זה עלה בפייסבוק שלי. כל הפריטים כאן הם מתוך אוספיי. להנאתכם. ומוזמנים להוסיף מידע, ידע הערות והארות. וברור גם תמונות.
ההקדשה האישית על הספר היא לסבא של אחת מחברות הפורום אשר נתנה לי במתנה ספר זה והתודות החמות מגיעות לה (ולא רק על זה).
