קודם כל,
לטול - אחלה שאלות. סוף סוף כמה שאלות עם טעם (אני מתייחס לכלל השאלות שלך, לא רק לאלו שבשרשור הזה). סוף סוף something I can bite into. בגדול, הפרק על החותמות הוא "כאילו" נפרד. רוב הספר עוסק בתהליך של חצי שנה של הטהרות, תפילה ועוד פעולות מאגיות, כדי לפגוש את "המלאך השומר הקדוש" (לפי ההסבר של הספר, זו שיטה שונה מהקבלה. מאת'רס ומרעיו משחר הזהב, וגם קראולי, פירשו את זה יותר במובן של ה"נישואין המקודשים" של ה"אני העליון" מספירת תפארת ל"אני" מספירת מלכות, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי). אחרי חצי השנה הזו, המכשף פוגש את המלאך השומר שלו, ובמשך 3 ימים מדברים ביניהם. אחרי זה, הוא מזמן לפי הסדר המתואר בספר את מנהיגי לגיונות השדים השונים ומשביע אותם, בכוחו שלו (המאוחד עם כוחו של המלאך השומר ולא נגד רצונו של המלאך), דורש מהם את ארבעת הרוחות הפמיליאריות שלו (שדים, לא חיות. הקטע של פמיליאר=חיה, עד כמה שאני ראיתי, זה משהו מודרני) וכן הלאה וכן הלאה. כנראה אחרי זה הוא מקבל גם את הכח להפעיל את ריבועי הקסם המוזכרים בפרק שלאחר מכן. אחת הקריאות היותר משעממות שהיו לי, אבל היו שם הרבה דברים ללמוד. יש לי כמה סיבות לחשוב שקראולי עצמו השתמש בזה כדי להפגש עם Aiwass וקיבל ממנו את Liber Al vel Legis (הם דברו שלושה ימים. כמו שמתואר באברמלין). כמו כן, רעיון המלאך השומר ה"משתתף" (ואפילו "מתאחד") עם המכשף, מזכיר את השיטות ההרמטיות, בהן המכשף היה מתאחד עם Daemon (לא, לא שד. שם כללי לישות אל/על אנושית אצל היוונים). מפה לשם, זה הפך לעניין "האני הגבוה" במאגיה הטקסית (האיחוד שבין הנסיכה של מלכות לבין הנסיך של תפארת).