אב גרוש
שלום לחברי הפורום ולמבקרים, אני אב גרוש מזה כמעט שנתיים וכרגע בשליחות בחו"ל. יש לי ילדה קטנה בת כ-3 וחצי בארץ שגרה עם אמא שלה. בסיוע בית הדין אני בקשר עם הבת שלי שלוש פעמים בשבוע בטלפון ובמחשב. כמו כן, אני מגיע לארץ בכל שלושה חודשים לשבוע על מנת לפגוש את הילדה. הרקע לגרושין בין היתר קשור בעובדה שגרושתי הייתה משתמשת בילדה על מנת לפגוע בי. הייתה צועקת עלי מול הילדה כי ידעה שאני לא עומד בכך (עד שנאלצתי שוב ושוב ללכת לישון ברכב), והייתה מונעת ממני לפגוש אותה לתקופות ארוכות לאחר שנאלצתי לצאת מהבית. לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה ניסיתי להתגרש בהסכמה, הצלחתי לקבל הסדרי ראייה זמניים אבל גרושתי עדיין לא מכבדת את החוק. כשהייתה מאפשרת פגישות שלי עם הילדה, תהליך ההעברה של הילדה אלי היה רע מאד עבור הילדה. למשל הייתה מעבירה לי את הילדה דרך חריץ בדרך עם חיתולים מלאים (שלא תהיה טעות, אני אב מודרני בכל מובן המילה, והחלפתי חיתולים לבת שלי עוד לפני שגרושתי הייתה עושה זאת). אבל זה היה משאיר את הילדה מבולבלת וסובלת. בקיצור, לשאלות שלי: א) האם יש פה מישהו אחר במצבי שיכול לתת לי עיצות איך להתמודד עם המצב? ב) מה דעתכם על משמורת משותפת (או הסדרי ראייה רחבים) במקרה שאין שיתוף פעולה מצד האם? אני חוזר לארץ לפני שהילדה תהיה בת שש וחוק "חזקת הגיל הרך" כבר לא יהיה רלוונטי. ג) איך לדבר עם הבת שלי על הנושא? עד עכשיו פשוט אמרתי לה שאבא עובד בחוץ לארץ, אבל בשבוע שעבר הבנתי שבגן מדברים על נושא הגרושין ויש ילדה נוספת להורים גרושים. נראה לי שחשוב שאני אהיה זה שמדבר עם הבת שלי בנושא, ולא שתתוודע למושג באמצעות גוף שלישי. בנסיעה הבאה שלי לארץ אני רוצה לשוחח עם ביתי בנושא הזה. אני פשוט רוצה להעביר את המסר באופן הנכון ביותר. ברור שאני תמיד מדבר טובות על אמא שלה, אבל איך להתמודד עם העובדה שאמא שלה מתנהגת אלי במופגן כפי שהיא מתנהגת. אשמח לדעות שלכם בנושא הזה. הכאב לפעמים בלתי נסבל. אב גרוש
שלום לחברי הפורום ולמבקרים, אני אב גרוש מזה כמעט שנתיים וכרגע בשליחות בחו"ל. יש לי ילדה קטנה בת כ-3 וחצי בארץ שגרה עם אמא שלה. בסיוע בית הדין אני בקשר עם הבת שלי שלוש פעמים בשבוע בטלפון ובמחשב. כמו כן, אני מגיע לארץ בכל שלושה חודשים לשבוע על מנת לפגוש את הילדה. הרקע לגרושין בין היתר קשור בעובדה שגרושתי הייתה משתמשת בילדה על מנת לפגוע בי. הייתה צועקת עלי מול הילדה כי ידעה שאני לא עומד בכך (עד שנאלצתי שוב ושוב ללכת לישון ברכב), והייתה מונעת ממני לפגוש אותה לתקופות ארוכות לאחר שנאלצתי לצאת מהבית. לאחר תקופה ארוכה שבמהלכה ניסיתי להתגרש בהסכמה, הצלחתי לקבל הסדרי ראייה זמניים אבל גרושתי עדיין לא מכבדת את החוק. כשהייתה מאפשרת פגישות שלי עם הילדה, תהליך ההעברה של הילדה אלי היה רע מאד עבור הילדה. למשל הייתה מעבירה לי את הילדה דרך חריץ בדרך עם חיתולים מלאים (שלא תהיה טעות, אני אב מודרני בכל מובן המילה, והחלפתי חיתולים לבת שלי עוד לפני שגרושתי הייתה עושה זאת). אבל זה היה משאיר את הילדה מבולבלת וסובלת. בקיצור, לשאלות שלי: א) האם יש פה מישהו אחר במצבי שיכול לתת לי עיצות איך להתמודד עם המצב? ב) מה דעתכם על משמורת משותפת (או הסדרי ראייה רחבים) במקרה שאין שיתוף פעולה מצד האם? אני חוזר לארץ לפני שהילדה תהיה בת שש וחוק "חזקת הגיל הרך" כבר לא יהיה רלוונטי. ג) איך לדבר עם הבת שלי על הנושא? עד עכשיו פשוט אמרתי לה שאבא עובד בחוץ לארץ, אבל בשבוע שעבר הבנתי שבגן מדברים על נושא הגרושין ויש ילדה נוספת להורים גרושים. נראה לי שחשוב שאני אהיה זה שמדבר עם הבת שלי בנושא, ולא שתתוודע למושג באמצעות גוף שלישי. בנסיעה הבאה שלי לארץ אני רוצה לשוחח עם ביתי בנושא הזה. אני פשוט רוצה להעביר את המסר באופן הנכון ביותר. ברור שאני תמיד מדבר טובות על אמא שלה, אבל איך להתמודד עם העובדה שאמא שלה מתנהגת אלי במופגן כפי שהיא מתנהגת. אשמח לדעות שלכם בנושא הזה. הכאב לפעמים בלתי נסבל. אב גרוש