אגדה שקרתה באמת.
ראיתי פה הרבה אנשים שממש מתחברים לשיר "אל תפחד", ורציתי לספר לכם סיפור שקרה לי השבוע. לפני שבוע הייתי בחתונה בה פגשתי אדם מעברי, הקשר בינינו הסתיים בצורה לא טובה ומאז לא דיברנו במשך כ5 שנים. במהלך החתונה לא דיברנו זה עם זה. מכיוון שהחתונה היתה של חבר טוב, נשארתי עד סוף החתונה ולפני שיצאתי לדרכי חזרה צלצל הטלפון ועל הצג היה מספר לא מוכר. עניתי ומצידו השני של הקו היה אותו אדם שביקש לשוחח איתי פנים אל פנים. אמרתי לו שאני עדיין באולם שבו נערכה החתונה והוא ביקש ממני להמתין לו בחניה. כעבור כ10 דקות הוא הגיע והעלה נושא כאוב מלפני 6 שנים. העניין היה טעון מאד והשיחה הקשה גרמה למריבה שבסיומה הוא איים עלי כי אם לא אטפל בנושא כפי שהוא רואה את הדברים, הוא "ירדוף אותי עד סוף ימי", כך במילותיו הוא. למותר לציין שמצב רוחי היה בשפל. לרגע לא סברתי שדרך הטיפול שלו בנושא היא הנכונה, אך העלאת הנושא והאיום גרמו לי לצאת לרכב בתחושה קשה מאד. כיוון שהשעה היתה כבר אחת וחצי בלילה לא היה לי למי להתקשר על מנת לשתף אותו במועקה והנסיעה הייתה מדוכדת מאד. על מנת להתעודד הפעלתי את הרדיו. הרכב היה שייך לחבר שלי, ולשמחתי גיליתי כי ברדיודיסק היה דיסק של אהוד, הראשון מתוך האוסף של ההופעה. ואז, בשיר השני זה קרה. "אל תפחד", ליטפו אותי המילים, "אתה לא לבד". "אם יחזור שוב רגע הפחד, אבוא להושיט לך יד", הבטיחו. חשתי ממש שהקב"ה שלח אלי את אהוד באותו רגע על מנת להוציא אותי מן המצב העגום בו הייתי שרוי. שוב ושוב ושוב ושוב שמעתי את השיר במשך שעתיים של נסיעה, ולא נמאס לי. אני לא משלה את עצמי שאוהד באמת חשב עלי כשכתב את "אל תפחד", אבל גם דוד המלך לא היה מתאר את תחושותי טוב יותר באותם רגעים. אני מודה, הייתי מאוהב באהוד עוד הרבה לפני, אבל מאז אני מכור טוטאלית. מאז ועד היום השיר "אל תפחד" הוא השיר הרשמי שלי. אהוד. ככה זה כשאוהבים.
ראיתי פה הרבה אנשים שממש מתחברים לשיר "אל תפחד", ורציתי לספר לכם סיפור שקרה לי השבוע. לפני שבוע הייתי בחתונה בה פגשתי אדם מעברי, הקשר בינינו הסתיים בצורה לא טובה ומאז לא דיברנו במשך כ5 שנים. במהלך החתונה לא דיברנו זה עם זה. מכיוון שהחתונה היתה של חבר טוב, נשארתי עד סוף החתונה ולפני שיצאתי לדרכי חזרה צלצל הטלפון ועל הצג היה מספר לא מוכר. עניתי ומצידו השני של הקו היה אותו אדם שביקש לשוחח איתי פנים אל פנים. אמרתי לו שאני עדיין באולם שבו נערכה החתונה והוא ביקש ממני להמתין לו בחניה. כעבור כ10 דקות הוא הגיע והעלה נושא כאוב מלפני 6 שנים. העניין היה טעון מאד והשיחה הקשה גרמה למריבה שבסיומה הוא איים עלי כי אם לא אטפל בנושא כפי שהוא רואה את הדברים, הוא "ירדוף אותי עד סוף ימי", כך במילותיו הוא. למותר לציין שמצב רוחי היה בשפל. לרגע לא סברתי שדרך הטיפול שלו בנושא היא הנכונה, אך העלאת הנושא והאיום גרמו לי לצאת לרכב בתחושה קשה מאד. כיוון שהשעה היתה כבר אחת וחצי בלילה לא היה לי למי להתקשר על מנת לשתף אותו במועקה והנסיעה הייתה מדוכדת מאד. על מנת להתעודד הפעלתי את הרדיו. הרכב היה שייך לחבר שלי, ולשמחתי גיליתי כי ברדיודיסק היה דיסק של אהוד, הראשון מתוך האוסף של ההופעה. ואז, בשיר השני זה קרה. "אל תפחד", ליטפו אותי המילים, "אתה לא לבד". "אם יחזור שוב רגע הפחד, אבוא להושיט לך יד", הבטיחו. חשתי ממש שהקב"ה שלח אלי את אהוד באותו רגע על מנת להוציא אותי מן המצב העגום בו הייתי שרוי. שוב ושוב ושוב ושוב שמעתי את השיר במשך שעתיים של נסיעה, ולא נמאס לי. אני לא משלה את עצמי שאוהד באמת חשב עלי כשכתב את "אל תפחד", אבל גם דוד המלך לא היה מתאר את תחושותי טוב יותר באותם רגעים. אני מודה, הייתי מאוהב באהוד עוד הרבה לפני, אבל מאז אני מכור טוטאלית. מאז ועד היום השיר "אל תפחד" הוא השיר הרשמי שלי. אהוד. ככה זה כשאוהבים.