נסיכה על סוס
ככה קוראים לספר. יש לנו את שניהם, מכיוון שאני מאד מסכימה עם הביקורת שלך על אגדות הילדים הקלאסיות ויחסן לנושא הג´נדר. יחד עם אני חייבת לציין שיש בהם לדעתי שתי בעיות רציניות: א. הסיפורים מיועדים למי שכבר מכיר ושמע וגדל עם כל הסטריאוטיפים על תפקידי גברים ונשים (או נסיכים ונסיכות) באגדות. הסיפורים יוצאים מתוך הנחה שהקורא מכיר/מצפה לסטריאוטיפים, ומרבית העלילה עוסקת בשבירתם, או בגיבורים שמסרבים למלא את תפקידם המסורתי. כלומר אלה למעשה סיפורים שמיועדים למבוגרים, לא לילדים בגילאי 4-6, שהם קהל היעד הטבעי לאגדות. אני למשל מצאתי את עצמי נאלצת להסביר לביתי (אז בת 4), בסיפור על הנסיכה שרצתה ללמוד, לרכב ולצאת להרפתקאות, שבעצם נסיכה לא אמורה לעשות את כל אלה, כי בלי להבין את זה לא ניתן להבין על מה הסיפור. אלא שעד שלא סיפרתי לה את זה, היא לא ידעה שהדבר אסור על נסיכות... ומכיוון שכך, זה המסר העיקרי שנשאר לה מאותו סיפור. למה בעצם, לא לכתוב פשוט סיפור מעניין על נסיכה שלומדת, רוכבת, ויוצאת להרפתקאות כדבר המובן מאליו? למה זה חייב לבוא כהנגדה למשהו אחר? אגב - אותה הבעיה יש בספר "פמיניסטי"אחר לילדים "הנסיכה חוכמולוגיה", אם כי בצורה חיננית יותר. ב. הסיפורים, אולי בגלל עודף תקינות פוליטית ואולי בגלל מחסור בכשרון סיפורי, פשוט לא מספיק מענינים. אין בהם שום קסם. אצלנו אחרי הקראה אחת, היא פשוט לא ביקשה יותר לשמוע אותם, והספרים פשוט נגנזו בארון. האמת - יש מספיק סיפורים טובים גם בלי להקריא אגדות, למרות שכשלעצמי אני מאד אוהבת אגדות, וגם לא נמנעת מלהקריא אותן לבתי. יש גם הרבה אגדות פחות "קלאסיות", על חיות למשל, או אגדות ומיתוסים של עמים לא אירופיים, כמו אינדיאנים או אפריקאים, שאפשר לספר. יש הרבה סיפורים אחרים
