אגדת טייד - אגדה על הים והיבשה

אגדת טייד - אגדה על הים והיבשה

היו היו שני אלים. סיאון, אל ההגנה וסנוס, אלת התבונה והחכמה. והשניים ילדו ששה בנים, ששה אלים. להם נתנו במתנה את העולם. אך העולם המשיך והתנהל תחת ידי האלים הגדולים. האלים הקטנים התלכדו ופנו כנגד הוריהם. בכוחם הקסום יצרו את כיפת השמיים וזו מנעה את דריסת רגלם של סיאון וסנוס בעולם. האלים הגדולים חילקו את היום למשמרות. ביום שומר סיאון שהוא "שמש" בשפת האלפים. בלילה סנוס ששמה "ירח". כך יכלו לחפש בערנות אחר פרצה אל העולם, משך היממה כולה. אך זו לא הופיעה, ובכעסם מלאו את האוויר, שנע בצמוד לכיפה, במים. אלו ירדו על הארץ השוממה משך מאות שנים, עד אשר טבעו כל האלים מלבד אחד – טייד. המים יצרו בניקוזן את ים נאנור ואת יבשת אניאס. בקומץ בני תמותה נמנעו האלים מלפגוע למען המשך החיים. כוחם של האלים הגדולים הלך והתמעט עד שחדלו במטרים, ואז בחר טייד להופיע ולהרות את אם השורדים, זאת כדי להמשיך את שושלת האלים הקטנים ואת שליטתם בעולם. האלים איתרו אותו וניצלו את שארית כוחם להרגו. אולם, הם לא ידעו אודות התינוק שעומד להיוולד. בנו של טייד – סור. סור, לאחר ששרד אלף שנים הבין את רב כוחו. שנים אלו עברו עליו תחת כיבוש ממלכת סארקין, המואסת באלים הגדולים. בניגוד לאביו, טייד, נותר סור נאמן לסיאון וסנוס והפך שליחם עלי אדמות. לא היה בכוחו לבטל את כישוף כיפת השמים, אז הוא בחר ליצור תרבות עלי אדמות שתחרוט לדגלה את שלטון האלים. בסיוריו בין היבשות בחר בעיר אמור, שם נמצאים עמודי האלפים העתיקים, להיות לב ממלכתו. (ראה הגדת סור)
 
למעלה