ההיסטוריון
New member
אגדת סאראת´ - חלק א´
בהקשר ללארפ הדבר הבא. "שאל, ותמיד קיים הסיכוי כי אוכל לענות לך, שוליה", ענה המאג הזקן בעודו לוגם מספל התה שהכין שולייתו. המאג לבש גלימות סגולות מבד משובח והייה נראה כי אינו מפנה תשומת לב רבה לקוסם המתלמד שישב מולו. "Sorcerer מוזר הגיע היום למגדל מועצת הקסם האפורה, מורי. אומנם זו היא עמדה גבוהה שאני מכבד את נושאיה רבות, אך אני חייב לציין כי זו היא בפרוש אינה עמדה מספיק גבוהה להצדיק את יחס הכבוד שזכה לו המאג המסוים הזה.." "עיננו לפעמים מטעות אותנו שוליה. אתה צעיר מכדי לקבוע האם התייחסו אליו בכבוד הראוי או לא." "מורי – איני חס וחלילה טוען שאני משכיל מספיק, אך הוא נכנס למגדל מבלי לברך אף אחד לשלום, ופנה בצעדים נמרצים לחדרו של הwizard. הרי אף אני יודע כי אין נכנסים לחדר זה בשום פנים ואופן. ציפיתי כי ייעצר על ידי אחד הקוסמים הבכירים ממני, אך אלו מהרו לפנות לו את הדרך ולהרכין ראשיהם. אפילו גילינדור האגדי, אף הוא-" "איך הוא נראה, שוליה?" המג הזקן התיישר, וקטע את שולייתו באמצע דיבורו. "זה הדבר הכי מוזר בו, מורי, על פניו – מסיכה, על ראשו - ברדס." "סאראת´," לחש המאג הזקן, ולאחר הוסיף "מה שאלתך?" "כיצד יתכן כי כבוד כה גדול יינתן לאדם המחזיק בדרגה זו? כיצד נכנס כך לחדרו של לוקן, מי הוא שהרי לא ראיתי אותו במגדל במשך שנות לימודי ולמה אף החשובים ממנו מרכינים מבטיהם לנוכח מבטו?" המג הזקן ישב בשקט שוקל את הבורות החדשה שזיהה עתה בשולייתו, הוא שקל את המשך לימודיו. "שב שוליה, שב והקשב לאגדה שמספרים במגדל כבר שנים רבות, אך היא מסרבת להעלם, שמע על זמנים קשים בהם הייה המגדל מפולג ועל תקופה בה הקסם כמעט פנה כנגד עצמו. אל תגיד מילה, אל תשאל שאלות, גם לאחר שאסיים את סיפורי, כי לא אוכל לענות לך עליהם – אספרך את כל אשר יודע אנוכי. " המג לגם לגימה מהתה שלו, והחל את סיפורו בקול עמוק ורציני. עיניו הבזיקו מהתרגשות, גופו הצטמרר מזיכרון הסיפור.
בהקשר ללארפ הדבר הבא. "שאל, ותמיד קיים הסיכוי כי אוכל לענות לך, שוליה", ענה המאג הזקן בעודו לוגם מספל התה שהכין שולייתו. המאג לבש גלימות סגולות מבד משובח והייה נראה כי אינו מפנה תשומת לב רבה לקוסם המתלמד שישב מולו. "Sorcerer מוזר הגיע היום למגדל מועצת הקסם האפורה, מורי. אומנם זו היא עמדה גבוהה שאני מכבד את נושאיה רבות, אך אני חייב לציין כי זו היא בפרוש אינה עמדה מספיק גבוהה להצדיק את יחס הכבוד שזכה לו המאג המסוים הזה.." "עיננו לפעמים מטעות אותנו שוליה. אתה צעיר מכדי לקבוע האם התייחסו אליו בכבוד הראוי או לא." "מורי – איני חס וחלילה טוען שאני משכיל מספיק, אך הוא נכנס למגדל מבלי לברך אף אחד לשלום, ופנה בצעדים נמרצים לחדרו של הwizard. הרי אף אני יודע כי אין נכנסים לחדר זה בשום פנים ואופן. ציפיתי כי ייעצר על ידי אחד הקוסמים הבכירים ממני, אך אלו מהרו לפנות לו את הדרך ולהרכין ראשיהם. אפילו גילינדור האגדי, אף הוא-" "איך הוא נראה, שוליה?" המג הזקן התיישר, וקטע את שולייתו באמצע דיבורו. "זה הדבר הכי מוזר בו, מורי, על פניו – מסיכה, על ראשו - ברדס." "סאראת´," לחש המאג הזקן, ולאחר הוסיף "מה שאלתך?" "כיצד יתכן כי כבוד כה גדול יינתן לאדם המחזיק בדרגה זו? כיצד נכנס כך לחדרו של לוקן, מי הוא שהרי לא ראיתי אותו במגדל במשך שנות לימודי ולמה אף החשובים ממנו מרכינים מבטיהם לנוכח מבטו?" המג הזקן ישב בשקט שוקל את הבורות החדשה שזיהה עתה בשולייתו, הוא שקל את המשך לימודיו. "שב שוליה, שב והקשב לאגדה שמספרים במגדל כבר שנים רבות, אך היא מסרבת להעלם, שמע על זמנים קשים בהם הייה המגדל מפולג ועל תקופה בה הקסם כמעט פנה כנגד עצמו. אל תגיד מילה, אל תשאל שאלות, גם לאחר שאסיים את סיפורי, כי לא אוכל לענות לך עליהם – אספרך את כל אשר יודע אנוכי. " המג לגם לגימה מהתה שלו, והחל את סיפורו בקול עמוק ורציני. עיניו הבזיקו מהתרגשות, גופו הצטמרר מזיכרון הסיפור.
