באתי פתאום
New member
אגוז קשה`` חלק ג`
``זהו אני לא יכולה יותר``,אמרתי לעצמי. אני יודעת שהוא אוהב אותי,אך קשה לי איתו-יותר מזה,קשה לי יותר בלעדיו-אם למדתי משהו ממנו זה לקבל החלטות וליישם אותן גם אם הן קשות,וכך אעשה. השינוי הדרסטי שחל בו קרה בעקבות פעולה כושלת של היחידה שלו שבה נהרג חברו הטוב של שניר-``אילן``,באותה פעולה שניר נפצע קשה. כשהגעתי לביה``ח בדיוק בישרו את זה לשניר-הוא ביקש ממני לצאת מהחדר (ידעתי שהוא מבקש את זה כי הוא הרגיש שהוא מתחיל לבכות),לא וויתרתי ונשארתי-ליטפתי אותו בשיער,ליטפתי את מצחו לקחתי אותו והצמדתי אותו חזק לגופי,לשדי.``למה זה קרה לו?מיכלי?,למה הוא היה צריך למות?`` נישקתי אותו על מצחו ואמרתי לו,תבכה שנירי שלי,תבכה,אל תשאיר את זה בפנים-והוא בכה,כמה שהוא בכה,זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה-אף פעם לא ראיתיהו כך. מאז,אחרי שהוא עבר תהליך של שיקום(פיזי בעיקר-בעקבות הפציעה) הוא חזר ליחידה במלוא עוצמתו-ואף יותר,הוא השתנה,הוא כאילו ניסה לכפר על זה על ידי בנייה יותר מאסיבית ואינטנסיבית של חומת רגשות-וכמה שהוא היה סגור לפני,אחרי אותו המקרה הוא נסגר כמעט לגמרי. -שניר,אנחנו חייבים לדבר,אמרתי לו אני כבר לא יכולה כך--אני מבין אותך הוא ענה לי.,כך זה נגמר-ומאז לא דיברנו יותר. אחיין שלי שהתגייס ליחידה של שניר היה מוסר לי מידי פעם ששניר שואל אותו עלי,``מה שלומה``,``מה היא עושה בימים אלו`` וכ``ו... . שנה וחצי עברה מאז,הקשר ביננו נותק לגמרי,עד שיום אחד פתחתי את העיתון וקראתי את בשורת האיוב:``במהלך פעולה של היחידה של שניר,פוצצו 2 אוניות מחבלים עמוסות בנשק,פוצצה מפקדה של החזבאללה- 21 מחבלים נהרגו יחד עם ראש מטה צור של החזבאללה וראש היחידה שאחראית על שיתוף הפעולה בין החזבאללה לבין האיראנים``. כוחותינו ספגו 3 אבידות ביניהם מפקד הכוח רב-סרן שניר ברקן(שלאחר מותו הועלה לדרגת סגן-אלוף-ועוד לא מלאו לו 27). בעקבות פעולה זו היחידה כולה קיבלה את צל``ש הרמטכ``ל.
``זהו אני לא יכולה יותר``,אמרתי לעצמי. אני יודעת שהוא אוהב אותי,אך קשה לי איתו-יותר מזה,קשה לי יותר בלעדיו-אם למדתי משהו ממנו זה לקבל החלטות וליישם אותן גם אם הן קשות,וכך אעשה. השינוי הדרסטי שחל בו קרה בעקבות פעולה כושלת של היחידה שלו שבה נהרג חברו הטוב של שניר-``אילן``,באותה פעולה שניר נפצע קשה. כשהגעתי לביה``ח בדיוק בישרו את זה לשניר-הוא ביקש ממני לצאת מהחדר (ידעתי שהוא מבקש את זה כי הוא הרגיש שהוא מתחיל לבכות),לא וויתרתי ונשארתי-ליטפתי אותו בשיער,ליטפתי את מצחו לקחתי אותו והצמדתי אותו חזק לגופי,לשדי.``למה זה קרה לו?מיכלי?,למה הוא היה צריך למות?`` נישקתי אותו על מצחו ואמרתי לו,תבכה שנירי שלי,תבכה,אל תשאיר את זה בפנים-והוא בכה,כמה שהוא בכה,זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה-אף פעם לא ראיתיהו כך. מאז,אחרי שהוא עבר תהליך של שיקום(פיזי בעיקר-בעקבות הפציעה) הוא חזר ליחידה במלוא עוצמתו-ואף יותר,הוא השתנה,הוא כאילו ניסה לכפר על זה על ידי בנייה יותר מאסיבית ואינטנסיבית של חומת רגשות-וכמה שהוא היה סגור לפני,אחרי אותו המקרה הוא נסגר כמעט לגמרי. -שניר,אנחנו חייבים לדבר,אמרתי לו אני כבר לא יכולה כך--אני מבין אותך הוא ענה לי.,כך זה נגמר-ומאז לא דיברנו יותר. אחיין שלי שהתגייס ליחידה של שניר היה מוסר לי מידי פעם ששניר שואל אותו עלי,``מה שלומה``,``מה היא עושה בימים אלו`` וכ``ו... . שנה וחצי עברה מאז,הקשר ביננו נותק לגמרי,עד שיום אחד פתחתי את העיתון וקראתי את בשורת האיוב:``במהלך פעולה של היחידה של שניר,פוצצו 2 אוניות מחבלים עמוסות בנשק,פוצצה מפקדה של החזבאללה- 21 מחבלים נהרגו יחד עם ראש מטה צור של החזבאללה וראש היחידה שאחראית על שיתוף הפעולה בין החזבאללה לבין האיראנים``. כוחותינו ספגו 3 אבידות ביניהם מפקד הכוח רב-סרן שניר ברקן(שלאחר מותו הועלה לדרגת סגן-אלוף-ועוד לא מלאו לו 27). בעקבות פעולה זו היחידה כולה קיבלה את צל``ש הרמטכ``ל.