אגו

seelinewoman

New member
אגו

ובכן, בעקבות הדיון בפורום האח שלנו, מדיטציה,
אני תוהה על שאלת האגו.
אמרה לי המטפלת ההוליסטית שלי שאם אצליח
לפתור את בעיית האגו ולשים אותו בצד אהיה מטפלת טובה.
איפה האגו שלכם בטיפול?
מתי הוא מותר?
אני רק מביאה את הקישור לדיון כדי להנהיר קצת את הטענות שלי והדיון:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=228&MessageId=170799619
 
האגו בטיפול....

מופיע כש (בלשון זכר):
1. אתה יודע משהו.
2. אתה מכיר המטופל.
3. אתה ממשיך מהיכן שהפסקתם בנקודת זמן קודמת.
4. אתה יודע מה טוב בשביל המטופל.
5. אתה מרגיש מיוחד.
6 אתה מרגיש אלוהים.
7. כשאתה לא סומך על הזרימה הטבעית שאיתך ומובילה את הטיפול ואותך.
8. אתה לא בהקשבה.

האגו נכון בטיפול בשביל הביטחון האישי של המטפל בעצמו, בשביל הסמכות והביטחון שהוא מקרין כלפי המטופל וכשהוא צריך להחליט החלטות אישיות.

אבל כשאתה סומך על היקום לגמרי....אין צורך באגו בכלל.

ורק לשם הבהרה.
אגו מבחינתי - ההכרה בעצמי, בהבדלה מהסביבה.

באגו במובן ה"שלילי" שמיחסים לו, אני לא מתעסק בכלל.
 

ינוקא1

New member
האגו הוא חלק מאיתנו.

האגו הוא בעצם שורש ה"נפרדות" שלנו וחלק מטבענו האנושי.

ולמען האמת , אין כנגדו יותר מידי מה לעשות.

הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להיות מודעים אליו כמה שיותר.

ככל שהאדם מודע לכך שיש לו אגו , ושהאגו שלו לפעמים גורם לו לראות דברים רק מנקודת מבט מאוד מסוימת , הוא יכול איכשהו לנטרל חלק מהשפעותיו.

אחד הסימנים המובהקים לאדם ש"עשה עבודה" על האגו הוא יכולת ההקשבה.

אדם המודע לאגו שלו הוא פתוח להקשיב ולשמוע וללמוד מכל אדם , כי הוא מכיר במוגבלותו ובכך שלעולם נקודת מבטו תהיה חלקית.

אך אדם עם אגו לכוד בנקודת מבטו ובמוגבלותו , עד כדי שהוא לא באמת יכול להקשיב ולשמוע.
 

seelinewoman

New member
אבל כשאתה מקשיב אתה גם מעריך, אומד, מסיק

וזה הכרחי למטפל, לא?
מתי אתה עובר את הגבול?
מתי אתה מבין שאתה לא מקשיב יותר,
או כשמה שעובר לך בראש נובע מאובדן הקשבה?
אתם מצליחים לזהות רגע כזה?
אצלי זה קורה כשאני אומרת לעצמי: הם לא יודעים, אני כן.
אבל אם אני באמת רואה דברים שהם לא, איך אני יכולה
לפרגן לעצמי את הרגע הזה שבו האגו אומר לי שזה בסדר?
 

ינוקא1

New member
זה נכון


האגו נכנס כאשר נעלם ה"דו שיח".

גם כאשר אני מקשיב \מעריך \ אומד \ מסיק , אני בסופו של דבר משתדל לשאול את המטופל לדעתו.

להביא בחשבון כי גם ההערכות שלי אינן "מושלמות" ושיש אפשרויות שאני כנראה לא מעלה בדעתי.

העניין הוא פשוט לתת כבוד לאדם הנמצא מולי.

גם אם ממבט ראשון הוא נראה לי "פחות חכם" ממני , לדעת שהוא רואה דברים שאני לא רואה , ושהוא מיוחד בדיוק כמוני.

היתרון בגישה הזו שהאדם מרגיש שאתה מכבד אותו , ואז הוא גם הרבה יותר פתוח לשמוע מה יש לך להגיד.

וזה באמת סוד ענק :

בעבר הייתי ממש תופס את עצמי ברגשות "התנשאות" כלפי אנשים סובלים.
אחת המחשבות הטבעיות שיש לנו בראש היא שכאשר אדם סובל ואנחנו לא , והוא בא אלינו "לעזרה" , אז זה סימן שאנחנו "יותר טובים" ממנו.
וזה לא משנה האם זה סבל בריאותי \ כלכלי \ זוגי וכו'.
וזוהי מחשבה "טבעית" , כלומר מבחינה מסוימת זה טבוע בנו לראות כך את העולם.
והייתי צריך לעבוד קשה כדי להוריד ממני את השקר הזה.

להוריד את האגו לגמרי זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
אבל ככל שמורידים אותו ולומדים לכבד את מי שנמצא מולינו מגיעים לתוצאות טובות הרבה יותר.
 

dawadi

New member
אגו...

האגו כדאי במקצוע הטיפול כשהוא מביא את המטפל לשאוף אל האושר ולשאוף אל הידע כמה שיותר.
האגו כדאי במהלך הטיפול כשהוא מעניק למטפל את הכוח, הידע, הרצון והבטחון שיאפשרו למטופל להרגיש נוח לפתוח את העולם שלו בפני המטפל
ולתת לסממנים ולסימפטומים להדריך את המטפל בדרך כלפי הריפוי.
האגו של המטפל כדאי למטופל, כשהוא מאפשר למטפל להיות קשוב למה שהמטופל אומר וללמוד מכך.

באמת יש מטופלים שנמצאים במצב מאוד קשה ולכן אולי הם הולכים בדרך שונה לחלוטין ממה שמביא לדרך הבריאות.
הרי אם נקצין לצורך הדוגמא - יכול להיות שמטופל יאמר שהפתרון היחיד הוא להתאבד וגם ינסה לעשות זאת.

יש מקרים כאלו, אבל צריך לדעת גם כאן כיצד לשמוע את מה שהמטופל אומר דרך אוזניים שידעו להשתמש בזה כסימפטום האומר "היי, הריפוי שלי נמצא פה!", במקום אוזניים השומעות "בלה בלה בלה" ומאמינות כי זה קשקוש מיותר ויש לעצור אותו מיד ולהרביץ במטופל תורה.

משתלם לדעת לעבוד עם האגו, אך בטח ובטח שלא להשליך אותו הצידה.

בדיגידיזם, אגואיזם מושכל הוא אחד משלושת היסודות.

האם היית חותכת את רגל שמאל שלך רק בשביל להתחיל כל יום את הבוקר ברגל ימין?

המון!!
 

seelinewoman

New member
חייבת לומר שלא הבנתי את המשפט האחרון


אבל מבינה בהחלט את הצורך באגו למטפל.
מה זה דיגידיזם, אגב?
 

dawadi

New member
המשפט האחרון

מחזק את הרעיון של אי נטישת האגו.
הרבה אנשים שמחפשים לנטוש את האגו מגיעים מהמקום של
אגו זה רע ועדיף לכרות אותו מאיתנו.

והיות וישנה האמרה הזו,
שכשיש יום רע, כנראה התחלנו את היום ברגל שמאל,
הרעיון של העלמת האגו כדי להיות טובים, מקביל לרעיון כריתת רגל שמאל כדי שכל הימים יהיו טובים (כי אם אין רגל שמאל, אי אפשר לקום עליה ואז לא יהיו ימים רעים, כביכול).

בנוגע לדיגידיזם, זו הדרך שלי לחיים.
אחרי שחקרתי את מה שקיים היום וחוויתי חלק נכבד מהדרכים, החלטתי שלפחות בשבילי יש צורך לזיקוק של הדברים ויצירת דרך אחרת, שעדיין אין בנמצא.
התוצאה של המחקר הזה של האושר העילאי שאני חי בו, היא הדיגידיזם.

מקווה שעניתי על השאלות באופן ברור :)

המון אהבה!
 
למעלה