אביב וסתיו
New member
אדום החזה
יצאתי עם צביקה לחצר בית הכנסת. הבטנו אל הגינה הנטושה של כרמל באצ'י: "ומה גידל כרמל בגינה?" שאלתי "שושנים. וירקות למאכל -גזר. בצל ירוק. שום וגם קצת פרחי עונה. לפעמים בשנים גשומות אפשר לראות רקפות וכלניות." "שמעתי מברקוביץ' שיש שם בריכת מים קטנה לציפורים." אמרתי בעודי מביט בסבך ובציפורים השונות שקיננו שם. "נכון. אמת ויציב. הוא בנה להם פינת האכלה והיה מאכיל את הציפורים. יש כאן המון ציפורים בחורף. אגב, יש לי סיפור ישן על ציפור אחת. אדום חזה שקיננה כאן. יש לך במקרה טייפ?" "במקרה לגמרי בכיס המעיל." "בזמנו לפני עשר שנים היה כאן גבאי שהחליף את שפירא ועבד עם ברקוביץ'. בחור בשם מאיר לוינשטיין. אדם בעל מבנה גוף מלא. בעל נעימות קול בלתי רגילה. היה משמש כחזן לפני העמוד. אדם נוח לבריות. אף פעם לא כעס. לא מיהר להתרגז.תמיד סידר את העליות לספר התורה בצורה יפה ומקובלת מקובל בדעת על הבריות כמו שאומרים בתפילת הימים הנוראים.מאיר היה ניצול שואה מטרנסילבניה. איבד את כל משפחתו ושרד בתור נער. הוא היה פנסיונר שבעבר עבד במפעל החרסינה בתור מהנדס. זה היה בערך באחת משבתות החורף. אני חושב ששבת וישב של שנת 97. מאיר לוינשטיין עמד לפני העמוד. התפלל לכה דודי. לפתע נכנסה מבעד הדלת ציפור. הבטתי בה. היה זה אדום חזה. ציפור שיר קטנה עם מקור דק. נוצות אפורות וחזה אדום. הציפור התנדנדה על אחד הסטנדרים. כישכשה בזנבה. הביטה בסקרנות בלוינשטיין המתפלל ומנעים זמירותיו ואחרי כמה שניות התעופפה מן המקום.זה היה מחזה נדיר. ציפור נדירה יחסית. אותו אדום חזה הגיע מן הגינה של כרמל באצ'י. שם שכן במסתור העלווה. זו ציפור נודדת שבאה מארצות הקור. לאחר שבועיים.באחד הבקרים. סיים לוינשטיין את תפילת השחרית בבית הכנסת. הוא הגיע לביתו. הכין נס קפה ולפתע צנח על הרצפה. קיבל דום לב ומיד נפטר!. הוא מת מיתת פתע.היינו בהלם. אמנם הוא היה חולה לב. אך הוא תפקד. והיה רק בגיל שישים ושבע. לא מצאו לו מחליף ואני התנדבתי לעזור במשך כמה ימים. כי ברקוביץ' לא יכול לשמש כגבאי לבדו. חודש אחרי כן. מצאתי את אדום החזה מוטל מת בחצר בית הכנסת. הראיתי אותו לברקוביץ'. הוא מלמל בצער: "פוצ'ירטו (עפרוני בהונגרית)" חבל, דווקא ציפור יפה. אמרתי לו " זה וורושבג' (אדום חזה) שבישר לנו בשורה לא טובה ומילא שליחות לא נעימה." וקברתי אותו באדמה. הבטנו דוממים בסבך הירוק המסתיר את הגינה ובעץ המתרומם ממנה. המבט שלי נדרך לפתע. על אחד הענפים הבודדים ראיתי משהו מביט בי. נגעתי בכתפו של צביקה: "אתה רואה שם על הענף" הצבעתי תוך כדי לחישה. "בחיי. אדום חזה! זאת הפעם השנייה שאני רואה כאן ציפור כזו!" התרגש "במיוחד לכבודך!"
יצאתי עם צביקה לחצר בית הכנסת. הבטנו אל הגינה הנטושה של כרמל באצ'י: "ומה גידל כרמל בגינה?" שאלתי "שושנים. וירקות למאכל -גזר. בצל ירוק. שום וגם קצת פרחי עונה. לפעמים בשנים גשומות אפשר לראות רקפות וכלניות." "שמעתי מברקוביץ' שיש שם בריכת מים קטנה לציפורים." אמרתי בעודי מביט בסבך ובציפורים השונות שקיננו שם. "נכון. אמת ויציב. הוא בנה להם פינת האכלה והיה מאכיל את הציפורים. יש כאן המון ציפורים בחורף. אגב, יש לי סיפור ישן על ציפור אחת. אדום חזה שקיננה כאן. יש לך במקרה טייפ?" "במקרה לגמרי בכיס המעיל." "בזמנו לפני עשר שנים היה כאן גבאי שהחליף את שפירא ועבד עם ברקוביץ'. בחור בשם מאיר לוינשטיין. אדם בעל מבנה גוף מלא. בעל נעימות קול בלתי רגילה. היה משמש כחזן לפני העמוד. אדם נוח לבריות. אף פעם לא כעס. לא מיהר להתרגז.תמיד סידר את העליות לספר התורה בצורה יפה ומקובלת מקובל בדעת על הבריות כמו שאומרים בתפילת הימים הנוראים.מאיר היה ניצול שואה מטרנסילבניה. איבד את כל משפחתו ושרד בתור נער. הוא היה פנסיונר שבעבר עבד במפעל החרסינה בתור מהנדס. זה היה בערך באחת משבתות החורף. אני חושב ששבת וישב של שנת 97. מאיר לוינשטיין עמד לפני העמוד. התפלל לכה דודי. לפתע נכנסה מבעד הדלת ציפור. הבטתי בה. היה זה אדום חזה. ציפור שיר קטנה עם מקור דק. נוצות אפורות וחזה אדום. הציפור התנדנדה על אחד הסטנדרים. כישכשה בזנבה. הביטה בסקרנות בלוינשטיין המתפלל ומנעים זמירותיו ואחרי כמה שניות התעופפה מן המקום.זה היה מחזה נדיר. ציפור נדירה יחסית. אותו אדום חזה הגיע מן הגינה של כרמל באצ'י. שם שכן במסתור העלווה. זו ציפור נודדת שבאה מארצות הקור. לאחר שבועיים.באחד הבקרים. סיים לוינשטיין את תפילת השחרית בבית הכנסת. הוא הגיע לביתו. הכין נס קפה ולפתע צנח על הרצפה. קיבל דום לב ומיד נפטר!. הוא מת מיתת פתע.היינו בהלם. אמנם הוא היה חולה לב. אך הוא תפקד. והיה רק בגיל שישים ושבע. לא מצאו לו מחליף ואני התנדבתי לעזור במשך כמה ימים. כי ברקוביץ' לא יכול לשמש כגבאי לבדו. חודש אחרי כן. מצאתי את אדום החזה מוטל מת בחצר בית הכנסת. הראיתי אותו לברקוביץ'. הוא מלמל בצער: "פוצ'ירטו (עפרוני בהונגרית)" חבל, דווקא ציפור יפה. אמרתי לו " זה וורושבג' (אדום חזה) שבישר לנו בשורה לא טובה ומילא שליחות לא נעימה." וקברתי אותו באדמה. הבטנו דוממים בסבך הירוק המסתיר את הגינה ובעץ המתרומם ממנה. המבט שלי נדרך לפתע. על אחד הענפים הבודדים ראיתי משהו מביט בי. נגעתי בכתפו של צביקה: "אתה רואה שם על הענף" הצבעתי תוך כדי לחישה. "בחיי. אדום חזה! זאת הפעם השנייה שאני רואה כאן ציפור כזו!" התרגש "במיוחד לכבודך!"