אדון, בעל, תמוז, דומוזי - עושים סדר
בעל, אדון, תמוז, דומוזי - עושים סדר בראש! ההודעה הזאת נכתבה אתמול בפורום פגניות בוואלה כתשובה לשאלה שנשאלה שם לפני זמן מה, או למעשה כהמשך דיון בנושא אלוהות הצמיחה הזכרית שמתה וקמה לתחיה במזרח התיכון. ההודעה בעצם מנסה לעשות קצת סדר בבלבול שקיים בנושא. בעקבות בקשתו של ארי-אל, אני מעלה את ההודעה גם לכאן. ------ קודם כל, נחלק את המזרח התיכון לארבעה חלקים: מסופוטמיה, כנען, פרס ומצרים. פרס ומצרים הם אופרות בפני עצמן ולא קשורות לדיון הזה. מה שכן חשוב לעניינו זה להבדיל בין מסופוטמיה (כלומר איזור עירק, הנסיכויות, כווית, ודרום סוריה) לבין כנען רבתי (כלומר ארץ ישראל, ירדן, לבנון/פניקיה, צפון סוריה/אוגרית). בכל אחד משני החלקים האלו היתה תרבות פגנית שונה, עם אמונות נפרדות, מיתוסי בריאה שונים, קוסמוגוניה שונה ופנתאונים נפרדים. כמובן שבגלל הקרבה התרבויות הללו השפיעו אחת על השניה - דרך כיבושים, מסחר ונדודי עמים - וזה מקור הבלבול שאני מנסה לפתור עכשיו - אבל בעקרון מדובר בשתי תרבויות שונות בעלות דתות שונות. נתחיל עם מסופוטמיה דווקא, שם נפגוש את האלים תמוז ודומוזי. במסופוטמיה, באיזור הפרת והחידקל התפתחה תרבות של שני עמים שונים: השומרים והאכדים. מאוחר יותר הם נעלמו ובמקומם הגיעו שני עמים נוספים האשורים והבבלים. הדת השומרית-אכדית שונה מן הדת האשורית-בבלית. ההבדל המרכזי הוא שהשומרים והאכדים היו הרבה יותר פוליתיאיסטים ואילו האשורים והבבלים נטו לכיוון פחות אלים ואפילו עשו כמה צעדים לקראת מונותיאיזם (כשהאל העליון אצל האשורים הוא אשור ואצל הבבלים הוא מרודך). אבל בגלל שמדובר באותו מקום גיאוגרפי, ובתהליכים היסטוריים שלקחו זמן, בעצם נוצרה במסופוטמיה תרבות משולבת של כל העמים האלו, עם פנתאון "מסופוטמי". ממלכת אשור, נינווה, נפלה במאה ה-7 לפנה"ס, אך האשורים המשיכו לעבוד את אשור, והעיר אשור המשיכה להתקיים. בבל נותרה עצמאית זמן רב לאחר מכן ושמרה על אמונתה ועל פולחן האל העליון מרודך. השומרים והאכדים היו התרבות הקדומה ביותר באזור ממוצא לא שמי, אך לא ידוע. ידוע שהיו להם קשרי מסחר עם הטורקים והמונגולים. באלף ה-3 לפנה"ס הגיעו למסופוטמיה האמורים, העם השמי הראשון באזור. הם התיישבו לחופו המזרחי של הים התיכון, באזור ישראל ולבנון. ואחרי כל ההקדמה ההיסטורית הזאת, נגיע לעיקר?: תמוז ודומוזי. מיהם? לא קשה לראות את הדמיון בשמות ולכן קל מאוד להתבלבל ביניהם, ובכל זאת מדובר בשני אלים שונים. תמוז הוא אל אכדי. דומוזי הוא אל שומרי. יכול בהחלט להיות שבמקור היה מדובר באל אחד, וכאמור התרבות השומרית והאכדית היתה דומה מאוד, ובכל זאת, הם התפתחו בכיוונים שונים ויש ביניהם הבדלים. תמוז הוא אל הצמיחה האכדי. הוא בנו של אנקי, אל המים ושל אישתר, אלת האהבה והפריון האכדית. אישתר היא גם אהובתו, אך הוא לא אהובה היחידה. למעשה, אישתר היא בכלל אשתו של אנו, אל השמים. היא אלה תאוותנית ומלאת תשוקה, ויש לה מאהבים רבים. תמוז הוא בין החשובים שביניהם. כאל הצמיחה, תמוז הוא סמל מוות ותחייה בטבע. מדי שנה, בהיפוך הקיץ, סביבות חודש תמוז הנקרא על שמו, הוא מת בחודש תמוז ונשמתו נלקחת בידי שדי הגאלו לשאול. אבל גדול נופל על הארץ ואישתר אהובתו מובילה את הקינות עליו. אחר כך היא יורדת לעולם התחתון ולאחר משפטים רבים מצליחה להחזירו לאדמה. דומוזי, האל השומרי, לעומת זאת, הוא לא רק אל הצמיחה אלא גם אל הרועים. הוא בן זוגה של האלה השומרית איננה, בת אל הירח ואלת כוכב נוגה. חתונתו לאיננה דישנה את האדמה והפרתה את רחם הנשים והבהמות. אבל סיפורם של דומוזי ואיננה עצוב. דומוזי לא אהב את אשתו והיא, ברוב עצב, ירדה לשאול. כאן מסתבך הסיפור. עד לפני זמן לא רב האמינו החוקרים כי אנקי, אל המים, החזיר את איננה לחיים ובמקומה נשלח דומוזי לשאול למשך שישה חודשים בקיץ. לוח שהתגלה לאחרונה מגלה שיכול להיות שהעניין היה קצת שונה. איננה החליטה לחזור לחיים בעצמה וחשבה שאולי דומוזי בינתיים התגעגע אליה ואולי פרחה קצת אהבה בלבו. היא הבטיחה לאלת המוות ארשקיגל, כי תשלח לשאול מישהו אחר במקומה. היא שבה לארמון מלכותה, והנה, לא רק שדומוזי לא התגעגע אליה, אלא הוא גם יושב על כס מלכותה, אוחז בשרביט שלה, ונהנה מהחיים. היא כעסה מאוד ובו במקום החליטה לשלוח את דומוזי לשאול במקומה. לאחר שהחליטה איננה שירד במקומה לשאול, סבל דומוזי חלומות בעתה. הוא ביקש מגסטיננה, אחותו, שתפרשם עבורו. היא הבינה שאחיה מותקף בידי שדים ויעצה לו להימלט על נפשו. דומוזי נס על נפשו והשביע את אחותו לבל תגלה את מקום המצאותו. השדים התנפלו על גסטיננה, אך לא הצליחו להסגיר מפיה דבר. לכן לבשו דמות צבאים והסתתרו במכלאת הצאן שלה. כך גילו את מקום מחבוא דומוזי ולקחו אותו לשאול. גסטיננה גמרה אומר בליבה להשיבו אל החיים. לאחר הרפתקאות רבות שיכנעה את אלי השאול להעניק לדומוזי מחצית חייו, שישה חודשי הקיץ בשנה, בהם הוא חי על הארץ. מדי שנה חוטפים שדי הגאלו את דומוזי לעולם המתים. בהשתוות הסתווית, אכיתו, שב דומוזי לאדמה ומתאחד עם איננה והאדמה שוב פוריה. הסיפורים, כפי שאתם רואים, גם הם דומים בקווים כללים, ורק הפרטים שונים. אלוהים נמצא בפרטים מקבל ממש משמעות חדשה. בכל מקרה, הקינות בקיץ על מות התמוז היו מן הפולחנים הגדולים והחשובים במסופוטמיה. כיוון שכנען היתה תחת שלטון מסופוטמי, ובגלל הקרבה הגאוגרפית, הגיעו הפולחנים הללו גם אלינו לארץ ישראל ועדויות על כך אפשר למצוא בתנ"ך, למשל בספר יחזקאל.
בעל, אדון, תמוז, דומוזי - עושים סדר בראש! ההודעה הזאת נכתבה אתמול בפורום פגניות בוואלה כתשובה לשאלה שנשאלה שם לפני זמן מה, או למעשה כהמשך דיון בנושא אלוהות הצמיחה הזכרית שמתה וקמה לתחיה במזרח התיכון. ההודעה בעצם מנסה לעשות קצת סדר בבלבול שקיים בנושא. בעקבות בקשתו של ארי-אל, אני מעלה את ההודעה גם לכאן. ------ קודם כל, נחלק את המזרח התיכון לארבעה חלקים: מסופוטמיה, כנען, פרס ומצרים. פרס ומצרים הם אופרות בפני עצמן ולא קשורות לדיון הזה. מה שכן חשוב לעניינו זה להבדיל בין מסופוטמיה (כלומר איזור עירק, הנסיכויות, כווית, ודרום סוריה) לבין כנען רבתי (כלומר ארץ ישראל, ירדן, לבנון/פניקיה, צפון סוריה/אוגרית). בכל אחד משני החלקים האלו היתה תרבות פגנית שונה, עם אמונות נפרדות, מיתוסי בריאה שונים, קוסמוגוניה שונה ופנתאונים נפרדים. כמובן שבגלל הקרבה התרבויות הללו השפיעו אחת על השניה - דרך כיבושים, מסחר ונדודי עמים - וזה מקור הבלבול שאני מנסה לפתור עכשיו - אבל בעקרון מדובר בשתי תרבויות שונות בעלות דתות שונות. נתחיל עם מסופוטמיה דווקא, שם נפגוש את האלים תמוז ודומוזי. במסופוטמיה, באיזור הפרת והחידקל התפתחה תרבות של שני עמים שונים: השומרים והאכדים. מאוחר יותר הם נעלמו ובמקומם הגיעו שני עמים נוספים האשורים והבבלים. הדת השומרית-אכדית שונה מן הדת האשורית-בבלית. ההבדל המרכזי הוא שהשומרים והאכדים היו הרבה יותר פוליתיאיסטים ואילו האשורים והבבלים נטו לכיוון פחות אלים ואפילו עשו כמה צעדים לקראת מונותיאיזם (כשהאל העליון אצל האשורים הוא אשור ואצל הבבלים הוא מרודך). אבל בגלל שמדובר באותו מקום גיאוגרפי, ובתהליכים היסטוריים שלקחו זמן, בעצם נוצרה במסופוטמיה תרבות משולבת של כל העמים האלו, עם פנתאון "מסופוטמי". ממלכת אשור, נינווה, נפלה במאה ה-7 לפנה"ס, אך האשורים המשיכו לעבוד את אשור, והעיר אשור המשיכה להתקיים. בבל נותרה עצמאית זמן רב לאחר מכן ושמרה על אמונתה ועל פולחן האל העליון מרודך. השומרים והאכדים היו התרבות הקדומה ביותר באזור ממוצא לא שמי, אך לא ידוע. ידוע שהיו להם קשרי מסחר עם הטורקים והמונגולים. באלף ה-3 לפנה"ס הגיעו למסופוטמיה האמורים, העם השמי הראשון באזור. הם התיישבו לחופו המזרחי של הים התיכון, באזור ישראל ולבנון. ואחרי כל ההקדמה ההיסטורית הזאת, נגיע לעיקר?: תמוז ודומוזי. מיהם? לא קשה לראות את הדמיון בשמות ולכן קל מאוד להתבלבל ביניהם, ובכל זאת מדובר בשני אלים שונים. תמוז הוא אל אכדי. דומוזי הוא אל שומרי. יכול בהחלט להיות שבמקור היה מדובר באל אחד, וכאמור התרבות השומרית והאכדית היתה דומה מאוד, ובכל זאת, הם התפתחו בכיוונים שונים ויש ביניהם הבדלים. תמוז הוא אל הצמיחה האכדי. הוא בנו של אנקי, אל המים ושל אישתר, אלת האהבה והפריון האכדית. אישתר היא גם אהובתו, אך הוא לא אהובה היחידה. למעשה, אישתר היא בכלל אשתו של אנו, אל השמים. היא אלה תאוותנית ומלאת תשוקה, ויש לה מאהבים רבים. תמוז הוא בין החשובים שביניהם. כאל הצמיחה, תמוז הוא סמל מוות ותחייה בטבע. מדי שנה, בהיפוך הקיץ, סביבות חודש תמוז הנקרא על שמו, הוא מת בחודש תמוז ונשמתו נלקחת בידי שדי הגאלו לשאול. אבל גדול נופל על הארץ ואישתר אהובתו מובילה את הקינות עליו. אחר כך היא יורדת לעולם התחתון ולאחר משפטים רבים מצליחה להחזירו לאדמה. דומוזי, האל השומרי, לעומת זאת, הוא לא רק אל הצמיחה אלא גם אל הרועים. הוא בן זוגה של האלה השומרית איננה, בת אל הירח ואלת כוכב נוגה. חתונתו לאיננה דישנה את האדמה והפרתה את רחם הנשים והבהמות. אבל סיפורם של דומוזי ואיננה עצוב. דומוזי לא אהב את אשתו והיא, ברוב עצב, ירדה לשאול. כאן מסתבך הסיפור. עד לפני זמן לא רב האמינו החוקרים כי אנקי, אל המים, החזיר את איננה לחיים ובמקומה נשלח דומוזי לשאול למשך שישה חודשים בקיץ. לוח שהתגלה לאחרונה מגלה שיכול להיות שהעניין היה קצת שונה. איננה החליטה לחזור לחיים בעצמה וחשבה שאולי דומוזי בינתיים התגעגע אליה ואולי פרחה קצת אהבה בלבו. היא הבטיחה לאלת המוות ארשקיגל, כי תשלח לשאול מישהו אחר במקומה. היא שבה לארמון מלכותה, והנה, לא רק שדומוזי לא התגעגע אליה, אלא הוא גם יושב על כס מלכותה, אוחז בשרביט שלה, ונהנה מהחיים. היא כעסה מאוד ובו במקום החליטה לשלוח את דומוזי לשאול במקומה. לאחר שהחליטה איננה שירד במקומה לשאול, סבל דומוזי חלומות בעתה. הוא ביקש מגסטיננה, אחותו, שתפרשם עבורו. היא הבינה שאחיה מותקף בידי שדים ויעצה לו להימלט על נפשו. דומוזי נס על נפשו והשביע את אחותו לבל תגלה את מקום המצאותו. השדים התנפלו על גסטיננה, אך לא הצליחו להסגיר מפיה דבר. לכן לבשו דמות צבאים והסתתרו במכלאת הצאן שלה. כך גילו את מקום מחבוא דומוזי ולקחו אותו לשאול. גסטיננה גמרה אומר בליבה להשיבו אל החיים. לאחר הרפתקאות רבות שיכנעה את אלי השאול להעניק לדומוזי מחצית חייו, שישה חודשי הקיץ בשנה, בהם הוא חי על הארץ. מדי שנה חוטפים שדי הגאלו את דומוזי לעולם המתים. בהשתוות הסתווית, אכיתו, שב דומוזי לאדמה ומתאחד עם איננה והאדמה שוב פוריה. הסיפורים, כפי שאתם רואים, גם הם דומים בקווים כללים, ורק הפרטים שונים. אלוהים נמצא בפרטים מקבל ממש משמעות חדשה. בכל מקרה, הקינות בקיץ על מות התמוז היו מן הפולחנים הגדולים והחשובים במסופוטמיה. כיוון שכנען היתה תחת שלטון מסופוטמי, ובגלל הקרבה הגאוגרפית, הגיעו הפולחנים הללו גם אלינו לארץ ישראל ועדויות על כך אפשר למצוא בתנ"ך, למשל בספר יחזקאל.