אדישות קלה

[סיגל שהרבני]

אדישות קלה

ביום שישי יהיה יום השנה ה-19 למות אבי, הקדמנו את האזכרה למחר (אין לי מושג למה דודים שלי בחרו להקדים אבל שיהיה, לא צריך להתווכח על כל דבר) ואני כל כך באדישות, אני קצת חוששת שגם בבית הקברות אני אהיה ככה. אולי הקיץ קצת עייף אותי, אולי העובדה שאני כל כך שקועה בעבודה. אבל קצת מדאיג שאני ככה.

 

[elior bm]

אנחנו הרי יודעים ש..

אנחנו לא חייבים לבכות ולהראות עצובים דווקא ביום של האזכרה כי בסך הכל(לפחות כמו שאני רואה את זה) זה תאריך בלוח שנה- אנחנו הרי חיים עם האובדן יום יום. ואין מימה לחשוש.. בכל מיקרה, מה באמת היה בסוף בבית העלמין?

 

[סיגל שהרבני]

את יודעת, אני מבקרת כל כך מעט בבית הקברות

אני מרגישה לפעמים שלפחות בפעמיים בשנה האלה הייתי רוצה להרגיש את זה יותר קרוב ללב. מצד שני כשאני מנסה לזכור מתי נהגתי ללכת הרבה לבית הקברות, אלה תקופות שהיה לי ממש ממש רע כי בבית הקברות אפשר לבכות חופשי ואף אחד לא ישאל מה קרה. דוד שלי החליט לפני שנה-שנתיים שמעכשיו הוא עורך את האזכרה, אני לא מתה על זה אבל זה לא בנפשי כך שחבל להתווכח על זה. באה נציגה ממדור נפגעים ו-2 נציגים מהיחידה, אח"כ לקחתי את דודה שלי הביתה ועליתי אליה לאיזה שעה. יום משמעותי לכל הדעות

זה ממש חולף על פניי בלי להרגיש, אבל גם האחרים מתחילים לעשות חשבון כמה שנים עברו מאז 1989 כי הם כבר לא בטוחים כמה שנים עברו אני רק לא מבינה איך יוצא להם 20 שנה כשעכשיו 2008