אדישות

אדישות

"שבע דקות אחרי שמונה..." יופי- רצחו/ כמעט רצחו/רק דקרו מישהי/ מישהו אצלי ברחוב, הרחוב הכי שקט בעולם. אני ראיתי חדשות ואמא שלי אמרה לי- "אתה יושב פה? בוא תראה מה קורה..." ניידת משטרה והמון אנשים מצטופפים שם אמא שלי אומרת שהיא ראתה אותו פעמיים בצהריים כשהיא השקתה את הפרחים. ועכשיו היא מודאגת- ראתה אותו בשביל כניסה לבית אני לא יודע- אני אדיש, שונא להסתכל על אנשים, "לעקוב" אחריהם. לדעתי זו די חדירה לפרטיות. אפילו אם הם ברחוב. זה מציק. זה סוג של רכילות, ספוקולציות. כמו כל האנשים שנמצאים למטה ברחוב מדברים <ציפציפציפ> שמעתי, ראיתי, בלה בלה בלה. אנשים בלי חיים. אבל תראו מה קרה בגלל אדישות. אם הייתי רואה והייתי כביכול חשדן אולי.... אולי מי יודע אבל אני בקושי מוציא את הראש שלי מהחלון אומרים שככה ניו יורק הדרדרה- לאנשים לא אכפת אני לא אומר שאני לא אכפתניק פשוט... זה גם מתוך-"לא להפריד במכות בשביל לא לקבל מכות" זה מזכיר לי את השיר המעצבן של נורית זרחי- רציתי לצטט אבל אני לא יודע אפילו את השם שלו. הוא מספר על שניים שיושבים בבית קפה ובסוף אולי אומרים "הו" כשלמדתי אותו המורה שלי אמרה- כשאתם באוטובוס, מסתכלים על מישהו וחושבים- למה הוא פה? מי הוא? וכו´ וכו´ לדעתי זה חוסר חיים. זה גועל נפש ?
 
למעלה