אדי מרקס האגדה.
אתמול סימתי לקרא, בפעם ה..., את המגזין CYCLE SPORT של חודש ינואר (כן אלינו הוא מגיע חודש מוקדם יותר). המגזין מוקדש כולו לאדם ולאגדה - אדי מרקס. אני חייב להגיד שלא ידעתי עד כמה הוא גדול עד שקראתי את החוברת. הוא לא רק גדול כי הוא זכה בכלכך הרבה מרוצים. אלא, וזו דעתי האישית, מפני שהוא בן-אדם שלא היה מוכן לוותר על שום מרוץ אבל בעיקר לא היה מוכן לאכזב את חבריו לקבוצה. ורעיה לכך אפשר לראות בטור של 1975 - אדי תרסק ושבר את הלסת. למרות שלא היה יכול להכניס כלום למעט נוזלים הוא המשיך עד הסוף כדי לא לאכזב את חבריו לקבוצה שהיו זקוקים לכספי הפרס לפרנסתם. הוא סים במקום שני באותו טור. יותר מאוחר הוא עזר לחבריו למצוא עבודה לאחר שפרשו. אם אצלו במפעל ואם במקומות אחרים תוך ניצול קשריו לשם כך. הפן האנושי שלו היה הרבה יותר מעניין מאשר ההישגים עצמם. כמובן שהיה ראיון איתו עם העוזרים המתחרים ועם אקסל הבן. מהראיון עם אקסל אני הכי נהנתי. איך הוא מודע שהוא לא יצליח להגיע להישגים של אבא שלו וזה לא מהווה לא מיכשול כל שהוא מההנה לרכב ולהתחרות בפלוטון המקצועי. דבר נוסף מעניין הוא שאבא אדי הוא המעריץ מספר אחד שלו, אתם יכולים להבין את זה לאחר הביקורת של אדי על לאנס אחרי ליאג'-באסטון-ליאג' 2003. בכל החוברת הביקורת היחידה שהיתה לכולם כלפי אדי היא שהוא לא היה מוכן לוותר לאף אחד בשום מרוץ ובשום מיקרה וגם אם האחד הזה הוא חברו הטוב ביותר, פטריק סרקו (PETRIC SERCU) והמיקרה הוא GHENT-WEVELGEM. באותם שנים שמרקס התחרה היו מעתים שיכלו להציב לו אתגר. אוקנה הספרדי שבשלב מסוים אפילו הוביל את הטור וכנראה היה זוכה בו אלמלא היה מתרסק. וולטר גודפרוט (דירקטור ספורטיף של טי-מובייל) שגם ניצח את אדי בכמה מרוצים חד-יומיים, אבל גם זה הלך וירד החל מ1969, ולא לשקוח את פליצ'ה ג'ימונדי האיטלקי - זכה 2 בטור פעם אחת לפני שאדי עלה לגדולה ושניה לאחר שירד ממנה. ג'ימונדי אמר שהוא היה מופתע שבלגי מצליח כלכך בגרנד טור - הרי הבלגים הם מתמחים בחד-יומיים. ג'ימודי אמר למראין שהוא הבין שזה לא שהוא רוכב לא טוב או שהוא לא מתאמן מספיק, אלא שמרקס פשוט רוכב יותר טוב ממנו וכל שהוא יכול לעשות זה לחכות שאדי יפשל איפה שהו. היו רוכבים שלא יכלו להיות בקבוצה של מרקס כי הם לא יכלו לעמוד בדרישות והלחצ שהוא הציב. או שהם רצו להצליח וזה היה בלתי אפשרי אם הייתה בקבוצה של מרקס כי שם הכל התנהל כדי שמרקס ינצח והוא רצה לנצח בכל מרוץ. הוא דרש נאמנות מוכלתת מחברי הקבוצה ונאמנות כזו הוא גם החזיר. באותם זמנים לא היו כל השיכלולים שיש לרוכבים כיום ולא היתה הטלוויזיה שניתן היה לראות את מה שקורה מלפנים או מאחור - ואדי עשה את כל השיקולים הטקטים שלו תוכ כדי רכיבה ולפי ההתפתחות בשטח, ולא היה טקטיקן טוב ממנו. הוא התאםן למרחקים שהיום ניראים הסטריים של 9 10 שעות. הוא חצה את בלגיה ברכיבה מרטונית ויותר מפעם אחת. הסיבה לכך היא שאז הזמן הממוצע של מרוץ היה 7 שעות והוא ידע שלא תהיה לו בעיה עם זה כי הוא רגיל למרחקים וזמנים גדולים יותר - כך שלקראת סוף המרוץ בזמן שהרוכבים האחרים התחילו לרכב באופן הגנתי הוא החל לתקוף, ומדובר על התקפות של 70 ק"מ ויותר. כך הוא עשה גם בגרנד טורים. אגב גרנד-טורים, הוא המציא את השיטה שכיום לאנס משתמש בה- קבוצה שבה רוכבים שיכולים להכתיב קצב מאוד גבוהה בהרים ובכך להוציא את יכולת התקיפה של המטפסים הטבעיים, הקצב כל-כך גבוהה שהשיטה של הטשה ע"י שינויי קצב פשוט לא אפשרית. החלק שאותי הכי הפתיע היה, שאת רוב הישגים הגדולים שלו היא השיג אחרי תאונה שהיתה ב1969 באחד המרוצים. תאומה שגרמה לו לכאבי גב נוראיים כדבריו. הוא החזיק הרשותו כמה זוגות אופניים, כל אחד מעט שונה מהשני כדי שאולי הוא ירגיש יותר בנוח. הוא למעשה לא הצליח למצוא מאז התאונה שום תנוחת רכיבה שתתאים לו - לשאלה אם הוא היה מנצח יותר מרוצים אלמלא התאונה הוא ענה: אולי לא יותר מרוצים, אבל את אלו שניצחתי הייתי מנצח במרווח יותר גדול. רשימת הישגים: 525 ניצחונות 31 לאסיקות 3 אליפויות עולם 5 טור ד'פראנס 5 ג'ירו ד'איטליה 7 מילן סן-רמו 5 ליאג' - בסטון - ליאג' ועוד... וזה על קצה קוצו של המזלג.
אתמול סימתי לקרא, בפעם ה..., את המגזין CYCLE SPORT של חודש ינואר (כן אלינו הוא מגיע חודש מוקדם יותר). המגזין מוקדש כולו לאדם ולאגדה - אדי מרקס. אני חייב להגיד שלא ידעתי עד כמה הוא גדול עד שקראתי את החוברת. הוא לא רק גדול כי הוא זכה בכלכך הרבה מרוצים. אלא, וזו דעתי האישית, מפני שהוא בן-אדם שלא היה מוכן לוותר על שום מרוץ אבל בעיקר לא היה מוכן לאכזב את חבריו לקבוצה. ורעיה לכך אפשר לראות בטור של 1975 - אדי תרסק ושבר את הלסת. למרות שלא היה יכול להכניס כלום למעט נוזלים הוא המשיך עד הסוף כדי לא לאכזב את חבריו לקבוצה שהיו זקוקים לכספי הפרס לפרנסתם. הוא סים במקום שני באותו טור. יותר מאוחר הוא עזר לחבריו למצוא עבודה לאחר שפרשו. אם אצלו במפעל ואם במקומות אחרים תוך ניצול קשריו לשם כך. הפן האנושי שלו היה הרבה יותר מעניין מאשר ההישגים עצמם. כמובן שהיה ראיון איתו עם העוזרים המתחרים ועם אקסל הבן. מהראיון עם אקסל אני הכי נהנתי. איך הוא מודע שהוא לא יצליח להגיע להישגים של אבא שלו וזה לא מהווה לא מיכשול כל שהוא מההנה לרכב ולהתחרות בפלוטון המקצועי. דבר נוסף מעניין הוא שאבא אדי הוא המעריץ מספר אחד שלו, אתם יכולים להבין את זה לאחר הביקורת של אדי על לאנס אחרי ליאג'-באסטון-ליאג' 2003. בכל החוברת הביקורת היחידה שהיתה לכולם כלפי אדי היא שהוא לא היה מוכן לוותר לאף אחד בשום מרוץ ובשום מיקרה וגם אם האחד הזה הוא חברו הטוב ביותר, פטריק סרקו (PETRIC SERCU) והמיקרה הוא GHENT-WEVELGEM. באותם שנים שמרקס התחרה היו מעתים שיכלו להציב לו אתגר. אוקנה הספרדי שבשלב מסוים אפילו הוביל את הטור וכנראה היה זוכה בו אלמלא היה מתרסק. וולטר גודפרוט (דירקטור ספורטיף של טי-מובייל) שגם ניצח את אדי בכמה מרוצים חד-יומיים, אבל גם זה הלך וירד החל מ1969, ולא לשקוח את פליצ'ה ג'ימונדי האיטלקי - זכה 2 בטור פעם אחת לפני שאדי עלה לגדולה ושניה לאחר שירד ממנה. ג'ימונדי אמר שהוא היה מופתע שבלגי מצליח כלכך בגרנד טור - הרי הבלגים הם מתמחים בחד-יומיים. ג'ימודי אמר למראין שהוא הבין שזה לא שהוא רוכב לא טוב או שהוא לא מתאמן מספיק, אלא שמרקס פשוט רוכב יותר טוב ממנו וכל שהוא יכול לעשות זה לחכות שאדי יפשל איפה שהו. היו רוכבים שלא יכלו להיות בקבוצה של מרקס כי הם לא יכלו לעמוד בדרישות והלחצ שהוא הציב. או שהם רצו להצליח וזה היה בלתי אפשרי אם הייתה בקבוצה של מרקס כי שם הכל התנהל כדי שמרקס ינצח והוא רצה לנצח בכל מרוץ. הוא דרש נאמנות מוכלתת מחברי הקבוצה ונאמנות כזו הוא גם החזיר. באותם זמנים לא היו כל השיכלולים שיש לרוכבים כיום ולא היתה הטלוויזיה שניתן היה לראות את מה שקורה מלפנים או מאחור - ואדי עשה את כל השיקולים הטקטים שלו תוכ כדי רכיבה ולפי ההתפתחות בשטח, ולא היה טקטיקן טוב ממנו. הוא התאםן למרחקים שהיום ניראים הסטריים של 9 10 שעות. הוא חצה את בלגיה ברכיבה מרטונית ויותר מפעם אחת. הסיבה לכך היא שאז הזמן הממוצע של מרוץ היה 7 שעות והוא ידע שלא תהיה לו בעיה עם זה כי הוא רגיל למרחקים וזמנים גדולים יותר - כך שלקראת סוף המרוץ בזמן שהרוכבים האחרים התחילו לרכב באופן הגנתי הוא החל לתקוף, ומדובר על התקפות של 70 ק"מ ויותר. כך הוא עשה גם בגרנד טורים. אגב גרנד-טורים, הוא המציא את השיטה שכיום לאנס משתמש בה- קבוצה שבה רוכבים שיכולים להכתיב קצב מאוד גבוהה בהרים ובכך להוציא את יכולת התקיפה של המטפסים הטבעיים, הקצב כל-כך גבוהה שהשיטה של הטשה ע"י שינויי קצב פשוט לא אפשרית. החלק שאותי הכי הפתיע היה, שאת רוב הישגים הגדולים שלו היא השיג אחרי תאונה שהיתה ב1969 באחד המרוצים. תאומה שגרמה לו לכאבי גב נוראיים כדבריו. הוא החזיק הרשותו כמה זוגות אופניים, כל אחד מעט שונה מהשני כדי שאולי הוא ירגיש יותר בנוח. הוא למעשה לא הצליח למצוא מאז התאונה שום תנוחת רכיבה שתתאים לו - לשאלה אם הוא היה מנצח יותר מרוצים אלמלא התאונה הוא ענה: אולי לא יותר מרוצים, אבל את אלו שניצחתי הייתי מנצח במרווח יותר גדול. רשימת הישגים: 525 ניצחונות 31 לאסיקות 3 אליפויות עולם 5 טור ד'פראנס 5 ג'ירו ד'איטליה 7 מילן סן-רמו 5 ליאג' - בסטון - ליאג' ועוד... וזה על קצה קוצו של המזלג.
