אדם וחוה מבעד למראה

אדם וחוה מבעד למראה



דמות עצמאית הייתי צלעי גזורה מצלעו, צלעו גזורה מצלעי סבלתי מכאובים בנשמתי וקרעתי דמותי בכדי להיות אני כאבתי את כאב הנתק כי היה חלקו בתוכי כי תבע בנשמתי ואני כואבת, שורפת בוכה דמעותי, נשפכת דמותי געגוע שורף רואה את שמו דמותו מאחורי מראה לו המעבר לנפשי לי הקור המוחשי חיי אינם חיים בלעדיו וסוגרי הארמון קרח הם ובליבי הבערה לא מסוגלת להמיסם ואילו כף ידו בהינף תמחוק קיומם אך המחשבה קפואה - עמוקה האיפוק עצום לא אשבר בפניו עדיף שיהיה קר ולבד אנפץ המראה ואצא למרעה טרם נפשי לחלוטין תתכלה ובקיומי אני אבכה, ואתה לא תדע ואתה לא תראה ותתפוצץ לה האשליה כי הלך ללמד לו חיה איך עושים מעשה אהבה אך אנו היינו יצירה אחת יצירה אחת שנשברה שנחצתה אתה בעבר המראה הקפואה אני במחצית השניה מאבדת אמונה ענבל :)
 

FireAngel

New member
איזה מלאך



קוראי פורום נכבדים - תתקשרו לאלוהים הוא שכח פה מלאך! עינבלי את מרשימה אותי כל פעם מחדש מת עלייך!
 

alexsam

New member
wow....כמו תמיד ...את פשוט גדולה



וזו ביקורת של מישהו שהוא רק קורא ולצערו לא יודע לכתוב. אלכס.
 

שון33

New member
מאוד אישי...נשמה חשופה!



כל כך אישי ונוגה כאילו נסחפת בחושייך... הכל על השולחן... כל הרגשות ``על הסכין``... עד כדי כך אישי... שקשה לשפוט מבחינה ספרותית... ק.ב. מה יהיה עם הסמיילים?... ועד בשיר כזה?...
 
הסמיילים ...



הסמיילים הם להפיג את המתח שנוצר בעקבות השיר אל תגיד שזאת לא טקטיקה טובה :) זה יוצא כבר אוטומטי... תודה לך על תגובה המבינה והחודרת מי כמוך יודע איזה עונג זה שאדם קורא ומבין אותך מבלי שתצטרך לתת הסבר למילים שבחרת אכן נשמה חשופה תודה מעומק הלב ענבל
 

קצפוני

New member
מראה שקופה



לא לחצי השני גם לא מעבר לאותה המראה לא לאגם דמעותיך גם לא למרעה הנכר אל גרעין לבך חתרה ספנתי חרטומה החסון, ינתץ וירתיח גם קרח גם זרם הדם. בלילותיך יומי יעשיר הוויתך לילותיי יהזו בראשי פועלך ציוני מבחנייך נתב חיצוני לייפי הגלעין וטוהר נושאו אז זקפי קומתך נערה האישה בתוכך ביקעה את דרכה לעולם לתורם ממתינים החום והאושר על הקו שהוביל אותי ואותך עד לכאן
 
מבעד למראה - חץ המכוון בקפידה ;-)



הן אישה יושבת בוכיה על חבר נפשה אשר יצא למרחקים והנה מחייכת היא כי שובה הוא שוב את ליבה כמיים צוננים לעץ צמא מלטף אותה במילים ועלעלי העץ בזכותך... מריח המיים, מההרגשה ילבלבו הם יכתבו שירה חדשה לך באהבה חבר נפשי ענבל
 
למעלה