אדם, נשמה, אנרגיה ואור - ומה מחבר אותנו?
נורת החשמל בבית - כמטאפורה לאדם
החשמל בנורה = אנרגיה ואור
הנשמה = השדה האלקטרומגנטי
הגוף = מערכת מכנית/חשמלי להעברת החשמל מהשדה האלקטרומגנטי אל הנורה.
כאשר הנורה נשרפת = האדם מת - הנורה חסרת שימוש
האנרגיה והאור לא נראים בחדר אבל הם ממשיכים להתקיים בשדה האלקטרומגנטי.
הנשמה לאחר מותו של האדם כמו החשמל/אור/אנרגיה שחוזרים לשדה האלקטרומגנטי - חוזרת על המקור/שדה נשמה, שדה תודעה.
לכן הנשמה היא לא אישית - אבל היא זאת שמחברת הכל, בני אדם וכל יצור אחר חי או צומח אחר - כי הנשמה היא הוויה נצחית.
גלגול נשמות - היא לא אדם שמתגלגל לאדם אחר - אלא חלקיק קוונטי נצחי שיכול להיות שיכנס בגוף חדש שנולד במרחב הפיסי.
מה קדם למה? האם החומר קדם לתודעה או התודעה לחומר?
גופנו עשוי חומרים - אם נפריד את כל החומרים - האם לכל חומר יש תודעה אישית - אם אין לחומר תודעה אישית - אז איך, למה ומאיפה יש לנו תודעה?
האם יתכן שקיים במרחב הוירטואלי/רוחני - שדה תודעה שהמוח שלנו בעזרת השדה האלקטרומגנטי מתחבר אליו? כאשר למעשה המוח לא מייצר תודעה, אלא הוא כלי קליטה, ושידור למערכת העצבים שלנו, בשביל ההישרדות שלנו בתוך גוף פיסי?
ומה קורה לתודעה האישית ו/או לחלק האישי שלנו - לאחר המוות?
הרי אנחנו בעצם אנרגיה דחוסה - והאנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה - האם נשאר איזשהו זכר לחלק האישי שלנו?
אין לי תשובות - יש לי רעיונות ותקוות והרבה שאלות - אם באמת יש קיום אישי כלשהו לאחר המוות - חייב להיות קיום אישי לפני הלידה - לא זוכרת איזשהו קיום אישי לפני שנולדתי.
אבל קרו מספר מקרים בחיים - של תחושה מוכרת עם אדם או מצב למרות שלא נתקלתי בו קודם.
האם התחושות הן הוכחה למשהו לקיום קדום? איך אפשר לסמוך על תחושות זמניות וחולפות - איך אפשר לסמוך על העולם הפיסי המשתנה כל הזמן.
מתי בדיוק נוצרה בנו תודעה - האם בהיותנו זרע, או ביצית?
האם ברגע החיבור בין הביצית לזרע?
האם בהיותנו עובר נוצרה בנו תודעה - אולי ברגע הלידה?
נדמה לי שרובנו, כנראה כולנו - לא זוכרים את היותנו ברחם אימנו, גם לא זוכרים את חודשי החיים הראשונים - לפחות לא באופן תודעתי. אז מתי בדיוק התפתחה התודעה האישית?
תשובות אין לי.
נורת החשמל בבית - כמטאפורה לאדם
החשמל בנורה = אנרגיה ואור
הנשמה = השדה האלקטרומגנטי
הגוף = מערכת מכנית/חשמלי להעברת החשמל מהשדה האלקטרומגנטי אל הנורה.
כאשר הנורה נשרפת = האדם מת - הנורה חסרת שימוש
האנרגיה והאור לא נראים בחדר אבל הם ממשיכים להתקיים בשדה האלקטרומגנטי.
הנשמה לאחר מותו של האדם כמו החשמל/אור/אנרגיה שחוזרים לשדה האלקטרומגנטי - חוזרת על המקור/שדה נשמה, שדה תודעה.
לכן הנשמה היא לא אישית - אבל היא זאת שמחברת הכל, בני אדם וכל יצור אחר חי או צומח אחר - כי הנשמה היא הוויה נצחית.
גלגול נשמות - היא לא אדם שמתגלגל לאדם אחר - אלא חלקיק קוונטי נצחי שיכול להיות שיכנס בגוף חדש שנולד במרחב הפיסי.
מה קדם למה? האם החומר קדם לתודעה או התודעה לחומר?
גופנו עשוי חומרים - אם נפריד את כל החומרים - האם לכל חומר יש תודעה אישית - אם אין לחומר תודעה אישית - אז איך, למה ומאיפה יש לנו תודעה?
האם יתכן שקיים במרחב הוירטואלי/רוחני - שדה תודעה שהמוח שלנו בעזרת השדה האלקטרומגנטי מתחבר אליו? כאשר למעשה המוח לא מייצר תודעה, אלא הוא כלי קליטה, ושידור למערכת העצבים שלנו, בשביל ההישרדות שלנו בתוך גוף פיסי?
ומה קורה לתודעה האישית ו/או לחלק האישי שלנו - לאחר המוות?
הרי אנחנו בעצם אנרגיה דחוסה - והאנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה - האם נשאר איזשהו זכר לחלק האישי שלנו?
אין לי תשובות - יש לי רעיונות ותקוות והרבה שאלות - אם באמת יש קיום אישי כלשהו לאחר המוות - חייב להיות קיום אישי לפני הלידה - לא זוכרת איזשהו קיום אישי לפני שנולדתי.
אבל קרו מספר מקרים בחיים - של תחושה מוכרת עם אדם או מצב למרות שלא נתקלתי בו קודם.
האם התחושות הן הוכחה למשהו לקיום קדום? איך אפשר לסמוך על תחושות זמניות וחולפות - איך אפשר לסמוך על העולם הפיסי המשתנה כל הזמן.
מתי בדיוק נוצרה בנו תודעה - האם בהיותנו זרע, או ביצית?
האם ברגע החיבור בין הביצית לזרע?
האם בהיותנו עובר נוצרה בנו תודעה - אולי ברגע הלידה?
נדמה לי שרובנו, כנראה כולנו - לא זוכרים את היותנו ברחם אימנו, גם לא זוכרים את חודשי החיים הראשונים - לפחות לא באופן תודעתי. אז מתי בדיוק התפתחה התודעה האישית?
תשובות אין לי.
