אדמה ונשמה...
לפני כמה ימים עלה לי רעיון.
הקבלה בין נשמה לאדמה.
אם מביטים על אדמות כדור הארץ, ביסודן, לפני שהאדם מתערב בהן, הן כולן "טובות", מזינות ומשרתות את הטבע.
כשהאדם מגיע אליהן, הוא עושה שני דברים בדרך כלל:
1. מטפח אותן.
2. מזהם אותן ופוגע בהן.
יש כמובן את הצד השלישי - מאפשר להן להיות כמו שהן והן מזינות אותו, כמו שהן מזינות את כל הנמצא עליהן.
אתרכז בשניים הראשונים-
המטפח - עודר, שותל עצים, פרחים, משקה, מיפה ונהנה.
המזהם - מוציא מהן, מלכלך אותן, מרעיל אותן וכו'.
בשני המקרים, מה שהאדם שם על פני שטח האדמה, מחלחל מטה והופך להיות חלק ממנה.
במקרה הטיפוח - שורשי העצים והפרחים, המים, בעלי החיים שבתוכה, המינרלים - כל אלו נותנים ומאפשרים לה להיות אדמה מזינה ומטופחת.
במקרה הזיהום - הרעלים שוקעים מטה, השמנים והפסולת שאינה מתכלה הופכים אותה לבלתי פוריה ושאינה מזינה.
כך היא הנשמה הנמצאת בגופנו.
במקורה היא נקייה, מזינה וטהורה.
כשהיא יורדת לחיים, גופנו הוא פני השטח שלה, ההתנהלות שלו, היחסים שלו עם הסביבה, מה שאנו מכניסים לתוכו - פיזית ומנטאלית, כל אלו חודרים לאליה והופכים להיות חלק ממנה.
בכיוון ההפוך - כל מה שיש בנשמה, מתגשם על פני השטח.
אם אנו מרעילים את הגוף והתודעה, אנו מרעילים את הנשמה, אם אנו פוגעים בנשמה, תפגע ההזנה של הגוף, ופגיעה בו תצוף על פני השטח.
אם אנו מזינים את הגוף, את החיים הפיזיים שלנו, בטוב, הנשמה שלנו סופגת טוב. כך היא מטופחת והטיפוח עולה ומזין את רמה הפיזית ומתבטא בבריאות - גופנית ונפשית.
כשאנו מטפחים את עצמנו (כמו את האדמה), פיזית ורוחנית\מנטאלית, אנו שומרים ומטפחים את ההרמוניה שבין הנשמה לגוף. אותה הרמוניה היא המקור לחיים טובים ובריאים.
בדרך כלל במהלך החיים,כבר מגיל ינקות, הסדר החברתי ה"מתקדם" פוגע באותה הרמוניה. זה הוא אותו סדר חברתי שגם פוגע באדמה, גם אם ללא כוונת זדון, או מתוך אי מודעות עצמית סביבתית.
אדמה - נשמה- אדם.
לפני כמה ימים עלה לי רעיון.
הקבלה בין נשמה לאדמה.
אם מביטים על אדמות כדור הארץ, ביסודן, לפני שהאדם מתערב בהן, הן כולן "טובות", מזינות ומשרתות את הטבע.
כשהאדם מגיע אליהן, הוא עושה שני דברים בדרך כלל:
1. מטפח אותן.
2. מזהם אותן ופוגע בהן.
יש כמובן את הצד השלישי - מאפשר להן להיות כמו שהן והן מזינות אותו, כמו שהן מזינות את כל הנמצא עליהן.
אתרכז בשניים הראשונים-
המטפח - עודר, שותל עצים, פרחים, משקה, מיפה ונהנה.
המזהם - מוציא מהן, מלכלך אותן, מרעיל אותן וכו'.
בשני המקרים, מה שהאדם שם על פני שטח האדמה, מחלחל מטה והופך להיות חלק ממנה.
במקרה הטיפוח - שורשי העצים והפרחים, המים, בעלי החיים שבתוכה, המינרלים - כל אלו נותנים ומאפשרים לה להיות אדמה מזינה ומטופחת.
במקרה הזיהום - הרעלים שוקעים מטה, השמנים והפסולת שאינה מתכלה הופכים אותה לבלתי פוריה ושאינה מזינה.
כך היא הנשמה הנמצאת בגופנו.
במקורה היא נקייה, מזינה וטהורה.
כשהיא יורדת לחיים, גופנו הוא פני השטח שלה, ההתנהלות שלו, היחסים שלו עם הסביבה, מה שאנו מכניסים לתוכו - פיזית ומנטאלית, כל אלו חודרים לאליה והופכים להיות חלק ממנה.
בכיוון ההפוך - כל מה שיש בנשמה, מתגשם על פני השטח.
אם אנו מרעילים את הגוף והתודעה, אנו מרעילים את הנשמה, אם אנו פוגעים בנשמה, תפגע ההזנה של הגוף, ופגיעה בו תצוף על פני השטח.
אם אנו מזינים את הגוף, את החיים הפיזיים שלנו, בטוב, הנשמה שלנו סופגת טוב. כך היא מטופחת והטיפוח עולה ומזין את רמה הפיזית ומתבטא בבריאות - גופנית ונפשית.
כשאנו מטפחים את עצמנו (כמו את האדמה), פיזית ורוחנית\מנטאלית, אנו שומרים ומטפחים את ההרמוניה שבין הנשמה לגוף. אותה הרמוניה היא המקור לחיים טובים ובריאים.
בדרך כלל במהלך החיים,כבר מגיל ינקות, הסדר החברתי ה"מתקדם" פוגע באותה הרמוניה. זה הוא אותו סדר חברתי שגם פוגע באדמה, גם אם ללא כוונת זדון, או מתוך אי מודעות עצמית סביבתית.
אדמה - נשמה- אדם.
