אהבה....? אולי לא....?
מממ.. שלום לכולם! חדשה כאן.... לא אוהבת במיוחד פורומים (סליחה מראש)... אבל רוצה לשמוע דעה של אנשים אחרים (חוץ מהחברים) על מה שקורה לי... אשמח אם תענו! תודה מראש

היה לי מישהו לפני שנה בערך.. היינו חצי שנה, יחסים שמבוססים יותר על טלפון פחות על לראות אחד את השני.. אהבנו, אבל לא היינו מוגדרים חברים, הוא לא רצה את ההגדרות.. עד שבסוף האהבה נפסקה..... הוא פגע בי המון (לא בגידות או משהו כזה!) הוא הפסיק לדבר איתי, ניסה לרמוז שהוא כבר לא אוהב.. ואני עם ראש בקיר, לא הבנתי כלום.... אבל, הוא נפגע ממני הרבה יותר.. עשיתי הרבה שטויות.. אהבה חדשה, ראשונה, פחדתי, לא דיברתי איתו, הוא היה מספר לי הכל הכל הכל.. ואותי הוא היה צריך לדובב.. הוא היה מתוסכל, עצוב, מבואס... היינו רבים, והוא אף פעם לא הבין למה נעלבתי, או מה הוא עשה לא נכון... חתכתי. אחרי 9 חודשים, שחזרתי לעצמי.... אחרי 9 חודשים של לשאול את עצמי, "מה בעצם היה שם? ולמה.." אחרי שהבנתי.. השכלתי.. למדתי את הלקחים, המשכתי הלאה... נפגשנו בחובלים, בראיון האישי... מן מתנה של צה"ל ליום הולדת 18 שלי!.. ומאז אנחנו מדברים.. בהתחלה מעט, ועכשיו הרבה יותר.. אני מספרת לו הכל! את כל המחשבות, הרגשות, כל פעם שאני עצובה אני בורחת אליו.. הוא מבין, הוא מסביר, הוא מקבל אותי בידיוק כמו שאני.. למרות שהבעיות שלי (ביננו) די טיפשיות... אבל בכל זאת , כיף לי לדבר איתו, לספר לו, והוא שם בשבילי.. כל הזמן! אנחנו נפגשים.. הוא לקח אותי לעוגה ליום הולדת, וקבענו עוד פגישות.. וכמובן, העבר מוזכר.. היו לנו שיחות שלמות על העבר, על העובדה שהוא פגע, ועל מה שאני עשיתי.. וזה עדיין מוזכר ברמזים.. אבל באמת בקטנה... וגם הוא מדבר איתי, מספר לי כל מה שקורה לו... מה שכן מפריע לי הוא, שהוא מתקשר מעט.. אבל גם על זה דיברתי איתו... בעצם דיברתי איתו על כל דבר שמפריע לי.. והוא תמיד מתקן, משפר, הכל בשביל שאני לא אעלב ואפגע.. הרגשות מתחילים להציף אותי... אז מה אתם אומרים? ללכת על זה...? זה לא יילך? לזרום...? או לחתוך..? האהבה מתחילה לחזור...? או שבחיים לא יהיה לזה סיכוי כי זה היה עבר ונגמר...? לשאול אותו? לדבר איתו על זה? אתם חושבים שבן אדם בסיטואציה כזו יפחד..? כלומר למה לו להיכנס למשהו שהוא כבר נכשל בעבר..? או שבכלל זה מחשבות רחוקות מידי שבכלל לא כדאי לחשוב עליהן? ובכלל, אני עוברת עכשיו לירושלים לחיים הסטודנטיאלים (עתודאית), אז בשביל מה להתחיל עם זה? אני פוחדת לתת לזה סיכוי, ומצד שני, למה לא? אשמח לשמוע כל דעה, כל ניסיון חיים של מישהו, כל עצה.. כל דבר! גם אם זה רע, גם אם טוב.... תודה רבה רבה רבה רבה מראש!!! ואני מצטערת על האורך!! סליחה!