אהבה אמיתית נצחית../images/Emo63.gifסיפור אמיתי..
לכבוד יום האהבה בחרתי להביא לכאן סיפור של אהבה אמיתית עמוקה אהבה שנצחה את כל המכשולים שבחיים, מקווה שתאהבו.. היא הביטה בעיניו הכבויות שידעו יותר מדי ונזכרה בימים עברו איך הכירו איך נפגשו.. חזרה אחורנית בזמן שלושים וארבע שנים זה היה באוגוסט היא עבדה כספרית אצל סימה הספרית הידועה בעיר שגרו.. היא הייתה צעירה רק בת שמונה עשרה, בת לניצולי שואה עברה חיים לא פשוטים בביתה, אימא שלה מעולם לא ידעה לתת בה אהבה, כמו בכל בית נורמלי רגיל, אבל זה היה צפוי אימא שלה הייתה על כדורים כדרך קבע, כדורי הרגעה שנתנו לה שעות רבות משעות היום לנוח בראשה מאותו אונס אכזרי שעברה ע"י הנאצים..אבא שלה היה עסוק כמעט תשעים אחוז מחייו עם המאהבת שלו, והילד שלה ושלו, כן היא ידעה שלאבא שלה נולד ילד ממאהבת שיש לה אח ממזר שנמצא איפה שהוא..אבל היא לא יכלה לעשות עם זה כלום..אילו היו פחות או יותר חייה..הניצוץ החיים האהבה ההשקעה דווקא הגיעה מסבתא הזקנה שגם חייה איתם בבית, אחרי השואה שהוריה עלו מרומניה אימא שלה הביאה איתה את סבתא שלה, מכיוון שסבא שלה ועוד חמישה אחים של אימא הושמדו ברכבת בדרך לאחד הגטאות שבפולין... כן וסבתא בשבילה הייתה כל עולמה, היא לימדה אותה את רזי החיים, היא למידה אותה מהי אהבה סבלנות אכפתיות ועוד..היא שימשה לה כאימא אמיתית.. הוא לעומתה גדל בבית צבר מובהק, שנים עשר דורות בארץ..הסבא של הסבא של הסבא הגיעו לארץ הם היו ממגורשי ספרד..בביתו דיברו לאדינו, זה היה בית עם מוסר וכבוד בצורה מאוד נחרצת, כל מילה של אבא הייתה כמו רעם גדול, ואם מישהו היה מתנהג בחוצפה או לא היה שומע לאבא, הוא היה מוכה בחגורה ונענש קשות.. היו לו ארבעה אחים הוא היה האמצעי השני אחרי האח הבכור... הוא סיים רק עשר שנות לימוד, כי פעם הייתה את תקופת הצנע, החיים היו מאוד קשים בבית, אבא שלו עבד כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון בשתי עבודות, בכדי לפרנס את הבית..כך שאצלהם בבית שיחררו את הילדים כבר בכיתה השמינית מלימודים, למרות שהוא בכוח למד עוד שנתיים ...אבל הילדים עבדו לעזור לבית איך שסיימו ללמוד בכדי להביא פרנסה לבית.. כן אז חוזרת אליה שוב היא הייתה בת שמונה עשרה ועבדה אצל סימה הספרית הידועה..שגרה ממש מול ביתם של הוריו .. כל יום שהוא היה חוזר הוא היה יושב על הספסל שם מתחת לאותה מספרה ומסתכל עליה שעות..ככה אט אט הרגיש שהיא כל חייו הוא התאהב בה נואשות.. אחרי תקופת מה היא הבחינה במבטיו של אותו צעיר שיום יום באותה שעה היה יושב מטה ומסתכל עליה.. יום אחד היא החליטה לבקש לרדת מהמספרה לברר מה אותו צעיר רוצה ממנה, מה פשר מבטיו.. היא ירדה אליו והם שוחחו כשעה קלה..הוא סיפר לה שהוא מאוהב בה כבר זמן מה למרות שהוא לא מכיר אותה אבל יופייה שבה את לבו.. הם הפכו לחברים, למרות שבביתה לא אהבו את הרעיון שהיא יוצאת עם פראנק(מעדות המזרח כמובן), אז באותה תקופה היה לא הכי מקובל שבחורה מעדות אשכנז יוצאת עם גבר מעדות המזרח..אבל להם לא היה איכפת מה יאמרו אנשים, והם יצאו יחד בהתחלה בסתר כחצי שנה, ואז סיפרו להוריהם על אהבתם הגדולה ושהם רוצים להתחתן ויהי מה.. החתונה נקבעה אחרי ריבים גדולים של שני הצדדים עם הילדים, אבל מה שקרה שבסופו של דבר החתונה אושרה ע"י שתי המשפחות..והייתה שימחה גדולה חתונה יפיפייה.. עם השנים נולדו להם שלושה ילדים שתי בנות ובן, ובבית תמיד היה כבוד ואהבה הורגשה בניהם.. אך עם השנים, במקום עבודתו שעבד בה מגיל מאוד צעיר, וכמובן התקדם שם לדרגת מנהל..בעודו בן שלושים ושש הגיעה לעבוד שם מישהי גרושה נחמדה מאוד .. שבמקרה הייתה גרה באותה שכונה בה הם גרו, והוא הכיר אותה לאישתו והן היו חברות מאוד טובות.. מה שאישתו לא ידעה זה שהוא מנהל רומן איתה עם אותה עובדת שלו שהיא בעצם החברה הכי טובה שלה נהפכה.. הרומן הזה התמשך שנים רבות מאוד , הבת הגדולה שלה משום מה ידעה על הרומן, וכל פעם שהייתה מעלה את הנושא בבית, היא בחרה להגיד שהבת שלה סתם קנאית באהבת אביה וסתם ילדה חולמנית..והכל פרי דמיונה.. וכך עברו השנים בהעלמת עין מוחלטת מאותה בגידה ובבית החיים כרגיל אהבה גדולה בין הזוג וכבוד הדדי בין שניהם כאילו כלום לא קורה בחיים.. אחרי עשר שנים בתקופה הכי קשה של חייהם, שהם איבדו כמעט את כל רכושם בגלל שהוא חתם ערבות לאחיו שפשט רגל הוא נאלץ למכור את ביתו ונכסיו כדי לשלם את החובות של אחיו הקטן, אז התפוצץ סיפור הבגידה שלו.. היא ביקשה ממנו לעזוב את הבית, הוא יצא בבושת פנים מהבית לשלושה ימים, הוא ישן במכונית שלו, אחרי שלושה ימים היא נשברה, היא אהבה אותו כל כך והחליטה ממש שהוא כבר היה על סף ייאוש ורצה לדפוק לעצמו כדור בראש מהנשק האישי שלו..ממש באותו זמן כאילו הייתה טלאפטיה בניהם כאילו שהיא הרגישה את כאבו את אובדנו הקרב ובא..היא החליטה לשלוח את הבת שלה להחזיר אותו הביתה..הם ישבו ליבנו דברים והשלימו.. לאט עם השנים הם בנו את חייהם מחדש, רכשו בית חדש רכב חדש..לא היה קל הוא היה בן ארבעים והיא בת שלושים ושמונה, ולהתחיל בגיל כזה הכל מחדש לא היה פשוט..לשניהם. אבל הם הצליחו לבנות את הכל, ולשמר את אהבתם המיוחדת במינה..עד ששבע שנים לאחר מכן ממש כמו בספרים הישנים..אחרי שבע שנים קשות שכבר הם חשבו שהנה מגיעות שבע השנים הטובות..היא חלתה בסרטן הרחם, שלא כל כך נתפס בזמן ושלח גרורות לכל מני מקומות בגופה..אמנם היא עברה ניתוח להסרת הרחם אבל המפלצת הזו הסרטן, היה כבר בכל מקום בגופה.. כן השנים חלפו, כנראה שאהבתם הייתה חזקה מהחיים מהמחלה הנוראית הזו..והיא שרדה חמש עשרה שנה את המחלה הנוראית הזו.. היא הייתה אישה חזקה, מה גם ששאבה הרבה כוחות ממנו .. אבל השנה האחרונה הייתה הכי קשה בחייה ובחייו המחלה מתחילה להכריע אותה היא מרגישה שנפשה לאט מתחילה לוותר הכאבים כבר חזקים מנשוא, התרופות המטשטשות כבר לא נותנות לה צ´אנס להיות ערנית כבעבר.. בשבת האחרונה הם ישבו בסלון, ואני ישבתי איתם ודיברנו על כל מני דברים שבחיים, ואני מסתכלת על שניהם על מבטי האהבה שלו עליה ועל ידה שאחזה בידו.. הם עדין צעירים כל כך, ועברו כל כך הרבה יחד בחיים, הם זוג הדוגמא והסמל עבורי..אם מחפשים דוגמא לאהבה גדולה, הם הדוגמא הכי מיוחדת במינה.. ואני ככה מהצד רואה, שהיא הביטה בעיניו הכבויות שידעו יותר מדי.. והיא אמרה לו "מיכאל אולי אני הולכת בקרוב, אני רוצה שתהיה מאושר אתה רק בן חמישים וחמש, עוד כל חייך לפניך, ושאלך אני רוצה שתכיר מישהי ותמשיך את חייך אני לא מסכימה שתישאר לבד.." והוא ענה לה "רחל אותך אהבתי ותמיד אוהב לעולם, שום אישה לא תוכל למלאות את מקומך, באשר את תלכי אלך.." ואני יישבתי והתבוננתי בשניהם, אבא ואימא שלי..ואני ככה מרכינה את ראשי מטה, ודמעות זולגות מעיניי ואני יודעת שאם היא הולכת הוא לא יוכל לחיות בלעדיה... איזו אהבה, איזו אהבה מיוחדת..בשבילי הם הדוגמא לאהבה נצחית... את הסיפור כתבתי בשבילכם אבא ואימא שלי..אתם בשבילי העולם ומלואו..אל תעזבו בבקשה..אני אוהבת אותכם כל כך..
לכבוד יום האהבה בחרתי להביא לכאן סיפור של אהבה אמיתית עמוקה אהבה שנצחה את כל המכשולים שבחיים, מקווה שתאהבו.. היא הביטה בעיניו הכבויות שידעו יותר מדי ונזכרה בימים עברו איך הכירו איך נפגשו.. חזרה אחורנית בזמן שלושים וארבע שנים זה היה באוגוסט היא עבדה כספרית אצל סימה הספרית הידועה בעיר שגרו.. היא הייתה צעירה רק בת שמונה עשרה, בת לניצולי שואה עברה חיים לא פשוטים בביתה, אימא שלה מעולם לא ידעה לתת בה אהבה, כמו בכל בית נורמלי רגיל, אבל זה היה צפוי אימא שלה הייתה על כדורים כדרך קבע, כדורי הרגעה שנתנו לה שעות רבות משעות היום לנוח בראשה מאותו אונס אכזרי שעברה ע"י הנאצים..אבא שלה היה עסוק כמעט תשעים אחוז מחייו עם המאהבת שלו, והילד שלה ושלו, כן היא ידעה שלאבא שלה נולד ילד ממאהבת שיש לה אח ממזר שנמצא איפה שהוא..אבל היא לא יכלה לעשות עם זה כלום..אילו היו פחות או יותר חייה..הניצוץ החיים האהבה ההשקעה דווקא הגיעה מסבתא הזקנה שגם חייה איתם בבית, אחרי השואה שהוריה עלו מרומניה אימא שלה הביאה איתה את סבתא שלה, מכיוון שסבא שלה ועוד חמישה אחים של אימא הושמדו ברכבת בדרך לאחד הגטאות שבפולין... כן וסבתא בשבילה הייתה כל עולמה, היא לימדה אותה את רזי החיים, היא למידה אותה מהי אהבה סבלנות אכפתיות ועוד..היא שימשה לה כאימא אמיתית.. הוא לעומתה גדל בבית צבר מובהק, שנים עשר דורות בארץ..הסבא של הסבא של הסבא הגיעו לארץ הם היו ממגורשי ספרד..בביתו דיברו לאדינו, זה היה בית עם מוסר וכבוד בצורה מאוד נחרצת, כל מילה של אבא הייתה כמו רעם גדול, ואם מישהו היה מתנהג בחוצפה או לא היה שומע לאבא, הוא היה מוכה בחגורה ונענש קשות.. היו לו ארבעה אחים הוא היה האמצעי השני אחרי האח הבכור... הוא סיים רק עשר שנות לימוד, כי פעם הייתה את תקופת הצנע, החיים היו מאוד קשים בבית, אבא שלו עבד כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון בשתי עבודות, בכדי לפרנס את הבית..כך שאצלהם בבית שיחררו את הילדים כבר בכיתה השמינית מלימודים, למרות שהוא בכוח למד עוד שנתיים ...אבל הילדים עבדו לעזור לבית איך שסיימו ללמוד בכדי להביא פרנסה לבית.. כן אז חוזרת אליה שוב היא הייתה בת שמונה עשרה ועבדה אצל סימה הספרית הידועה..שגרה ממש מול ביתם של הוריו .. כל יום שהוא היה חוזר הוא היה יושב על הספסל שם מתחת לאותה מספרה ומסתכל עליה שעות..ככה אט אט הרגיש שהיא כל חייו הוא התאהב בה נואשות.. אחרי תקופת מה היא הבחינה במבטיו של אותו צעיר שיום יום באותה שעה היה יושב מטה ומסתכל עליה.. יום אחד היא החליטה לבקש לרדת מהמספרה לברר מה אותו צעיר רוצה ממנה, מה פשר מבטיו.. היא ירדה אליו והם שוחחו כשעה קלה..הוא סיפר לה שהוא מאוהב בה כבר זמן מה למרות שהוא לא מכיר אותה אבל יופייה שבה את לבו.. הם הפכו לחברים, למרות שבביתה לא אהבו את הרעיון שהיא יוצאת עם פראנק(מעדות המזרח כמובן), אז באותה תקופה היה לא הכי מקובל שבחורה מעדות אשכנז יוצאת עם גבר מעדות המזרח..אבל להם לא היה איכפת מה יאמרו אנשים, והם יצאו יחד בהתחלה בסתר כחצי שנה, ואז סיפרו להוריהם על אהבתם הגדולה ושהם רוצים להתחתן ויהי מה.. החתונה נקבעה אחרי ריבים גדולים של שני הצדדים עם הילדים, אבל מה שקרה שבסופו של דבר החתונה אושרה ע"י שתי המשפחות..והייתה שימחה גדולה חתונה יפיפייה.. עם השנים נולדו להם שלושה ילדים שתי בנות ובן, ובבית תמיד היה כבוד ואהבה הורגשה בניהם.. אך עם השנים, במקום עבודתו שעבד בה מגיל מאוד צעיר, וכמובן התקדם שם לדרגת מנהל..בעודו בן שלושים ושש הגיעה לעבוד שם מישהי גרושה נחמדה מאוד .. שבמקרה הייתה גרה באותה שכונה בה הם גרו, והוא הכיר אותה לאישתו והן היו חברות מאוד טובות.. מה שאישתו לא ידעה זה שהוא מנהל רומן איתה עם אותה עובדת שלו שהיא בעצם החברה הכי טובה שלה נהפכה.. הרומן הזה התמשך שנים רבות מאוד , הבת הגדולה שלה משום מה ידעה על הרומן, וכל פעם שהייתה מעלה את הנושא בבית, היא בחרה להגיד שהבת שלה סתם קנאית באהבת אביה וסתם ילדה חולמנית..והכל פרי דמיונה.. וכך עברו השנים בהעלמת עין מוחלטת מאותה בגידה ובבית החיים כרגיל אהבה גדולה בין הזוג וכבוד הדדי בין שניהם כאילו כלום לא קורה בחיים.. אחרי עשר שנים בתקופה הכי קשה של חייהם, שהם איבדו כמעט את כל רכושם בגלל שהוא חתם ערבות לאחיו שפשט רגל הוא נאלץ למכור את ביתו ונכסיו כדי לשלם את החובות של אחיו הקטן, אז התפוצץ סיפור הבגידה שלו.. היא ביקשה ממנו לעזוב את הבית, הוא יצא בבושת פנים מהבית לשלושה ימים, הוא ישן במכונית שלו, אחרי שלושה ימים היא נשברה, היא אהבה אותו כל כך והחליטה ממש שהוא כבר היה על סף ייאוש ורצה לדפוק לעצמו כדור בראש מהנשק האישי שלו..ממש באותו זמן כאילו הייתה טלאפטיה בניהם כאילו שהיא הרגישה את כאבו את אובדנו הקרב ובא..היא החליטה לשלוח את הבת שלה להחזיר אותו הביתה..הם ישבו ליבנו דברים והשלימו.. לאט עם השנים הם בנו את חייהם מחדש, רכשו בית חדש רכב חדש..לא היה קל הוא היה בן ארבעים והיא בת שלושים ושמונה, ולהתחיל בגיל כזה הכל מחדש לא היה פשוט..לשניהם. אבל הם הצליחו לבנות את הכל, ולשמר את אהבתם המיוחדת במינה..עד ששבע שנים לאחר מכן ממש כמו בספרים הישנים..אחרי שבע שנים קשות שכבר הם חשבו שהנה מגיעות שבע השנים הטובות..היא חלתה בסרטן הרחם, שלא כל כך נתפס בזמן ושלח גרורות לכל מני מקומות בגופה..אמנם היא עברה ניתוח להסרת הרחם אבל המפלצת הזו הסרטן, היה כבר בכל מקום בגופה.. כן השנים חלפו, כנראה שאהבתם הייתה חזקה מהחיים מהמחלה הנוראית הזו..והיא שרדה חמש עשרה שנה את המחלה הנוראית הזו.. היא הייתה אישה חזקה, מה גם ששאבה הרבה כוחות ממנו .. אבל השנה האחרונה הייתה הכי קשה בחייה ובחייו המחלה מתחילה להכריע אותה היא מרגישה שנפשה לאט מתחילה לוותר הכאבים כבר חזקים מנשוא, התרופות המטשטשות כבר לא נותנות לה צ´אנס להיות ערנית כבעבר.. בשבת האחרונה הם ישבו בסלון, ואני ישבתי איתם ודיברנו על כל מני דברים שבחיים, ואני מסתכלת על שניהם על מבטי האהבה שלו עליה ועל ידה שאחזה בידו.. הם עדין צעירים כל כך, ועברו כל כך הרבה יחד בחיים, הם זוג הדוגמא והסמל עבורי..אם מחפשים דוגמא לאהבה גדולה, הם הדוגמא הכי מיוחדת במינה.. ואני ככה מהצד רואה, שהיא הביטה בעיניו הכבויות שידעו יותר מדי.. והיא אמרה לו "מיכאל אולי אני הולכת בקרוב, אני רוצה שתהיה מאושר אתה רק בן חמישים וחמש, עוד כל חייך לפניך, ושאלך אני רוצה שתכיר מישהי ותמשיך את חייך אני לא מסכימה שתישאר לבד.." והוא ענה לה "רחל אותך אהבתי ותמיד אוהב לעולם, שום אישה לא תוכל למלאות את מקומך, באשר את תלכי אלך.." ואני יישבתי והתבוננתי בשניהם, אבא ואימא שלי..ואני ככה מרכינה את ראשי מטה, ודמעות זולגות מעיניי ואני יודעת שאם היא הולכת הוא לא יוכל לחיות בלעדיה... איזו אהבה, איזו אהבה מיוחדת..בשבילי הם הדוגמא לאהבה נצחית... את הסיפור כתבתי בשבילכם אבא ואימא שלי..אתם בשבילי העולם ומלואו..אל תעזבו בבקשה..אני אוהבת אותכם כל כך..
