אהבה אסורה
לא מבקשת עצה.. ולא עזרה.. רק רוצה לשתף (ארוך.. מתנצלת)
זה אולי המקרה הכי הזוי שקרה לי בחיים
חבר של אחי... הם הכירו במכינה לבגרות אחרי צבא לפני 20 שנה. בחור מלא שמחת חיים, צוחק בכיף מכל דבר, תזזיתי, אף פעם לא נשאר יותר מדי במקום אחד, חייב לנוע כל הזמן. בנאדם מקסים. תמיד אהבתי אותו. ותמיד קיוויתי שהוא ישים לב אלי ואני אהיה בשבילו יותר מאחות של X. אבל הוא תמיד היה בקשר עם מישהי כזו או אחרת וידעתי תמיד שאין לי סיכוי איתו, הרגשתי שאני לא מעניינת אותו בכלל בכיוון הזה. לא הייתי מושכת, לא הייתי מעניינת. לא אמרתי כלום.
הוא היה בן בית אצלנו. ובעקבות זה , היה מתקשר אלי אחת לכמה זמן, לשאול מה נשמע. הוא הדברן, אני פחות, אז היה לי כיף שהוא מתקשר ומדבר.
לפני עשר שנים הוא בא אלינו הביתה והודיע שהוא מתחיל תהליך של חזרה בתשובה... פייר... התאכזבתי. ידעתי שזהו, אפילו אם היה סיכוי קטן שישים לב אלי, הסיכוי הזה נגוז. עכשיו הוא אפילו לא יכול לחבק אותי כשנפגשים. אז בלית ברירה שמרתי מרחק, עדיין היינו מדברים מדי פעם, אבל בעיקר על ענייני דת ורוחניות, כי זה מה שעניין אותו עכשיו. זהו.. הוא דוס.. פאות, זקן, ציצית.. שומר נגיעה. אחרי שנה בערך הוא הודיע שהוא מתחתן והיה די מבאס לראות אותו מתחת לחופה.
לא הייתי מאוהבת בו, למרות שזה משתמע מהדברים שלי, התחושה היתה של הזדמנות שהתפספסה. ידעתי שלא אוכל להתמודד עם האופי שלו כבן זוג, זה היה גדול עלי, הוא לא אחד שמגיב טוב לחוקים ומגבלות, אבל הפנטזיה היתה קיימת.
עם השנים הוא היה מתקשר מדי פעם, בעיקר כדי לבקש עזרה פה ושם, היינו נפגשים באירועים חברתיים ומשפחתיים ומקשקשים קצת. תמיד הרגשתי שכמה שהוא מאושר מהחיים החדשים שלו, הוא עדיין מתגעגע לימים עברו. הוא היה מגיע אלינו הביתה וצופה בטלויזיה, יושב לשתות משהו חריף, מבלה המון עם חברים. מחפש את הקשר אל העבר. תוך כדי זה נולדו לו 5 ילדים.
לפני שנה, הוא עבר תאונה קשה וכמעט נהרג. היה מאושפז בבתי חולים כמה חודשים. הוא הזמין אותי לבקר אותו וסיפר לי על כל הניסים שקרו לו ואיך התאונה חיזקה לו את האמונה.
אחרי יותר מחצי שנה הוא התחיל להגיע לביקורת בבית חולים והיה מבלה לילה אצל חבר שגר קרוב. הוא התקשר להגיד לי שהוא מגיע לאזור פעם בשבוע, שבועיים ושאל אם יכול לקפוץ לבקר בפעם הבאה. אמרתי בטח, בשמחה!
שבוע אחר כך הוא התקשר ואמר שהוא מגיע, סיפר שהוא חי בעולם מקביל והוא מרגיש שהחיים שלו בממתינה ויספר לי הכל כשיגיע.
כשהגיע ופתחתי לו את הדלת, הוא נכנס ופרש את הידיים לצדדים כאילו מזמין אותי לחיבוק. הייתי קצת המומה.. אמרתי לו מה? מותר?
ואז הוא חיבק אותי, חיבוק של חברים, פעם ראשונה אחרי יותר מעשר שנים.
הוא סיפר שהוא חי בסרט, הוא התחיל לקבל גראס רפואי וזה הופך לו את החיים וזורק אותו 15 שנה אחורה. לתקופה שלפני החזרה בתשובה.
הוא ביקש שאני אשים סרט. ישבנו וראינו סרט בטלויזיה, ותוך כדי הוא נשען עלי בעדינות, אחר כך הוא הניח עלי יד ואחר כך התחיל ללטף. לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד הפנטזיה שלי מתגשמת... מצד שני המצפון והמוסר שלי התחילו לעבוד (אני ילדה טובה מבית טוב).. זה הוא.. והוא דתי ונשוי ואב לילדים וחבר של אחי ובן בית אצלנו... אבל שום טיעון לא באמת תפס.. רציתי שימשיך. עוד הספקתי להגיד לו לפני שהוא נישק אותי: אבל אתה נשוי ובעל משפחה, אבל גם אותו זה לא עניין. ומשם הדרך למיטה היתה קצרה.
הוא אמר שהוא לא יכול לשכב איתי, מטעמי טהרה. חשבתי שזה דפוק, הוא חצה את כל הקוים האדומים האפשריים, וחוץ מחדירה עשית כבר כמעט הכל.. אז מה עכשיו? אבל זה הסתדר לי, הכל קרה מהר מדי, והיה לי טוב לא לשכב איתו בלילה הראשון. הוא כמובן נשאר לישון, ונסע למחרת. לא הבנתי מה קורה איתי. הייתי המומה. הוא דיבר איתי בטלפון ביומיים שאחר כך ואז אמר שלאשתו נורא קשה לתפקד בבית במשרה מלאה עם הילדים וגם לראות איך הוא סובל מהפציעה ובכלל והיא לא יכולה להושיע, אז היא ביקשה ממנו שיסע מהבית לכמה ימים... הוא התקשר אלי המום ואמר שהוא מגיע אלי לשבוע...
זה היה הזוי לגמרי. הוא הגיע בערב, עשה את הבירורים שצריך כדי שאוכל לטבול במקווה ואהיה מותרת לו לפי ההלכה (לבגוד באשתך זה בסדר, כל עוד זה עם אשה טהורה...) ואני הייתי בעננים. בילינו שבת יחד, ואת כל השבוע שאחר כך. זה היה הרבה יותר מסקס, זו חברות ישנה שחזרה לחיים. נורא נהנתי.
כמובן שהסיכון היה תלוי לנגד עינינו. לא רק שאשתו תגלה. גם המשפחה שלי, גם הקהילה שלו.
במשך כמה חודשים הוא היה מגיע אחת לשבוע שבועיים, לפעמים אני הייתי נוסעת לבקר את המשפחה והיינו נפגשים (בלי סקס). זה היה הזוי לשבת בין בני המשפחה שלי יחד איתו ואף אחד לא יודע כלום... בזמנים שלא היה מגיע היינו מדברים בטלפון. לא תמיד יכולנו לגעת, בתקופות נידה, אז רק היינו מדברים. האהבה פרחה. הוא לא הבין איך יכול לאהוב 2 נשים במקביל. לא היה חסר לו כלום בבית. אשתו, אשת חיל. באמת. אני מכירה אותה. והוא אוהב אותה ומעריץ אותה. אוהב את הילדים שלו וגאה בהם. הוא לא בא אלי כי חסר לו משהו. אולי רק קצת סיכונים וריגושים כמו בחיים הקודמים שלו. ואני לא ציפיתי ממנו ליותר מדי. ידעתי שזה רומן חולף ושזה עניין של זמן עד שיגמר. לא היו לי דרישות מעבר לתשומת הלב הבסיסית והבנתי שלא תמיד הוא יכול לתת לי את זה. שנינו ידענו שזה לא ימשך לנצח, אבל נהננו מזה כל עוד זה נמשך. לא יכולתי לספר על זה לאף אחד מן הסתם. שיתפתי רק חבר אחד. היה לי קשה לא לדבר על זה עם אף אחד.
לפני שבוע וחצי הטלפון שלי צלצל בשתיים בלילה. זה היה המספר שלו, אז עניתי. מהצד השני שמעתי: "הי, זו (...) אשתו של (...). רציתי להגיד לך תודה על מה שעשית עבורו ועל זה שפינקת אותו בחודשים האחרונים." ואז היא ניתקה. הלב שלי דפק כל כך חזק. חשבתי שהוא תכף יתפוצץ. לא הבנתי מאיפה זה בא לי ולא הצלחתי לחזור לישון, ולא הצלחתי לאכול שום דבר ביום שאחרי. לא הבנתי איך יכול להיות שהוא נשבר וסיפר לה.
בצהריים הוא התקשר אלי שבור וסיפר לי שהיא אמרה לו שהיא לקחה חוקר פרטי, כי חשדה שיש לו מישהי. אבל זה היה תרגיל והוא נפל בפח. וסיפר לה שהיה איתי בקשר. אחר כך היא התקשרה אלי להתעמת איתי וגם להגיד לי שיש לה צילומים. היא אמרה שהיא לא רוצה אותו יותר בחיים שלה, ושאני יכולה לקחת אותו וגם את הילדים. שהיא הולכת לרבנות בתחילת השבוע להתגרש. בהנחייה של חבר אחר הכחשתי מולה קשר פיזי שהיה בינינו, כי אפילו אם באמת היו תמונות, לא היו רואים בהן שום דבר מפליל. הודתי בכל השאר, אמרתי שהייתי לו חברה ואוזן קשבת. היה לי נורא קשה לשקר לה, אבל הצלחתי לזרוע בה ספק, וכך ידעתי שלא היה חוקר והוא נפל בפח שטמנה לו. ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שהיא אומרת עכשיו דברים מתוך סערת רגשות. כשסיימנו את השיחה ביקשתי מאותו חבר שיתקשר אליו וינחה אותו לדבוק בגירסה שלי.
עבר שבוע וחצי ולא שמעתי ממנו יותר. ברור לי שגם לא אשמע ממנו שוב. אני לא יודעת מה המצב שם עכשיו, אם היא מימשה את האיום שלה? אם היא האמינה לי? יש לי המון שאלות ובעיקר דואגת לו.
אני יודעת שעשיתי מעשה אסור, שלא הייתי רוצה להיות במקומה.
למרות זאת אני לא מצטערת על החוויה שהיתה לי. רק על איך שהיא נגמרה.
יותר מהכל אני מתגעגעת. הוא חסר לי נורא.
לא מבקשת עצה.. ולא עזרה.. רק רוצה לשתף (ארוך.. מתנצלת)
זה אולי המקרה הכי הזוי שקרה לי בחיים
חבר של אחי... הם הכירו במכינה לבגרות אחרי צבא לפני 20 שנה. בחור מלא שמחת חיים, צוחק בכיף מכל דבר, תזזיתי, אף פעם לא נשאר יותר מדי במקום אחד, חייב לנוע כל הזמן. בנאדם מקסים. תמיד אהבתי אותו. ותמיד קיוויתי שהוא ישים לב אלי ואני אהיה בשבילו יותר מאחות של X. אבל הוא תמיד היה בקשר עם מישהי כזו או אחרת וידעתי תמיד שאין לי סיכוי איתו, הרגשתי שאני לא מעניינת אותו בכלל בכיוון הזה. לא הייתי מושכת, לא הייתי מעניינת. לא אמרתי כלום.
הוא היה בן בית אצלנו. ובעקבות זה , היה מתקשר אלי אחת לכמה זמן, לשאול מה נשמע. הוא הדברן, אני פחות, אז היה לי כיף שהוא מתקשר ומדבר.
לפני עשר שנים הוא בא אלינו הביתה והודיע שהוא מתחיל תהליך של חזרה בתשובה... פייר... התאכזבתי. ידעתי שזהו, אפילו אם היה סיכוי קטן שישים לב אלי, הסיכוי הזה נגוז. עכשיו הוא אפילו לא יכול לחבק אותי כשנפגשים. אז בלית ברירה שמרתי מרחק, עדיין היינו מדברים מדי פעם, אבל בעיקר על ענייני דת ורוחניות, כי זה מה שעניין אותו עכשיו. זהו.. הוא דוס.. פאות, זקן, ציצית.. שומר נגיעה. אחרי שנה בערך הוא הודיע שהוא מתחתן והיה די מבאס לראות אותו מתחת לחופה.
לא הייתי מאוהבת בו, למרות שזה משתמע מהדברים שלי, התחושה היתה של הזדמנות שהתפספסה. ידעתי שלא אוכל להתמודד עם האופי שלו כבן זוג, זה היה גדול עלי, הוא לא אחד שמגיב טוב לחוקים ומגבלות, אבל הפנטזיה היתה קיימת.
עם השנים הוא היה מתקשר מדי פעם, בעיקר כדי לבקש עזרה פה ושם, היינו נפגשים באירועים חברתיים ומשפחתיים ומקשקשים קצת. תמיד הרגשתי שכמה שהוא מאושר מהחיים החדשים שלו, הוא עדיין מתגעגע לימים עברו. הוא היה מגיע אלינו הביתה וצופה בטלויזיה, יושב לשתות משהו חריף, מבלה המון עם חברים. מחפש את הקשר אל העבר. תוך כדי זה נולדו לו 5 ילדים.
לפני שנה, הוא עבר תאונה קשה וכמעט נהרג. היה מאושפז בבתי חולים כמה חודשים. הוא הזמין אותי לבקר אותו וסיפר לי על כל הניסים שקרו לו ואיך התאונה חיזקה לו את האמונה.
אחרי יותר מחצי שנה הוא התחיל להגיע לביקורת בבית חולים והיה מבלה לילה אצל חבר שגר קרוב. הוא התקשר להגיד לי שהוא מגיע לאזור פעם בשבוע, שבועיים ושאל אם יכול לקפוץ לבקר בפעם הבאה. אמרתי בטח, בשמחה!
שבוע אחר כך הוא התקשר ואמר שהוא מגיע, סיפר שהוא חי בעולם מקביל והוא מרגיש שהחיים שלו בממתינה ויספר לי הכל כשיגיע.
כשהגיע ופתחתי לו את הדלת, הוא נכנס ופרש את הידיים לצדדים כאילו מזמין אותי לחיבוק. הייתי קצת המומה.. אמרתי לו מה? מותר?
ואז הוא חיבק אותי, חיבוק של חברים, פעם ראשונה אחרי יותר מעשר שנים.
הוא סיפר שהוא חי בסרט, הוא התחיל לקבל גראס רפואי וזה הופך לו את החיים וזורק אותו 15 שנה אחורה. לתקופה שלפני החזרה בתשובה.
הוא ביקש שאני אשים סרט. ישבנו וראינו סרט בטלויזיה, ותוך כדי הוא נשען עלי בעדינות, אחר כך הוא הניח עלי יד ואחר כך התחיל ללטף. לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד הפנטזיה שלי מתגשמת... מצד שני המצפון והמוסר שלי התחילו לעבוד (אני ילדה טובה מבית טוב).. זה הוא.. והוא דתי ונשוי ואב לילדים וחבר של אחי ובן בית אצלנו... אבל שום טיעון לא באמת תפס.. רציתי שימשיך. עוד הספקתי להגיד לו לפני שהוא נישק אותי: אבל אתה נשוי ובעל משפחה, אבל גם אותו זה לא עניין. ומשם הדרך למיטה היתה קצרה.
הוא אמר שהוא לא יכול לשכב איתי, מטעמי טהרה. חשבתי שזה דפוק, הוא חצה את כל הקוים האדומים האפשריים, וחוץ מחדירה עשית כבר כמעט הכל.. אז מה עכשיו? אבל זה הסתדר לי, הכל קרה מהר מדי, והיה לי טוב לא לשכב איתו בלילה הראשון. הוא כמובן נשאר לישון, ונסע למחרת. לא הבנתי מה קורה איתי. הייתי המומה. הוא דיבר איתי בטלפון ביומיים שאחר כך ואז אמר שלאשתו נורא קשה לתפקד בבית במשרה מלאה עם הילדים וגם לראות איך הוא סובל מהפציעה ובכלל והיא לא יכולה להושיע, אז היא ביקשה ממנו שיסע מהבית לכמה ימים... הוא התקשר אלי המום ואמר שהוא מגיע אלי לשבוע...
זה היה הזוי לגמרי. הוא הגיע בערב, עשה את הבירורים שצריך כדי שאוכל לטבול במקווה ואהיה מותרת לו לפי ההלכה (לבגוד באשתך זה בסדר, כל עוד זה עם אשה טהורה...) ואני הייתי בעננים. בילינו שבת יחד, ואת כל השבוע שאחר כך. זה היה הרבה יותר מסקס, זו חברות ישנה שחזרה לחיים. נורא נהנתי.
כמובן שהסיכון היה תלוי לנגד עינינו. לא רק שאשתו תגלה. גם המשפחה שלי, גם הקהילה שלו.
במשך כמה חודשים הוא היה מגיע אחת לשבוע שבועיים, לפעמים אני הייתי נוסעת לבקר את המשפחה והיינו נפגשים (בלי סקס). זה היה הזוי לשבת בין בני המשפחה שלי יחד איתו ואף אחד לא יודע כלום... בזמנים שלא היה מגיע היינו מדברים בטלפון. לא תמיד יכולנו לגעת, בתקופות נידה, אז רק היינו מדברים. האהבה פרחה. הוא לא הבין איך יכול לאהוב 2 נשים במקביל. לא היה חסר לו כלום בבית. אשתו, אשת חיל. באמת. אני מכירה אותה. והוא אוהב אותה ומעריץ אותה. אוהב את הילדים שלו וגאה בהם. הוא לא בא אלי כי חסר לו משהו. אולי רק קצת סיכונים וריגושים כמו בחיים הקודמים שלו. ואני לא ציפיתי ממנו ליותר מדי. ידעתי שזה רומן חולף ושזה עניין של זמן עד שיגמר. לא היו לי דרישות מעבר לתשומת הלב הבסיסית והבנתי שלא תמיד הוא יכול לתת לי את זה. שנינו ידענו שזה לא ימשך לנצח, אבל נהננו מזה כל עוד זה נמשך. לא יכולתי לספר על זה לאף אחד מן הסתם. שיתפתי רק חבר אחד. היה לי קשה לא לדבר על זה עם אף אחד.
לפני שבוע וחצי הטלפון שלי צלצל בשתיים בלילה. זה היה המספר שלו, אז עניתי. מהצד השני שמעתי: "הי, זו (...) אשתו של (...). רציתי להגיד לך תודה על מה שעשית עבורו ועל זה שפינקת אותו בחודשים האחרונים." ואז היא ניתקה. הלב שלי דפק כל כך חזק. חשבתי שהוא תכף יתפוצץ. לא הבנתי מאיפה זה בא לי ולא הצלחתי לחזור לישון, ולא הצלחתי לאכול שום דבר ביום שאחרי. לא הבנתי איך יכול להיות שהוא נשבר וסיפר לה.
בצהריים הוא התקשר אלי שבור וסיפר לי שהיא אמרה לו שהיא לקחה חוקר פרטי, כי חשדה שיש לו מישהי. אבל זה היה תרגיל והוא נפל בפח. וסיפר לה שהיה איתי בקשר. אחר כך היא התקשרה אלי להתעמת איתי וגם להגיד לי שיש לה צילומים. היא אמרה שהיא לא רוצה אותו יותר בחיים שלה, ושאני יכולה לקחת אותו וגם את הילדים. שהיא הולכת לרבנות בתחילת השבוע להתגרש. בהנחייה של חבר אחר הכחשתי מולה קשר פיזי שהיה בינינו, כי אפילו אם באמת היו תמונות, לא היו רואים בהן שום דבר מפליל. הודתי בכל השאר, אמרתי שהייתי לו חברה ואוזן קשבת. היה לי נורא קשה לשקר לה, אבל הצלחתי לזרוע בה ספק, וכך ידעתי שלא היה חוקר והוא נפל בפח שטמנה לו. ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שהיא אומרת עכשיו דברים מתוך סערת רגשות. כשסיימנו את השיחה ביקשתי מאותו חבר שיתקשר אליו וינחה אותו לדבוק בגירסה שלי.
עבר שבוע וחצי ולא שמעתי ממנו יותר. ברור לי שגם לא אשמע ממנו שוב. אני לא יודעת מה המצב שם עכשיו, אם היא מימשה את האיום שלה? אם היא האמינה לי? יש לי המון שאלות ובעיקר דואגת לו.
אני יודעת שעשיתי מעשה אסור, שלא הייתי רוצה להיות במקומה.
למרות זאת אני לא מצטערת על החוויה שהיתה לי. רק על איך שהיא נגמרה.
יותר מהכל אני מתגעגעת. הוא חסר לי נורא.