אהבה אסורה
בעקבות הסרט [המ-ד-ה-י-ם ראוי לציין] שהוקרן אתמול בערוץ 2 עלו וצפו בי זכרונות מן העבר. זכרונות שעבדתי קשה מאוד להדחיק,להעלים,לא לחשוב... בשירותי הצבאי שירתתי תחת מפקד דתי. הפרשי הגילאים בינינו לא היו כאלו גדולים [שנתיים,שלוש] ושמו עמית. למרות היותי חילונית לחלוטין יש לי זיקה לדת מן התעניינות שלא פוסקת, ועמית [מן הסתם] מאוד מאמין, לא חרדי אלא כיפה סרוגה. באינפנטיליות הפרטית שלי התחלתי לפתח כלפיו רגשות שהתחזקו והתעצמו מיום ליום והוסיפו לכך היחסים המצויינים ששררו בינינו. בכל מקרה עמית, קצין בצה``ל לא היה מוכן בשום פנים ואופן לתת לקשר סיכוי מכל מיני סיבות שאחת מהן הכי רלוונטית לאותה תקופה הייתה שהוא קצין ואני פקודה שלו וזה נוגד את חוקי צה``ל. הימים חלפו, שינינו השתחררנו, עדיין בקשר, עדיין מדברים בטלפון ומדי פעם נפגשים. הייתי באובססיה כלפי הבן-אדם במשך שנתיים. שנתיים ש-ל-מ-ו-ת!!!. במשך השנתיים האלו לעמית היו חברות לי היו חברים אבל תמיד תמיד היה איזשהו מן קשר בלתי מוסבר בין הלב שלי ללב שלו. בסופו של דבר אחרי שנתיים של ציפייה כשניתנה לי האפשרות לנסות לממש את הקשר עם עמית - ויתרתי. אך המוזר הוא שלאורך כל מערכת היחסים בינינו מעולם לא ראיתי שעצם היותו דתי או עצם היותי חילונית מפריע למשהו... הסרט ``אהבה אסורה`` עורר בי את אותן מחשבות ורגשות שהיו בתוכי במשך תקופה כל כך ארוכה. אתם באמת חושבים שדת צריכה לעמוד בדרך האהבה?
בעקבות הסרט [המ-ד-ה-י-ם ראוי לציין] שהוקרן אתמול בערוץ 2 עלו וצפו בי זכרונות מן העבר. זכרונות שעבדתי קשה מאוד להדחיק,להעלים,לא לחשוב... בשירותי הצבאי שירתתי תחת מפקד דתי. הפרשי הגילאים בינינו לא היו כאלו גדולים [שנתיים,שלוש] ושמו עמית. למרות היותי חילונית לחלוטין יש לי זיקה לדת מן התעניינות שלא פוסקת, ועמית [מן הסתם] מאוד מאמין, לא חרדי אלא כיפה סרוגה. באינפנטיליות הפרטית שלי התחלתי לפתח כלפיו רגשות שהתחזקו והתעצמו מיום ליום והוסיפו לכך היחסים המצויינים ששררו בינינו. בכל מקרה עמית, קצין בצה``ל לא היה מוכן בשום פנים ואופן לתת לקשר סיכוי מכל מיני סיבות שאחת מהן הכי רלוונטית לאותה תקופה הייתה שהוא קצין ואני פקודה שלו וזה נוגד את חוקי צה``ל. הימים חלפו, שינינו השתחררנו, עדיין בקשר, עדיין מדברים בטלפון ומדי פעם נפגשים. הייתי באובססיה כלפי הבן-אדם במשך שנתיים. שנתיים ש-ל-מ-ו-ת!!!. במשך השנתיים האלו לעמית היו חברות לי היו חברים אבל תמיד תמיד היה איזשהו מן קשר בלתי מוסבר בין הלב שלי ללב שלו. בסופו של דבר אחרי שנתיים של ציפייה כשניתנה לי האפשרות לנסות לממש את הקשר עם עמית - ויתרתי. אך המוזר הוא שלאורך כל מערכת היחסים בינינו מעולם לא ראיתי שעצם היותו דתי או עצם היותי חילונית מפריע למשהו... הסרט ``אהבה אסורה`` עורר בי את אותן מחשבות ורגשות שהיו בתוכי במשך תקופה כל כך ארוכה. אתם באמת חושבים שדת צריכה לעמוד בדרך האהבה?