יוסי מיליס
New member
אהבה בשחקים - סיפור ../images/Emo97.gif
לפני הסיפור החדש/ישן, ברשותכם חידת טריוויה קטנה: בסיפור על ה´מוני´ וה´קורסאייר´ נכתב המשפט: "...לארץ הנשמות האבודות לפגוש את אנטואן דה סנט-אכזופרי..." - מי הוא המוזכר לעיל ולמה הוא הוזכר בסיטואציה שנוצרה ? סתם חידת טריוויה קטנה, לא לקחת יותר מידי ברצינות. לפני הסיפור עצמו, אני חייב להדגיש כי כל מילה בסיפור היא האמת לאמיתה. לא שחו"ח בסיפורים האחרים קיימת מילה שאינה אמת, פשוט בסיפור הזה יש צורך להדגיש זאת. רקע: במועד הרלוונטי לסיפור הייתי רשום ב´מונאייר´ כטייס מסחרי ומידי פעם בפעם ביצעתי עבורם טיסות לפי צרכם: טיסות רדיו, סבבים, טיולי נוף ואפילו טיסות לחו"ל. השנה היא 1995, יום סתיו בהיר ויפה, אני ספון במשרדי, טובע בים של ניירת, טרוד ביום יום והדבר האחרון שעולה בדעתי זו טיסה. המזכירה מעבירה לי שיחה מ´מונאייר´ ועל הקו פקידת המבצעים שלהם ששואלת: "אתה מוכן לצאת לטיסה, עכשיו, משדה דב, טיול נופים לתייר ?". רגע שקט, אני מביט החוצה מהחלון: שמים כחולים נפלאים, מחזיר מבט לשולחן: בלגן של ניירת שאני לא יוצא ממנו מאז הבוקר. הילד חסר האחריות שבי שעניני "מוסר עבודה" לא ממש מטרידים אותו (הוא כבר עשה לי הרבה נזקים, הילד הזה) לא מהסס, משתלט על השיחה ועונה במקומי: "אין בעייה, מתי להיות שם ?" תודרכתי ולהלן הנתונים: יצרן מיטות מגרמניה מבקר בארץ אצל הסוכן המקומי שלו. הסוכן, מבקש להעניק לו כמתנה טיסת נוף בשמי הארץ. המסלול המבוקש: שדה דב, כנרת, רמת הגולן, בקעת הירדן, סיבוב מעל מצדה וחזרה הביתה דרך ירושלים. המטוס- צ´ירוקי 6. פשוט וקל (בימים ההם..). אני מגיע לשדה, מזהה את הלקוחות, ה´סוכן´, בחור צעיר, מציג בפני את האורח שלו מגרמניה - גבר נאה בשנות ה- 40 ואת החברה של האורח - נערה יפיפיה, שיער קצר, גוף מדהים, בסביבות גיל 25. מחליפים מילות נימוס באנגלית, ביקורת ביטחון וצועדים לרחבת החנייה. בדרך אני משוחח עם הישראלי ולפתע, עלמת החן שואלת אותי, בעברית צחה, שאלה לגבי הטיסה. עניתי בנימוס בעוד אני חושב לעצמי: מתי (לעזאזל) הוא הספיק למצוא חברה בישראל ?? הגוי הזה נמצא בארץ בקושי 3 ימים (ינעל ראבו הגרמנים האלו). לאלו מכם שלא מכירים את הצ´ירוקי: למטוס 6 מושבים, שניים לטייסים עם דלת כניסה מעל כנף ימין (כנף תחתית) ו- 4 מושבים לנוסעים (2 מול 2) עם דלת כניסה נפרדת בחלקו האחורי שמאלי של המטוס. המטוס מאוד מרווח ונוח, במיוחד תא הנוסעים. לאחר נוהלי בדיקה, הכנסת הנוסעים, החגרות, רשות הנעה והנעה - אני שואל בקשר פנים את הישראלי שיושב לצידי חבוש באזניות: "תגיד, איך הוא הצליח למצוא חברה ב-3 ימים ?" (מה מטריד טייסים - קשה להאמין). תשובה: "בכסף משיגים גם חברה". או.קיי, תשובה ניצחת, תמים שכמותי. המראה, טיסה חלקה במזג אויר נפלא, קריר, בהיר, אין אפילו "במפ" אחד באויר. אני מסביר להם היכן אנו נמצאים, חדרה, הכפרים בואדי ערה, הר תבור והמנזר היפיפה שעליו, בקיצור טיסת נוף מודרכת כמיטב המסורת. אנו מתקרבים לדרום הכנרת ולפתע אני מרגיש טלטלות חזקות, המטוס מתנדנד בחוזקה באופן לא מוכר, מביט סביבי- אין כל סיבה ל"במפינס" הנוראי והמוזר הזה: המטוס שלם, מכשירי המנוע בתחום עבודה תקין, מקטין סל"ד (אולי נשבר חלק מהמדחף) אין שינוי, מעלה סל"ד אין שינוי, המנוע עובד חלק, מנסה הגאים - מגיבים כצפוי - מה קורה פה לעזאזל.. אני מסתובב לעבר הנוסעים במטרה להרגיע אותם עם סיפור שזו בטח רוח מערבית יורדת (המצאות של טייסים) ושמייד נחלוף ואין מה לדאוג... ואז, אני לא מאמין למראה עיני...ידידנו מגרמניה, שמכנסיו מופשלות, עכוזו בוהק לבן, עולה ויורד בין רגליה החטובות והפסוקות אל על של חברתו השכורה ושניהם עסוקים במצוות פרו ורבו כדת וכדין בדבקות רבה. אני מייד משיב מבטי לפנים, בולע רוק, מביט בידידי הישראלי הנינוח והמחוייך ושואל אותו: "ידעת ?". תשובה: "לא רק שידעתי, זו הסיבה שיצאנו לטיסה" והוא ממשיך ומפרט את השתלשלות הענינים: אתמול בלילה בילינו שעות בפאב, שתינו "דפקנו ראש" וכטוב ליבו בוויסקי, הוא גילה לי (האורח הנכבד) שמאז היותו נער יש לו פנטזייה של ´סקס באויר´. אז, לרגל הידידות האמיצה שנרקמה בינינו בין אדי האלכוהול, הבטחתי לו שאני הולך להגשים לו את "החלום", מה שכמובן גרם לו להסכים, בפרץ של טוב לב, להנחה שבקשתי (בסך 5000 מרק) במשלוח הבא (ע"ח המפעל, כמובן). אל תדאג, הרגיע אותי ידידי, גם אני לא פרייר וכל הטיסה ונערת החלומות הם ע"ח סעיף ארוח בהנח"ש. אני עדין המום ומשום מה לא יכול להפסיק לחייך, אני רואה כבר את עצמי במשרדי ´מונאייר´ מוקף בחברה, מתאר בפניהם את קוי גזרתה של עלמת החן והם מזילים ריר וצהובים מקנאה. אז לא "רצתי לספר לחברה" פשוט "טסתי לספר לחברה" (כמעט בכח מלא). לאחר דקה, בדרך פלא, נפסקה תופעת ה"במפינס" ועוד דקותיים חולפות ומגיעה, ממחלקת הנוסעים, הבקשה הצפוייה כל כך: "אפשר לעשן במטוס ?". נו, מי אני שאחבל ברצף ובשלמות של מימוש "חלום ארוטי" ואמנע מהם את עישון הסיגריה הכי משמעותית בחייו של המעשן המצוי. אז עכשיו טסים בשקט, עשן עופף את תא הנוסעים והם, שניהם, מחייכים מאוזן לאוזן, שמוטים בכורסאות המטוס. למצדה לא הגענו, לדעתם כבר "טסנו מספיק להיום". מעל ירושלים חזרנו הביתה. לא הסברתי להם כלום על הר הבית והכותל המערבי, משום מה היה נראה לי שהם לא ממש בשלים להתמודד עם פרק כה חשוב בהסטוריה של העם היהודי היושב בציון. יוסי מיליס.
לפני הסיפור החדש/ישן, ברשותכם חידת טריוויה קטנה: בסיפור על ה´מוני´ וה´קורסאייר´ נכתב המשפט: "...לארץ הנשמות האבודות לפגוש את אנטואן דה סנט-אכזופרי..." - מי הוא המוזכר לעיל ולמה הוא הוזכר בסיטואציה שנוצרה ? סתם חידת טריוויה קטנה, לא לקחת יותר מידי ברצינות. לפני הסיפור עצמו, אני חייב להדגיש כי כל מילה בסיפור היא האמת לאמיתה. לא שחו"ח בסיפורים האחרים קיימת מילה שאינה אמת, פשוט בסיפור הזה יש צורך להדגיש זאת. רקע: במועד הרלוונטי לסיפור הייתי רשום ב´מונאייר´ כטייס מסחרי ומידי פעם בפעם ביצעתי עבורם טיסות לפי צרכם: טיסות רדיו, סבבים, טיולי נוף ואפילו טיסות לחו"ל. השנה היא 1995, יום סתיו בהיר ויפה, אני ספון במשרדי, טובע בים של ניירת, טרוד ביום יום והדבר האחרון שעולה בדעתי זו טיסה. המזכירה מעבירה לי שיחה מ´מונאייר´ ועל הקו פקידת המבצעים שלהם ששואלת: "אתה מוכן לצאת לטיסה, עכשיו, משדה דב, טיול נופים לתייר ?". רגע שקט, אני מביט החוצה מהחלון: שמים כחולים נפלאים, מחזיר מבט לשולחן: בלגן של ניירת שאני לא יוצא ממנו מאז הבוקר. הילד חסר האחריות שבי שעניני "מוסר עבודה" לא ממש מטרידים אותו (הוא כבר עשה לי הרבה נזקים, הילד הזה) לא מהסס, משתלט על השיחה ועונה במקומי: "אין בעייה, מתי להיות שם ?" תודרכתי ולהלן הנתונים: יצרן מיטות מגרמניה מבקר בארץ אצל הסוכן המקומי שלו. הסוכן, מבקש להעניק לו כמתנה טיסת נוף בשמי הארץ. המסלול המבוקש: שדה דב, כנרת, רמת הגולן, בקעת הירדן, סיבוב מעל מצדה וחזרה הביתה דרך ירושלים. המטוס- צ´ירוקי 6. פשוט וקל (בימים ההם..). אני מגיע לשדה, מזהה את הלקוחות, ה´סוכן´, בחור צעיר, מציג בפני את האורח שלו מגרמניה - גבר נאה בשנות ה- 40 ואת החברה של האורח - נערה יפיפיה, שיער קצר, גוף מדהים, בסביבות גיל 25. מחליפים מילות נימוס באנגלית, ביקורת ביטחון וצועדים לרחבת החנייה. בדרך אני משוחח עם הישראלי ולפתע, עלמת החן שואלת אותי, בעברית צחה, שאלה לגבי הטיסה. עניתי בנימוס בעוד אני חושב לעצמי: מתי (לעזאזל) הוא הספיק למצוא חברה בישראל ?? הגוי הזה נמצא בארץ בקושי 3 ימים (ינעל ראבו הגרמנים האלו). לאלו מכם שלא מכירים את הצ´ירוקי: למטוס 6 מושבים, שניים לטייסים עם דלת כניסה מעל כנף ימין (כנף תחתית) ו- 4 מושבים לנוסעים (2 מול 2) עם דלת כניסה נפרדת בחלקו האחורי שמאלי של המטוס. המטוס מאוד מרווח ונוח, במיוחד תא הנוסעים. לאחר נוהלי בדיקה, הכנסת הנוסעים, החגרות, רשות הנעה והנעה - אני שואל בקשר פנים את הישראלי שיושב לצידי חבוש באזניות: "תגיד, איך הוא הצליח למצוא חברה ב-3 ימים ?" (מה מטריד טייסים - קשה להאמין). תשובה: "בכסף משיגים גם חברה". או.קיי, תשובה ניצחת, תמים שכמותי. המראה, טיסה חלקה במזג אויר נפלא, קריר, בהיר, אין אפילו "במפ" אחד באויר. אני מסביר להם היכן אנו נמצאים, חדרה, הכפרים בואדי ערה, הר תבור והמנזר היפיפה שעליו, בקיצור טיסת נוף מודרכת כמיטב המסורת. אנו מתקרבים לדרום הכנרת ולפתע אני מרגיש טלטלות חזקות, המטוס מתנדנד בחוזקה באופן לא מוכר, מביט סביבי- אין כל סיבה ל"במפינס" הנוראי והמוזר הזה: המטוס שלם, מכשירי המנוע בתחום עבודה תקין, מקטין סל"ד (אולי נשבר חלק מהמדחף) אין שינוי, מעלה סל"ד אין שינוי, המנוע עובד חלק, מנסה הגאים - מגיבים כצפוי - מה קורה פה לעזאזל.. אני מסתובב לעבר הנוסעים במטרה להרגיע אותם עם סיפור שזו בטח רוח מערבית יורדת (המצאות של טייסים) ושמייד נחלוף ואין מה לדאוג... ואז, אני לא מאמין למראה עיני...ידידנו מגרמניה, שמכנסיו מופשלות, עכוזו בוהק לבן, עולה ויורד בין רגליה החטובות והפסוקות אל על של חברתו השכורה ושניהם עסוקים במצוות פרו ורבו כדת וכדין בדבקות רבה. אני מייד משיב מבטי לפנים, בולע רוק, מביט בידידי הישראלי הנינוח והמחוייך ושואל אותו: "ידעת ?". תשובה: "לא רק שידעתי, זו הסיבה שיצאנו לטיסה" והוא ממשיך ומפרט את השתלשלות הענינים: אתמול בלילה בילינו שעות בפאב, שתינו "דפקנו ראש" וכטוב ליבו בוויסקי, הוא גילה לי (האורח הנכבד) שמאז היותו נער יש לו פנטזייה של ´סקס באויר´. אז, לרגל הידידות האמיצה שנרקמה בינינו בין אדי האלכוהול, הבטחתי לו שאני הולך להגשים לו את "החלום", מה שכמובן גרם לו להסכים, בפרץ של טוב לב, להנחה שבקשתי (בסך 5000 מרק) במשלוח הבא (ע"ח המפעל, כמובן). אל תדאג, הרגיע אותי ידידי, גם אני לא פרייר וכל הטיסה ונערת החלומות הם ע"ח סעיף ארוח בהנח"ש. אני עדין המום ומשום מה לא יכול להפסיק לחייך, אני רואה כבר את עצמי במשרדי ´מונאייר´ מוקף בחברה, מתאר בפניהם את קוי גזרתה של עלמת החן והם מזילים ריר וצהובים מקנאה. אז לא "רצתי לספר לחברה" פשוט "טסתי לספר לחברה" (כמעט בכח מלא). לאחר דקה, בדרך פלא, נפסקה תופעת ה"במפינס" ועוד דקותיים חולפות ומגיעה, ממחלקת הנוסעים, הבקשה הצפוייה כל כך: "אפשר לעשן במטוס ?". נו, מי אני שאחבל ברצף ובשלמות של מימוש "חלום ארוטי" ואמנע מהם את עישון הסיגריה הכי משמעותית בחייו של המעשן המצוי. אז עכשיו טסים בשקט, עשן עופף את תא הנוסעים והם, שניהם, מחייכים מאוזן לאוזן, שמוטים בכורסאות המטוס. למצדה לא הגענו, לדעתם כבר "טסנו מספיק להיום". מעל ירושלים חזרנו הביתה. לא הסברתי להם כלום על הר הבית והכותל המערבי, משום מה היה נראה לי שהם לא ממש בשלים להתמודד עם פרק כה חשוב בהסטוריה של העם היהודי היושב בציון. יוסי מיליס.