אהבה בשני שדיים, "שידה ושידות".
* אין הסיפור דלהלן, אישי, על אף שאני כותבת בגוף ראשון. פשוט, ארגתי ושזרתי, סיפור דמיוני, של אהבת "אישה באישה. למען ההגינות, פרסמתי אותו באחד הפורומים "הלסביים", אך לא זכה לכל תגובה. אם כי, זכה להרבה צפיות. לא אכעס, אם אף כאן, לא יזכה לכל תגובה....אך, בא לי לפרסם אותו, אף כאן. תרצו, תקראו, לא תרצו, תמחקו...* אהבתי אותה, בכל לבי. אהבתי אותה, בשני שדי, מתוכם היא ליקקה ושאבה ממני, את המיטב, כתינוק היונק, עד לשד עצמותיה של אמו מניקתו, בלי רחמים. היא, הרסה וסתמה לי את שתי הפטמות, כנראה לא אוכל יותר, להפיק מהן חלב, בשעת הצורך כאשר אצטרך ללדת. מילא, יש תחליפים לחלב שדי האישה, כאשר הפכו שני השדיים שלי, לאיבר סקסי. הגרוע ביותר, אחזור לי, אל ימי הביניים, בהם היו שוכרים מניקות. אשכיר לי "מניקה", עד אשר היא תמות, כמו שכתוב בתורה: "ותמות דבורה מינקת רבקה".... עד שיש לנו אנו הנשים, איבר זוגי ובולט, מיד הגברים הפכו אותו לאיבר מיני וסקסי. כאשר הם מתעלמים מתפקידם המקורי, של השדיים. תפקידם של "השדיים", אינו אלא להניק את התינוקות, חסרי השיניים. שמעתי וקראתי, כי באגדות צמחו שדיים גם לגברים, שדיים נוטפי חלב. איני מתווכחת עם השדיים שלהם הגברים, אני מתווכחת אך ורק עם השדיים שלי. ויכוח רב שנתי, בחדרי חדרים. כי בכל מקרה, אני מקפידה להצניע אותם. אהבתי אותה, גם כאשר כרעתי על ברכי, מתחננת לאהבתה המייסרת. ואילו היא, הפכה אותי לשפחה נרצעת, לכל מאווייה ותהפוכותיה. אף לזה, הסכמתי. כאשר אני מאוהבת, אני הולכת עד הסוף. אותם רגעים קצרים במחציתה, תחת גופה המועך ודורס את גופתי, נתנו לי עוד חיים. אני תמיד מסתפקת במועט. זה הוא חסרוני, אך כזאת אני. ואני, יום יום, עומדת לי בפינה, מבויישת, לאחר שהיא הולכת, איני יודעת מתי היא תשוב. רבות וטובות אומרות לי, הניחי לה. את שווה פי אלף ממנה. כמה אני שווה?, איני יודעת. אני רק יודעת, כי אני מוכנה לשלם כל מחיר, כדי לבנות זוגיות איתנה ונכונה, רק אתה ולמענה. חלפו הימים והלילות, ואני מיוסרת ומתייסרת. עד אשר לילה אחד, בפתע ובמפתיע, היא באה אלי בחלומי, כפאטה מורגאנה. בחלומי, דחיתי אותה. סגרתי לה את לבי. נעלתי לה , את שני שדי, אשר יבשו מחלב. סגרתי ונעלתי לה, את שתי רגלי, ומה שביניהן. בחלומי, הלכה כועסת עלי, בישבנה, העולה ויורד כצעדיה הבלתי יציבות. כאילו רומזת לי, כי זה מה שאני שווה. אך, כאשר התעוררתי מחלומי, מצאתי אותה ישנה במיטתי. הדלקתי את מנורת הלילה, אשר האירה על פניה, ראיתי בהם, חיוך, כניעה ושלווה. מיד כביתי את המנורה, חבקתי לה, פנים אל פנים. שד אל שד, שוק וירך אל שוק וירך, ונרדמתי בשנית. כאשר שתינו התעוררנו, מששנו וחיששנו, האחת את השניה זו בזו, לדעת ולהבין, כי זה אינו חלום, ידענו כי הגיע לשתינו, הסוף והנחלה. אישה תחת גפנה ותאנתה. היא התאנה ואני הגפן, גם ההיפך נכון הוא. שידה ושידות, שני שדיים תאומי צביה. שתינו יונקות האחת מהשניה... שבת שלום.
* אין הסיפור דלהלן, אישי, על אף שאני כותבת בגוף ראשון. פשוט, ארגתי ושזרתי, סיפור דמיוני, של אהבת "אישה באישה. למען ההגינות, פרסמתי אותו באחד הפורומים "הלסביים", אך לא זכה לכל תגובה. אם כי, זכה להרבה צפיות. לא אכעס, אם אף כאן, לא יזכה לכל תגובה....אך, בא לי לפרסם אותו, אף כאן. תרצו, תקראו, לא תרצו, תמחקו...* אהבתי אותה, בכל לבי. אהבתי אותה, בשני שדי, מתוכם היא ליקקה ושאבה ממני, את המיטב, כתינוק היונק, עד לשד עצמותיה של אמו מניקתו, בלי רחמים. היא, הרסה וסתמה לי את שתי הפטמות, כנראה לא אוכל יותר, להפיק מהן חלב, בשעת הצורך כאשר אצטרך ללדת. מילא, יש תחליפים לחלב שדי האישה, כאשר הפכו שני השדיים שלי, לאיבר סקסי. הגרוע ביותר, אחזור לי, אל ימי הביניים, בהם היו שוכרים מניקות. אשכיר לי "מניקה", עד אשר היא תמות, כמו שכתוב בתורה: "ותמות דבורה מינקת רבקה".... עד שיש לנו אנו הנשים, איבר זוגי ובולט, מיד הגברים הפכו אותו לאיבר מיני וסקסי. כאשר הם מתעלמים מתפקידם המקורי, של השדיים. תפקידם של "השדיים", אינו אלא להניק את התינוקות, חסרי השיניים. שמעתי וקראתי, כי באגדות צמחו שדיים גם לגברים, שדיים נוטפי חלב. איני מתווכחת עם השדיים שלהם הגברים, אני מתווכחת אך ורק עם השדיים שלי. ויכוח רב שנתי, בחדרי חדרים. כי בכל מקרה, אני מקפידה להצניע אותם. אהבתי אותה, גם כאשר כרעתי על ברכי, מתחננת לאהבתה המייסרת. ואילו היא, הפכה אותי לשפחה נרצעת, לכל מאווייה ותהפוכותיה. אף לזה, הסכמתי. כאשר אני מאוהבת, אני הולכת עד הסוף. אותם רגעים קצרים במחציתה, תחת גופה המועך ודורס את גופתי, נתנו לי עוד חיים. אני תמיד מסתפקת במועט. זה הוא חסרוני, אך כזאת אני. ואני, יום יום, עומדת לי בפינה, מבויישת, לאחר שהיא הולכת, איני יודעת מתי היא תשוב. רבות וטובות אומרות לי, הניחי לה. את שווה פי אלף ממנה. כמה אני שווה?, איני יודעת. אני רק יודעת, כי אני מוכנה לשלם כל מחיר, כדי לבנות זוגיות איתנה ונכונה, רק אתה ולמענה. חלפו הימים והלילות, ואני מיוסרת ומתייסרת. עד אשר לילה אחד, בפתע ובמפתיע, היא באה אלי בחלומי, כפאטה מורגאנה. בחלומי, דחיתי אותה. סגרתי לה את לבי. נעלתי לה , את שני שדי, אשר יבשו מחלב. סגרתי ונעלתי לה, את שתי רגלי, ומה שביניהן. בחלומי, הלכה כועסת עלי, בישבנה, העולה ויורד כצעדיה הבלתי יציבות. כאילו רומזת לי, כי זה מה שאני שווה. אך, כאשר התעוררתי מחלומי, מצאתי אותה ישנה במיטתי. הדלקתי את מנורת הלילה, אשר האירה על פניה, ראיתי בהם, חיוך, כניעה ושלווה. מיד כביתי את המנורה, חבקתי לה, פנים אל פנים. שד אל שד, שוק וירך אל שוק וירך, ונרדמתי בשנית. כאשר שתינו התעוררנו, מששנו וחיששנו, האחת את השניה זו בזו, לדעת ולהבין, כי זה אינו חלום, ידענו כי הגיע לשתינו, הסוף והנחלה. אישה תחת גפנה ותאנתה. היא התאנה ואני הגפן, גם ההיפך נכון הוא. שידה ושידות, שני שדיים תאומי צביה. שתינו יונקות האחת מהשניה... שבת שלום.