אהבה... האם ארגיש אותה שוב?
(דבר ראשון- היי גילת
) דבר שני, כתבתי משהו קטן לגבי המצב שלי ואשמח אם תגיבו.
כשאין לך בטחון עצמי זה קשה. קשה לחיות בבית. לדעת שההרגשה הטובה תחלוף במהרה, שהדבר הטוב הוא מזערי וחולף. קשה לחיות בבית שרע לך בו, שכל כולו מוצף ברגשות הרעים שלך, שכל פעם שאתה מרגיש בטחון תבוא המחשבה הרעה ותטלטל אותך חזק כל כך עד שהרגליים ירעדו לך ולא תוכל לעמוד יותר. זה בית? בית זה מקום בו לא מפחדים בו. בו מרגישים בטוחים, אמיתיים, נכונים. אני מרגיש פחד בבית. שאני יושב בספה קשה לי לפעמים לקום ולעשות פיפי. למה? כי אני כל הזמן חושב. על מה? על כך שאני לא מוצלח, לא שווה, אף פעם לא יגיע לנקודה ההיא, אף פעם לא יאהבו אותי, אף פעם לא יקבלו אותי. מחשבה רודפת מחשבה, שלא נותנות מנוחה לשנייה. וכשאתה מנסה ליצור קשר עם אנשים, תגיע מחשבה רעה כל שנייה כך שתפחד ליצור איתם קשר בעין. שמא יחשבו עלייך שאתה רע. אבל אני לא רע.... רק קשה לי. ואני רוצה שתאמינו לי בזה. אני משתדל, אני רוצה שיהיה לי טוב, אני מפחד מהפחד. אני רוצה שהרגליים שלי יחזרו להיות יציבות, חזקות. אני רוצה אהבה בעולם. אני רוצה את אמא. הלוואי ויהיה לי רק טוב.
(דבר ראשון- היי גילת
