Hell is beige
New member
אהבה וכעס
אהבה וכעס
חודש לפני תחילת התיכון, בערך, הייתי משועמם אז שוטטתי קצת באינטרנט... חיפשתי אנשים שיהיו איתי בתיכון, נתקלתי במקרה באחת, מור שמה... דיברנו קצת, היא נראתה לי דווקא נחמדה לאללה. דיברנו, דיברנו... סתם שטויות... היא לא איתי בכיתה, היא היתה בכיתה של אלירן. אגב אלירן, אלירן ואני קנינו נרגילה איזה שבוע לפני, קראנו לה ``המכשיר``... ישבנו אותה לחנוך ב``זולה`` שלנו, איזה חדר מתחת לבית של אלירן, אחרי היום השני ללימודים והיה מגניב, למרות שרועי המטומטם הזה התמסטל לגמרי, וכשההורים של אלירן הגיעו הוא התחיל לצעוק ``הלווו``. התמסטל לגמרי. בכל אופן, באותו היום יותר מאוחר חשבנו להזמין אותה. היא באה ואיך שראיתי אותה נדלקתי, על המראה שלה כאילו. זה היה מוזר כזה. ועוד שאלירן אמר לי שהיא מכוערת... הגענו לבית של דוד, שם ישבנו ב``זולה`` שלנו, בהתחלה די הסתרנו את זה שאנחנו מעשנים, אבל אז היא ראתה את המצית ושאלה אותי ``אתם מעשנים?``. לא יכלתי לשקר לה בפרצוף, אז אמרתי שכן... אז אלירן הוציא סיגריה, נתן גם לי אחת, מור לא היתה מרוצה במיוחד מכל הסיפור... אחרי זה אלירן נכנס לי להיסטריה ``מה אם היא תספר לכולם? אז כולם ינדנדו לנו!!! כולם יחשבו שאנחנו פריקים מסוממים!!`` וכו` וכו`, הוא ממש שיגע אותי. אבל היא חשבה שחוץ מהסיגריות אנחנו בסדר גמור, שאלתי אותה... יומיים אחרי הכרזתי שהפסקתי לעשן... חשבתי אולי זה ימשוך אותה קצת, אבל לא... אני לא יודע בכלל איך נדלקתי עליה... זה היה מוזר טוטאלית... אני חושב שבהתחלה אמרתי שאני דלוק עליה סתם בשביל הקטע, וזה התחיל להיות יותר ויותר אמיתי... היה לנו דיבור, גם באינטרנט, ג ם במציאות. לה לא היה מושג שנדלקתי עליה... אבל מבחינתי זה החריף מרגע לרגע... עכשיו... אני, בטיפשותי, החלטתי לכתוב לה שיר... השארתי אותו על השולחן שלה והלכתי, הוא לא היה חתום. ומה מסתבר? שהמטומטמת הזאת מראה את השיר שלי לכולם כדי לגלות מי כתב אותו, עם כל האגרסיביות שבשורה הזאת, זאת בדיוק הדרך לתאר את מה שהרגשתי ששמעתי על זה. אבל תפאדל, הבלגתי. אחרי זה מה מסתבר, שהיא סיפרה לאסי שאני מעשן... ומה עוד? וזה ממש הקש ששבר את גב הגמל, היא עשתה מסיבה ולא הזמינה אותי. די, אני לא יכול יותר, עשיתי את הדבר היחיד שהרגשתי שאני מסוגל לעשות, התעלמתי ממנה, אבל בכל הכוח, לשים לב לזה שהיא שמה לב שאני לא מתייחס אליה, או לפחות מנסה שלא... זה היה קשה. והחלטתי שהיא מעצבנת אותי, אולי איפה שהוא חשבתי שאולי זה יעזור לי... אבל ידעתי שאני סתם משלה את עצמי... עכשיו תתארו לעצמכם את המצב הזה, להיות כועס בטירוף על מישהי שאתה דלוק עליה? זה הרע; כל הכעס, הייאוש, האכזבה, הכאב... כולם בקנוניה אחת של רגשות בתוכי, שאין לי שום שליטה עליה. אבל זה ממש לא נגמר פה... יום אחד התחלתי לדבר איתה באינטרנט (לא היה לי אומץ פנים אל פנים). שאלתי אותה לגבי פשר כל דבר... המצב שהיה קודם היה הרבה יותר טוב ביחס למצב שלי עכשיו, תתארו לעצמכם לשפוך את כל הכעס שלכם על אותו מישהו, שאתם כועסים עליו ודלוקים עליו... תוך כדי היתה לי ממש תחושה מוזרה... הרגשתי ממש צינה מוזרה תוקפת אותי, הרגשתי את הדופק שלי עולה, הרגשתי בחילה ושבא לי להקיא, הרגשתי את הזיעה על הידיים שלי, שרעדו – כל זה מאה אחוז מילולי, לא מוגזם במילימטר. אחרי ש``ליבננו`` את כל הדברים, סיפרתי לה את כל מה שאני מרגיש, היא אמרה לי שאני מגזים. היא אמרה לי שאני מגזים!!! שאני מגזים!!! אני מגזים??? זה שאני מוצא את עצמי ם שקים מתחת לעיניים וכל אמביציה שהיא יורדת לי מתחת לקו הקפאון כל פעם שאני רואה אותה. זה שאני כבר לא מתעניין בבנות אחרות בכלל. זה שאני ממש אובססיבי לגביה, זה ממש לא הגזמה, זאת התראומה האישית שלי. בעקרון השלמנו מאז, אבל שומדבר לא אותו דבר, בכלל בכלל לא... אנחנו בקושי מדברים, ובכלל, היחס שלה אלי לא ממש מבהיק... אני מרגיש כמו איזה ``ילד, סתם`` כזה, שפונים אליו רק אם צריך ממנו משהו, או אומרים לו לפעמים היי שלא יעלב... אבל נמאס לי מזה!!!!! מה אני אמור לעשות? מישהו יודע? מה אפשר לעשות עם ? - אוקיי, זה סיפור אמיתי לגמרי שקרה לי, ועצות ל יזיקו לי, הסיבה שאני מחפש אותן פה היא כי בעל בנים ועל בנות יש הרבה אנשים מפגרים, ופה יש הרבה אנשים עם נשמה, שיבינו אותי, אולי... מבאס כל הסיפור הזה שלי, ואני ממש ממש לא יודע מה לעשות, תודה, שי.
אהבה וכעס
חודש לפני תחילת התיכון, בערך, הייתי משועמם אז שוטטתי קצת באינטרנט... חיפשתי אנשים שיהיו איתי בתיכון, נתקלתי במקרה באחת, מור שמה... דיברנו קצת, היא נראתה לי דווקא נחמדה לאללה. דיברנו, דיברנו... סתם שטויות... היא לא איתי בכיתה, היא היתה בכיתה של אלירן. אגב אלירן, אלירן ואני קנינו נרגילה איזה שבוע לפני, קראנו לה ``המכשיר``... ישבנו אותה לחנוך ב``זולה`` שלנו, איזה חדר מתחת לבית של אלירן, אחרי היום השני ללימודים והיה מגניב, למרות שרועי המטומטם הזה התמסטל לגמרי, וכשההורים של אלירן הגיעו הוא התחיל לצעוק ``הלווו``. התמסטל לגמרי. בכל אופן, באותו היום יותר מאוחר חשבנו להזמין אותה. היא באה ואיך שראיתי אותה נדלקתי, על המראה שלה כאילו. זה היה מוזר כזה. ועוד שאלירן אמר לי שהיא מכוערת... הגענו לבית של דוד, שם ישבנו ב``זולה`` שלנו, בהתחלה די הסתרנו את זה שאנחנו מעשנים, אבל אז היא ראתה את המצית ושאלה אותי ``אתם מעשנים?``. לא יכלתי לשקר לה בפרצוף, אז אמרתי שכן... אז אלירן הוציא סיגריה, נתן גם לי אחת, מור לא היתה מרוצה במיוחד מכל הסיפור... אחרי זה אלירן נכנס לי להיסטריה ``מה אם היא תספר לכולם? אז כולם ינדנדו לנו!!! כולם יחשבו שאנחנו פריקים מסוממים!!`` וכו` וכו`, הוא ממש שיגע אותי. אבל היא חשבה שחוץ מהסיגריות אנחנו בסדר גמור, שאלתי אותה... יומיים אחרי הכרזתי שהפסקתי לעשן... חשבתי אולי זה ימשוך אותה קצת, אבל לא... אני לא יודע בכלל איך נדלקתי עליה... זה היה מוזר טוטאלית... אני חושב שבהתחלה אמרתי שאני דלוק עליה סתם בשביל הקטע, וזה התחיל להיות יותר ויותר אמיתי... היה לנו דיבור, גם באינטרנט, ג ם במציאות. לה לא היה מושג שנדלקתי עליה... אבל מבחינתי זה החריף מרגע לרגע... עכשיו... אני, בטיפשותי, החלטתי לכתוב לה שיר... השארתי אותו על השולחן שלה והלכתי, הוא לא היה חתום. ומה מסתבר? שהמטומטמת הזאת מראה את השיר שלי לכולם כדי לגלות מי כתב אותו, עם כל האגרסיביות שבשורה הזאת, זאת בדיוק הדרך לתאר את מה שהרגשתי ששמעתי על זה. אבל תפאדל, הבלגתי. אחרי זה מה מסתבר, שהיא סיפרה לאסי שאני מעשן... ומה עוד? וזה ממש הקש ששבר את גב הגמל, היא עשתה מסיבה ולא הזמינה אותי. די, אני לא יכול יותר, עשיתי את הדבר היחיד שהרגשתי שאני מסוגל לעשות, התעלמתי ממנה, אבל בכל הכוח, לשים לב לזה שהיא שמה לב שאני לא מתייחס אליה, או לפחות מנסה שלא... זה היה קשה. והחלטתי שהיא מעצבנת אותי, אולי איפה שהוא חשבתי שאולי זה יעזור לי... אבל ידעתי שאני סתם משלה את עצמי... עכשיו תתארו לעצמכם את המצב הזה, להיות כועס בטירוף על מישהי שאתה דלוק עליה? זה הרע; כל הכעס, הייאוש, האכזבה, הכאב... כולם בקנוניה אחת של רגשות בתוכי, שאין לי שום שליטה עליה. אבל זה ממש לא נגמר פה... יום אחד התחלתי לדבר איתה באינטרנט (לא היה לי אומץ פנים אל פנים). שאלתי אותה לגבי פשר כל דבר... המצב שהיה קודם היה הרבה יותר טוב ביחס למצב שלי עכשיו, תתארו לעצמכם לשפוך את כל הכעס שלכם על אותו מישהו, שאתם כועסים עליו ודלוקים עליו... תוך כדי היתה לי ממש תחושה מוזרה... הרגשתי ממש צינה מוזרה תוקפת אותי, הרגשתי את הדופק שלי עולה, הרגשתי בחילה ושבא לי להקיא, הרגשתי את הזיעה על הידיים שלי, שרעדו – כל זה מאה אחוז מילולי, לא מוגזם במילימטר. אחרי ש``ליבננו`` את כל הדברים, סיפרתי לה את כל מה שאני מרגיש, היא אמרה לי שאני מגזים. היא אמרה לי שאני מגזים!!! שאני מגזים!!! אני מגזים??? זה שאני מוצא את עצמי ם שקים מתחת לעיניים וכל אמביציה שהיא יורדת לי מתחת לקו הקפאון כל פעם שאני רואה אותה. זה שאני כבר לא מתעניין בבנות אחרות בכלל. זה שאני ממש אובססיבי לגביה, זה ממש לא הגזמה, זאת התראומה האישית שלי. בעקרון השלמנו מאז, אבל שומדבר לא אותו דבר, בכלל בכלל לא... אנחנו בקושי מדברים, ובכלל, היחס שלה אלי לא ממש מבהיק... אני מרגיש כמו איזה ``ילד, סתם`` כזה, שפונים אליו רק אם צריך ממנו משהו, או אומרים לו לפעמים היי שלא יעלב... אבל נמאס לי מזה!!!!! מה אני אמור לעשות? מישהו יודע? מה אפשר לעשות עם ? - אוקיי, זה סיפור אמיתי לגמרי שקרה לי, ועצות ל יזיקו לי, הסיבה שאני מחפש אותן פה היא כי בעל בנים ועל בנות יש הרבה אנשים מפגרים, ופה יש הרבה אנשים עם נשמה, שיבינו אותי, אולי... מבאס כל הסיפור הזה שלי, ואני ממש ממש לא יודע מה לעשות, תודה, שי.
בהצלחה לך ענבל