אהבה טהורה

dandn

New member
אהבה טהורה

אני קוראת שוב ושוב את המילים הכואבות של האלמנה הצעירה ליאת שאיבדה את בעלה שי באסון מגדלי התאומים כשרק החלו את דרכם המשותפת כמשפחה אמיתית עם בתם המשותפת בת ה-6 שבועות וליבי בוכה איתה. הכאב הגדול שמשתקף בצורה כלכ כך בהירה במילותיה מוכיח כמה השכול והאבדן קשים ואכזריים. קשה , קשה מאוד להבין את הדבר הזה שנקרא מוות. שבא ופוגע במשפחה ביום אחד בהיר ומותיר אמהות שבורות, אלמנות אומללות, ילדים יתומים שלא יכירו ואחים ואחיות בודדים וכואבים. אומרים שאין מה לפחד מהמוות, שהחיים בצד השני יפים ויתר וטובים יותר- אז למה ולמה אנחנו נשארים כאן ? מהי האכזריות הזו? ואיך ניתן להתמודד איתה? ליאת כרגע כואבת, היא חיה במעין קהות חושים, הזמן יעבור ואז יחלו הגעגועים, הקשיים, התסכולים, הכעסים של למה, למה דווקא אני?. כנראה שאין תשובות, למרות שכולנו מחפשים אותם כל יום ובכל הזדמנות. כואב הלב על אישה צעירה שחייה היפים נגדעו בשבריר שניה. אולי יבוא יום והיא תמצא שוב אהבה. אוליתמצא שלוות הנפש שתיתן לנו לחיות בשלום עם השכול והאבדן- האמנם? שלא תדעו יותר צער
 
למעלה