אהבה יקרה שלי... האם תחזרי?
שלום חברים... אני משתפת אתכם במשהו.. אשמח לתגובות זה היה לפני שמונה שנים, אני ואתה היינו חברים... היה שם הכל, אהבה,משיכה,שתוטניקיות,והכי חשוב חברות טובה תמיד אמרת לי- "לירן את האישה הכי יפה בעולם, ולא משנה מי תהיה ליידי, את ורק את היחידה שלי ורק שלי!!!" חיזרת אחריי, אהבת אותי כמו שאף אחד אחר לא אהב, קיבלת אותי עם הכול: למרות שלי היה מאוד קשה עם עצמי, שנאתי את גופי דאז- היה לי קשה איתו ואתה דאגת להראות לי כל פעם כמה אני כ"כ מיוחדת כמה דברים יפים יש בי. ולא רק במראה החיצוני... הרגשתי בנוח להיות איתך לספר לך הכל,לפתוח בפנייך דברים למרות שתמיד שמרתי על עצמי ממך, לא הענקתי את כולי, ושמתי המון חומות הגנה. פחדתי כ"כ להיפגע. עטפת אותי תמיד- בכ"כ הרבה אהבה... כשבכיתי- בכינו יחד, ואני לא אשכח את הסיטואציה הזו, חיבקת אותי, ניגבת לי את הדמעות, הסתכלת עלייך בעיניים, וראיתי שגם לך דמעה זולגת. היינו עושים כ"כ הרבה שטויות, מדברים על הרבה דברים כמעט ולא רבנו- וגם אם כן זה סתם היה משעמום שלי... היה לי כ"כ טוב איתך, למרות המרחק. הרגשתי מוגנת, הרגשתי בבית. ידעתי כמה אתה אוהב אותי, ושנינו היינו מפנקים אחד את השני. היינו שנה ביחד... נפרדנו משעמום שלי, מרוב שהיה לי כ"כ טוב איתך... לא יכולתי לראות את עצמי עם גבר אחד כל החיים. רציתי לראות גם דברים אחרים. מאז חלפו השנים, אני יצאתי עם אנשים שלא התקרבו לקרסוליים שלך, היו לי מערכות יחסים שלקחו ממני כ"כ הרבה אנרגיות, מערכות יחסים לא טובות. אבל תמיד נשאר לי מקום בלב תמיד רציתי שתהיה לי הזדמנות נוספת להיות איתך- להיות ולתת לך באמת את הכול. בעיקר לבטוח בך לגמריי. אתה המשכת עם עוד שתי מע' יחסים משמעותיות, ולפני חודש חזרנו לדבר, סיפרת לי שנפרדת מהחברה שלך- זו שהיית איתה 5 שנים. מאז- בכל פעם שאנחנו מדברים, ואתה עולה מולי במצלמה אני כ"כ מתגעגעת לימים האלה שבהם היית רק שלי רק אני שלך. מתגעגעת לחיבוק הגדול שעטף באהבה- עם כ"כ הרבה רגש והגנה... אז אולי אני אחוזת אשלייה- אבל אני מקווה שיום יבוא ואולי נחזור להיות יחד. מבטיחה להיות שלך- לעד. אבל נכון לעכשיו- אני רואה שהתהפכו היוצרות אתה עם המחסומים, אני עם האהבה וספק עם אשליות. תמיד תהיה באיזשהו פינה שלי, הפינה החמה תמיד תישאר רק בשבילך ואיש לא אחר!!!
שלום חברים... אני משתפת אתכם במשהו.. אשמח לתגובות זה היה לפני שמונה שנים, אני ואתה היינו חברים... היה שם הכל, אהבה,משיכה,שתוטניקיות,והכי חשוב חברות טובה תמיד אמרת לי- "לירן את האישה הכי יפה בעולם, ולא משנה מי תהיה ליידי, את ורק את היחידה שלי ורק שלי!!!" חיזרת אחריי, אהבת אותי כמו שאף אחד אחר לא אהב, קיבלת אותי עם הכול: למרות שלי היה מאוד קשה עם עצמי, שנאתי את גופי דאז- היה לי קשה איתו ואתה דאגת להראות לי כל פעם כמה אני כ"כ מיוחדת כמה דברים יפים יש בי. ולא רק במראה החיצוני... הרגשתי בנוח להיות איתך לספר לך הכל,לפתוח בפנייך דברים למרות שתמיד שמרתי על עצמי ממך, לא הענקתי את כולי, ושמתי המון חומות הגנה. פחדתי כ"כ להיפגע. עטפת אותי תמיד- בכ"כ הרבה אהבה... כשבכיתי- בכינו יחד, ואני לא אשכח את הסיטואציה הזו, חיבקת אותי, ניגבת לי את הדמעות, הסתכלת עלייך בעיניים, וראיתי שגם לך דמעה זולגת. היינו עושים כ"כ הרבה שטויות, מדברים על הרבה דברים כמעט ולא רבנו- וגם אם כן זה סתם היה משעמום שלי... היה לי כ"כ טוב איתך, למרות המרחק. הרגשתי מוגנת, הרגשתי בבית. ידעתי כמה אתה אוהב אותי, ושנינו היינו מפנקים אחד את השני. היינו שנה ביחד... נפרדנו משעמום שלי, מרוב שהיה לי כ"כ טוב איתך... לא יכולתי לראות את עצמי עם גבר אחד כל החיים. רציתי לראות גם דברים אחרים. מאז חלפו השנים, אני יצאתי עם אנשים שלא התקרבו לקרסוליים שלך, היו לי מערכות יחסים שלקחו ממני כ"כ הרבה אנרגיות, מערכות יחסים לא טובות. אבל תמיד נשאר לי מקום בלב תמיד רציתי שתהיה לי הזדמנות נוספת להיות איתך- להיות ולתת לך באמת את הכול. בעיקר לבטוח בך לגמריי. אתה המשכת עם עוד שתי מע' יחסים משמעותיות, ולפני חודש חזרנו לדבר, סיפרת לי שנפרדת מהחברה שלך- זו שהיית איתה 5 שנים. מאז- בכל פעם שאנחנו מדברים, ואתה עולה מולי במצלמה אני כ"כ מתגעגעת לימים האלה שבהם היית רק שלי רק אני שלך. מתגעגעת לחיבוק הגדול שעטף באהבה- עם כ"כ הרבה רגש והגנה... אז אולי אני אחוזת אשלייה- אבל אני מקווה שיום יבוא ואולי נחזור להיות יחד. מבטיחה להיות שלך- לעד. אבל נכון לעכשיו- אני רואה שהתהפכו היוצרות אתה עם המחסומים, אני עם האהבה וספק עם אשליות. תמיד תהיה באיזשהו פינה שלי, הפינה החמה תמיד תישאר רק בשבילך ואיש לא אחר!!!
