Son Of Dork Girl
New member
אהבה של סקייטר - פרק 3.
*אם כתוב איפושהו דאני אז זה אמור להיות דאגי..* "אני רוצה ללכת למגרש ההחלקה.." עשה פרצוף עצוב. "אבל בנתיים אני יכול להישאר אצלך" מיד חייך. נכנסנו הבייתה, שתינו משהו ועלינו לחדר שלי. לא הפסקתי לחשוב על דאגי, לא הפסקתי להסתכל עליו. נכנסנו לחדר שלי ודאני היה המום. "את שומעת בלינק?! וסימפל פלאן?! וגוד שארלוט?! וכל אלה?!" דאגי היה מופתע. מופתע מהפוסטרים והתמונות שעל הקיר. "בטח!" עניתי. "אני מעריצה אותם. ויש לי את כל הדיסקים שלהם" חייכתי אליו. הוא חייך חזרה. הסמקתי. "אני מת על הלהקות האלה, לא חשבתי שאת אוהבת את הסיגנון הזה." "עכשיו אתה יודע.." שמתי דיסק של בלינק במערכת ושמענו ביחד. פתאום הוא אמר, "מוזר שמעודדת שומעת מוזיקה כזאת" "איך ניראה לך מעודדת צריכה להיות??" "אחת כזאתי מסודרת, מסתובבת כל היום עם החברות שלה ולא מתקרבת לבנים שהם לא מנבחרת הפוטבול.. כאלה דברים" "אלה החוקים. אבל הם לא מעניינים אותי." "הבנתי, אז זה בסדר שאני נמצא איתך והכל?" "לי לא מפריע, וגם לא איכפת לי מה אחרים יחשבו. אני מעודדת כי אני אוהבת את זה, זה הכל." לפתע צילצל הפלאפון של דאני וקטע לנו את השיחה. "היי ג'יימס. אתה כבר שם?" זה בטח אחד החברים שלו, חשבתי. "תקשיבי ג'ס, אני צריך ללכת לחברים שלי להחליק קצת" "טוב. אז נדבר מחר בבית ספר?" "רוצה לבוא איתי עכשיו..?" "אמ.. בשמחה" חייכתי, ואני חושבת שגם שוב הסמקתי. נסענו למגרש החלקה. כל הדרך שתקתי.. ניסיתי לחשוב עם עצמי מה אני באמת מרגישה כלפי דאגי. למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו? מה החברות שלי יחשבו על בכלל? לא הפסקתי לבהות בו. אחרי כמה דקות הגענו למגרש החלקה שם חיכו לדאגי החברים שלו. הוא הכיר לי אותם. "זה ג'יימס וזה דייב" הם אמרו לי שלום וניראו ממש חמודים. התיישבתי על הספסל וצפיתי בהם מחליקים. נהני מכל רגע. כמובן שלא הפסקתי לחשוב על דאגי.
*אם כתוב איפושהו דאני אז זה אמור להיות דאגי..* "אני רוצה ללכת למגרש ההחלקה.." עשה פרצוף עצוב. "אבל בנתיים אני יכול להישאר אצלך" מיד חייך. נכנסנו הבייתה, שתינו משהו ועלינו לחדר שלי. לא הפסקתי לחשוב על דאגי, לא הפסקתי להסתכל עליו. נכנסנו לחדר שלי ודאני היה המום. "את שומעת בלינק?! וסימפל פלאן?! וגוד שארלוט?! וכל אלה?!" דאגי היה מופתע. מופתע מהפוסטרים והתמונות שעל הקיר. "בטח!" עניתי. "אני מעריצה אותם. ויש לי את כל הדיסקים שלהם" חייכתי אליו. הוא חייך חזרה. הסמקתי. "אני מת על הלהקות האלה, לא חשבתי שאת אוהבת את הסיגנון הזה." "עכשיו אתה יודע.." שמתי דיסק של בלינק במערכת ושמענו ביחד. פתאום הוא אמר, "מוזר שמעודדת שומעת מוזיקה כזאת" "איך ניראה לך מעודדת צריכה להיות??" "אחת כזאתי מסודרת, מסתובבת כל היום עם החברות שלה ולא מתקרבת לבנים שהם לא מנבחרת הפוטבול.. כאלה דברים" "אלה החוקים. אבל הם לא מעניינים אותי." "הבנתי, אז זה בסדר שאני נמצא איתך והכל?" "לי לא מפריע, וגם לא איכפת לי מה אחרים יחשבו. אני מעודדת כי אני אוהבת את זה, זה הכל." לפתע צילצל הפלאפון של דאני וקטע לנו את השיחה. "היי ג'יימס. אתה כבר שם?" זה בטח אחד החברים שלו, חשבתי. "תקשיבי ג'ס, אני צריך ללכת לחברים שלי להחליק קצת" "טוב. אז נדבר מחר בבית ספר?" "רוצה לבוא איתי עכשיו..?" "אמ.. בשמחה" חייכתי, ואני חושבת שגם שוב הסמקתי. נסענו למגרש החלקה. כל הדרך שתקתי.. ניסיתי לחשוב עם עצמי מה אני באמת מרגישה כלפי דאגי. למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו? מה החברות שלי יחשבו על בכלל? לא הפסקתי לבהות בו. אחרי כמה דקות הגענו למגרש החלקה שם חיכו לדאגי החברים שלו. הוא הכיר לי אותם. "זה ג'יימס וזה דייב" הם אמרו לי שלום וניראו ממש חמודים. התיישבתי על הספסל וצפיתי בהם מחליקים. נהני מכל רגע. כמובן שלא הפסקתי לחשוב על דאגי.
