אהבה
התלבטתי אם לפתוח שרשור חדש, או לא... כי מה שאני רוצה לכתוב נובע ישירות מהמשפט האחרון בהודעה של אסתר מאתמול: "עכשיו אני הולכת לטפל בשלמה אהובי." משפט שגרם לי לפרץ דמעות בלתי נשלט. אחותי ואני מתלבטות רבות בענין טיב רגשותינו לאמא. ברור לשתינו שהיא תקבל את הטיפול הטוב ביותר שאנחנו יכולות לקנות - אם תסכים לשתף פעולה. ברור לנו גם שאנחנו נבוא אליה הכי הרבה שנוכל, גם מבחינת פנאי וגם מבחינה נפשית. (כל אחת מאיתנו גרה במקום אחר, ואמא - בירושלים). החלק הדתי/ חרדי של המשפחה לוקח אותנו כדוגמא ומופת לכיבוד אם. כלומר - מבחינה מעשית אנחנו "מכוסות". אבל מבחינה רגשית....? האם נשארה אהבה בלב, או שיש כאן רק חמלה עצומה? האם האמא החדשה, אמא של האלצהיימר, מכסה על האמא הישנה? צריך לקחת בחשבון שאמא שלנו לא היתה אשה קלה גם כשהיתה בריאה. ניצולת שואה, חוותה חיים קשים ואובדן עצום, לא ממש ידעה (למרות שבאמת השתדלה) איך לקיים זוגיות או להיות אמא. היתה ביקורתית מאד, היפוכונדרית, נתנה אהבה על תנאי.... כל מיני תופעות שהדורשני, נושאי החותם, מכירים היטב. לא בטוחה, ותסלח לי אלוהים, אם אהבתי אותה בכלל עוד לפני שהמחלה פרצה. ועכשיו מה? ה.... יצור הזה, ששוכן בתוך גופה, ילדה קטנה ואבודה ואומללה ומפוחדת..... מעורר בי רחמים רבים. הרי אני מאלה שאוספים הביתה כלבים וחתולים עזובים, ונותנת מקלט לילדים שצריכים "חופש" מהוריהם לזמן קצר או ארוך, אז אולי זה מה שקורה לי עכשיו עם אמא? עוד יצור שזקוק לתמיכה ולנתינה בגלל חולשה? אני מחבקת אותה, ומנשקת (מגיל ההתבגרות כעט ולא נגענו זו בזו). אני מלטפת, ומסרקת, ונותנת יד בטיול. אני יודעת שלא אקבל בחזרה כמעט כלום - ולא אכפת לי. אבל אני לא יודעת אם זו אהבה.
התלבטתי אם לפתוח שרשור חדש, או לא... כי מה שאני רוצה לכתוב נובע ישירות מהמשפט האחרון בהודעה של אסתר מאתמול: "עכשיו אני הולכת לטפל בשלמה אהובי." משפט שגרם לי לפרץ דמעות בלתי נשלט. אחותי ואני מתלבטות רבות בענין טיב רגשותינו לאמא. ברור לשתינו שהיא תקבל את הטיפול הטוב ביותר שאנחנו יכולות לקנות - אם תסכים לשתף פעולה. ברור לנו גם שאנחנו נבוא אליה הכי הרבה שנוכל, גם מבחינת פנאי וגם מבחינה נפשית. (כל אחת מאיתנו גרה במקום אחר, ואמא - בירושלים). החלק הדתי/ חרדי של המשפחה לוקח אותנו כדוגמא ומופת לכיבוד אם. כלומר - מבחינה מעשית אנחנו "מכוסות". אבל מבחינה רגשית....? האם נשארה אהבה בלב, או שיש כאן רק חמלה עצומה? האם האמא החדשה, אמא של האלצהיימר, מכסה על האמא הישנה? צריך לקחת בחשבון שאמא שלנו לא היתה אשה קלה גם כשהיתה בריאה. ניצולת שואה, חוותה חיים קשים ואובדן עצום, לא ממש ידעה (למרות שבאמת השתדלה) איך לקיים זוגיות או להיות אמא. היתה ביקורתית מאד, היפוכונדרית, נתנה אהבה על תנאי.... כל מיני תופעות שהדורשני, נושאי החותם, מכירים היטב. לא בטוחה, ותסלח לי אלוהים, אם אהבתי אותה בכלל עוד לפני שהמחלה פרצה. ועכשיו מה? ה.... יצור הזה, ששוכן בתוך גופה, ילדה קטנה ואבודה ואומללה ומפוחדת..... מעורר בי רחמים רבים. הרי אני מאלה שאוספים הביתה כלבים וחתולים עזובים, ונותנת מקלט לילדים שצריכים "חופש" מהוריהם לזמן קצר או ארוך, אז אולי זה מה שקורה לי עכשיו עם אמא? עוד יצור שזקוק לתמיכה ולנתינה בגלל חולשה? אני מחבקת אותה, ומנשקת (מגיל ההתבגרות כעט ולא נגענו זו בזו). אני מלטפת, ומסרקת, ונותנת יד בטיול. אני יודעת שלא אקבל בחזרה כמעט כלום - ולא אכפת לי. אבל אני לא יודעת אם זו אהבה.