אהבתי כי ישמע (מעלילות הפסח)
שבת שלום ובוקר טוב! שנים רבות וטובות, ולחיי השמאלית נרגשת ומגרדת עדי כדי גיחוך, עת קריאת ההלל בחג הפסח. וזאת על שום מה? על שום מעשה שהיה. מעשה שהיה, כך לא היה. רובו לא אמת, וכפול מקצתו לא שקר. למדתי, כי שני מינוסים הנכפלים זה בזה, סימנם ותוצאתם, פלוס. ואני נער בין עשר שנים, נקראתי אל הבמה בכיתה, כדי לעמוד למבחן הגדה של פסח. נפל בחלקי המר, לתרגם למרוקנית אחד מפרקי ההלל. פרק מספר תהלים קט"ז. כבר לפי המספר קט"ז נחשתי כי אני, עלול להכשל. תחילתו של הפרק, מתחילה כך: "אהבתי כי ישמע ה', את קולי תחנוני". לכל הדיעות, אף לעברית פשוטה, קשה לתרגם את הפרק. קל וחומר, ואני נער בין עשר, מתבקש לתרגם הפרק הנ"ל למרוקנית, שפה אשר אין בה הרבה מלים שגורות. (להבדיל מהשפה הערבית העשירה). על כל פנים, כאשר אבדתי, אבדתי. התחלתי לתרגם. ההגיון הנערי שלי, תרגם כך: "חבת איו יסמע אללה, צוותי ותדרעתי" (אהבתי כי שמע ה', קולי ותחנוני). בפתע, נחתה על לחיי השמאלית והחלשה סטירה, רבת אצבעות. אפילו הבוהן השתתפה בסטירה. קולו הרועם של המלמד, אמר: תחזור. ואני חזרתי, כנ"ל. הפעם, מקלו המנומר של המלמד, זינבה בישבני. תחזור אמר המלמד. חזרתי בקול בוכים ודומע, ולא שניתי....נראה, כי אלהים שמע את דמעתי, וראה את קולי. המלמד, פסק להכות והחל לקלל: "יא וולד אלחראם" (בתרגום חופשי, בן זונה. מילא אלהים אינו מרוקני, ואין מלאכיו מבינים, את השפה. גם את האידיש, מלאכי אלהים אינם מבינים. כי ששתי השפות הנ"ל, אינן משבעים לשונות, כנגד שבעים עמים). והוא ממשיך: אתה לא יודע מה עשתה חווה אמנו עליה השלום, כאשר הוסיפה על הכתוב?. לא זוכר ולא יודע, אדוני המורה. ואני בוכה כמו בשעת הנעילה, כאשר מתעקשים להאריך את התפילה. המלמד, משך באזני השמאלית, ואמר: תקשיב. בגלל חווה אשר הוסיפה "לא תגעו", עד היום אנחנו מתים. ואתה, בתרגום מוסיף? והוא ממשיך בשלו, ומסביר לי מה הוספתי. "יא אל-ממזר", הוספת וא"ו החיבור. כך צריך לתרגם: "חבת אין יסמע אללה, צוותי תדרעתי". לא, צוותי ותדרעתי. עכשיו תחזור מהתחלה, ותמשיך. נעשה לי נס, ולא טעיתי בהמשך הפרק, תרגמתי עד הסוף, ומיד ברחתי מהבמה, כל עוד נפשי בקרבי. לימים מרובים, פגעתי ופגשתי בארץ, עם המלמד המכה והמקלל, ביום העצמאות, בביתו של דודי, אשר אף הוא היה מלמד ומורה במרוק, והיו חברים. דודי ז"ל, נהג לחגוג בביתו הרחב, חג העצמאות כתקנו. אין חגיגה כתקנה, אלא אם היא מלווה בבשרים על האש. בין כוס בירה לכוסית עארק, אזרתי אומץ, סיפרתי לו את המקרה. והוא הכחיש מכל וכל. מה עשיתי? הלכתי למנגל, לקחתי ממנו שתי קציצות. טבלתי אותן במלח, לזכר הכרפס הנטבל אף הוא במלח, והבאתי למלמד לתיאבונו המופרז. (במרוקנית המילה "כרפס" בניקוד שונה, פירושה, זלזול ובזיון). רק נגס מהקציצה, ומיד ירק אותה. ואני צוחק בפה מלא, ושר לו במרוקנית: "אהבתי כי ישמע ה', את קולי תחנוני. כי היטה אוזנו לי ובימי אקרא". (המשך המזמור). עלי להודות, כי המלמד, קיבל ברוח טובה את התעלול שלי. בברכה.
שבת שלום ובוקר טוב! שנים רבות וטובות, ולחיי השמאלית נרגשת ומגרדת עדי כדי גיחוך, עת קריאת ההלל בחג הפסח. וזאת על שום מה? על שום מעשה שהיה. מעשה שהיה, כך לא היה. רובו לא אמת, וכפול מקצתו לא שקר. למדתי, כי שני מינוסים הנכפלים זה בזה, סימנם ותוצאתם, פלוס. ואני נער בין עשר שנים, נקראתי אל הבמה בכיתה, כדי לעמוד למבחן הגדה של פסח. נפל בחלקי המר, לתרגם למרוקנית אחד מפרקי ההלל. פרק מספר תהלים קט"ז. כבר לפי המספר קט"ז נחשתי כי אני, עלול להכשל. תחילתו של הפרק, מתחילה כך: "אהבתי כי ישמע ה', את קולי תחנוני". לכל הדיעות, אף לעברית פשוטה, קשה לתרגם את הפרק. קל וחומר, ואני נער בין עשר, מתבקש לתרגם הפרק הנ"ל למרוקנית, שפה אשר אין בה הרבה מלים שגורות. (להבדיל מהשפה הערבית העשירה). על כל פנים, כאשר אבדתי, אבדתי. התחלתי לתרגם. ההגיון הנערי שלי, תרגם כך: "חבת איו יסמע אללה, צוותי ותדרעתי" (אהבתי כי שמע ה', קולי ותחנוני). בפתע, נחתה על לחיי השמאלית והחלשה סטירה, רבת אצבעות. אפילו הבוהן השתתפה בסטירה. קולו הרועם של המלמד, אמר: תחזור. ואני חזרתי, כנ"ל. הפעם, מקלו המנומר של המלמד, זינבה בישבני. תחזור אמר המלמד. חזרתי בקול בוכים ודומע, ולא שניתי....נראה, כי אלהים שמע את דמעתי, וראה את קולי. המלמד, פסק להכות והחל לקלל: "יא וולד אלחראם" (בתרגום חופשי, בן זונה. מילא אלהים אינו מרוקני, ואין מלאכיו מבינים, את השפה. גם את האידיש, מלאכי אלהים אינם מבינים. כי ששתי השפות הנ"ל, אינן משבעים לשונות, כנגד שבעים עמים). והוא ממשיך: אתה לא יודע מה עשתה חווה אמנו עליה השלום, כאשר הוסיפה על הכתוב?. לא זוכר ולא יודע, אדוני המורה. ואני בוכה כמו בשעת הנעילה, כאשר מתעקשים להאריך את התפילה. המלמד, משך באזני השמאלית, ואמר: תקשיב. בגלל חווה אשר הוסיפה "לא תגעו", עד היום אנחנו מתים. ואתה, בתרגום מוסיף? והוא ממשיך בשלו, ומסביר לי מה הוספתי. "יא אל-ממזר", הוספת וא"ו החיבור. כך צריך לתרגם: "חבת אין יסמע אללה, צוותי תדרעתי". לא, צוותי ותדרעתי. עכשיו תחזור מהתחלה, ותמשיך. נעשה לי נס, ולא טעיתי בהמשך הפרק, תרגמתי עד הסוף, ומיד ברחתי מהבמה, כל עוד נפשי בקרבי. לימים מרובים, פגעתי ופגשתי בארץ, עם המלמד המכה והמקלל, ביום העצמאות, בביתו של דודי, אשר אף הוא היה מלמד ומורה במרוק, והיו חברים. דודי ז"ל, נהג לחגוג בביתו הרחב, חג העצמאות כתקנו. אין חגיגה כתקנה, אלא אם היא מלווה בבשרים על האש. בין כוס בירה לכוסית עארק, אזרתי אומץ, סיפרתי לו את המקרה. והוא הכחיש מכל וכל. מה עשיתי? הלכתי למנגל, לקחתי ממנו שתי קציצות. טבלתי אותן במלח, לזכר הכרפס הנטבל אף הוא במלח, והבאתי למלמד לתיאבונו המופרז. (במרוקנית המילה "כרפס" בניקוד שונה, פירושה, זלזול ובזיון). רק נגס מהקציצה, ומיד ירק אותה. ואני צוחק בפה מלא, ושר לו במרוקנית: "אהבתי כי ישמע ה', את קולי תחנוני. כי היטה אוזנו לי ובימי אקרא". (המשך המזמור). עלי להודות, כי המלמד, קיבל ברוח טובה את התעלול שלי. בברכה.