אהבת אם../images/Emo23.gif...
ביום
בהיר, התחמק מלאך מגן העדן וירד אל עולם בני האנוש. טייל המלאך בשדות והיערות,טייל בערים ובכפרים, וכשעמדה ה
לשקוע פרס המלאך את כנפיות ואמר: "עכשיו ביקור מתקרב אל קיצו ועליי לחזור לעולם האור, אבל לפני שאלך ברצוני לקחת עמי מזכרות מביקורי כאן". הביט המלאך סביב וראה שדה פורח בשלל גוונים
. אמר המלאך: "כמה נאים וריחניים הפרחים הללו,אינני רואה דבר פורח וריחני יותר מהם, אקח אותם איתי". קטף המלאך זר פרחים
ונשא אותם עימו. המשיך במעופו וראה קשת בענן, אמר המלאך: "מה יפים הצבעים שבקשת, מה עליזה ה
המפזזת בין טיפות הגשם, אינני מכיר דבר כה צבעוני כקשת הזאת, אקח אותה איתי". לקח המלאך את הקשת ונשא אותה עימו. המשיך במעופו ליד
קטן בכפר ראה תינוך בעל עיניים כחולות נוצצות ולחיים ורודות מחייך אל פניה של אמו. אמר המלאך: "מה יפה חיוכו
של הילד, יפה אף יותר מזר הפרחים ומהקשת, אקח גם אותו איתי". לקח המלאך את חיוכו של התינוק ולפני שהמשיך הביט באם וראה את מבטה המלטף את תינוקה אהבת האם
זרמה דרך עינייה כנהר שוצף וכנחל רוגע, מבטה חודר בעדינות מלטף ומרגיע. אמר המלאך: "כל כך הרבה דברים יפים יש כאן, אבל אני חושב שאהבת אם הזו היא הדבר היפה ביותר שראיתי בעולם הזה, אקח גם אותה איתי". כשארבעת האוצרות בידיו, נופף בכנפיות ועלה לשערי גן העדן, לפני שעמד להיכנס בשער, החליט לבחון את המזכרות שלקח. הביט בזר הפרחים, והנה הם קמלו, הניחוח אבד ואיתו גם היופי. הביט המלאך בקשת, אך בלי ה
המפזזת וטיפות הגשם העדינות, לא היו שום צבעים בקשת, כל יופיה אבד לה שנלקחה ממקומה אל בין העננים. וחיוכו של התינוק גם הוא נמוג כדרכם של חיוכים שפעם עולים וםעם מסתתרים. התאכזב המלאך - כל אוצרותיו שהיו יפים על פני כדור הארץ, התכרמו בעולם העליון, הביט המלאך האבה האם, רק היא נותרה לפניו בכל יופיה הטהור. ממשיכה לזרום וללטף בעדינות ובשצף. השליך המלאך את הפרחים הנבולים, את הקשת ללא הצבעים, את החיוך הנמוג והתעופף מבעד לשערים וכינס את השמים וכל צבאם ואמר: " הנה הדבר היחיד שמצאתי בעולם שמתחת שיופיו משתרע עד לגן העדן". "מה הדבר?" שאלו אותו כולם התעופף המלאך מעלה ואמר "אהבת אם
. מוקדש באהבה לכל האמהות
ביום