ילד יפה של אמא
New member
אהבת בן לאמא
אני אמא לבן בן שנתיים מקסים וחמוד. בחודשים האחרונים הוא נצמד אלי וכל דבר רוצה רק אותי. אני חייבת לציין שזה לא מפריע לי ואני לא מרגישה שזה יותר מידי חונק או משהו כזה. מבאס אותי קצת שאת אבא שלו הוא כל הזמן דוחה בגלל זה. הוא מבלה את רוב שעות היום במעון וכשמגיע הביתה אני בד"כ מקבלת אותו (מוציאה אותו מהמעון) ולאחר שעה או שעתיים מגיע אבא שלו. מכורח המציאות לא יוצא להם לבלות המון זמן ביחד אבל יוצא שהזמן שהם כן מבלים יחד מסתכם בכך שהוא רוצה רק את אמא. בעלי מבין שזה ילד וכו' אבל זה נורא מבאס אותו. יש לך אילו שהם הארות או סתם חומר לקריאה או משהו בסגנון שיכול לתת לנו מענה לגבי התקופה הזו? ממה זה נובע? האם תואם גיל? האם קשור לעובדה שאני בהריון (הריןו שני) ויכול להיות שהוא חש בזה בדרך כלשהיא? האם תסביך אדיפוס בו הוא מאוהב באמא ולא אוהב את אבא בגלל זה? האם בגלל שלא חווה מספיק זמן איכות עם אבא? ומה מקומי בסיטואציה כזו? במצבים מביכים כאלה כמו למשל כשבעלי חוזר מהעבודה אחרי יום ארוך ומת לאיזה חיבוק מהקטנצ'יק והוא רק בורח לאמא או לאיזה משחק בעלי נורא מתבאס. אני לא חושבת שלהתעלם ממה שקרה ולתת להם לחוות את היחסים שלהם זה דבר נכון לעשות. אני משתדלת להסביר לו שאבא עצוב וכו' ולא לתמוך כביכול בהתנהגות שלו. זה בד"כ עובד והוא הולך לנשק ולחבק אותו אבל אני מרגישה שאני עושה לו יסורי מצפון או שאני כופה עליו וזה לא טוב... לדוג' אתמול הוא ברח ממנו כשבעלי הגיע הביתה מהעבודה אז אמרתי לו אחרי כמה דקות שאבא קצת עצוב כי הוא לא נתן לאבא חיבוק ואבא נורא התגעגע אליו כל היום. הוא ילד מקסים ומבין והוא הסתכל עלי ורץ אליו ונתן לו נשיקה. הצגתי את המקרה קצת קיצוני זה לא שהוא לא אוהב את אבא שלו או לא מתיחס אליו כלל אבל בגדול זו הרוח הנושבת. בקיצור אשמח לקצת הארות בנושא.
אני אמא לבן בן שנתיים מקסים וחמוד. בחודשים האחרונים הוא נצמד אלי וכל דבר רוצה רק אותי. אני חייבת לציין שזה לא מפריע לי ואני לא מרגישה שזה יותר מידי חונק או משהו כזה. מבאס אותי קצת שאת אבא שלו הוא כל הזמן דוחה בגלל זה. הוא מבלה את רוב שעות היום במעון וכשמגיע הביתה אני בד"כ מקבלת אותו (מוציאה אותו מהמעון) ולאחר שעה או שעתיים מגיע אבא שלו. מכורח המציאות לא יוצא להם לבלות המון זמן ביחד אבל יוצא שהזמן שהם כן מבלים יחד מסתכם בכך שהוא רוצה רק את אמא. בעלי מבין שזה ילד וכו' אבל זה נורא מבאס אותו. יש לך אילו שהם הארות או סתם חומר לקריאה או משהו בסגנון שיכול לתת לנו מענה לגבי התקופה הזו? ממה זה נובע? האם תואם גיל? האם קשור לעובדה שאני בהריון (הריןו שני) ויכול להיות שהוא חש בזה בדרך כלשהיא? האם תסביך אדיפוס בו הוא מאוהב באמא ולא אוהב את אבא בגלל זה? האם בגלל שלא חווה מספיק זמן איכות עם אבא? ומה מקומי בסיטואציה כזו? במצבים מביכים כאלה כמו למשל כשבעלי חוזר מהעבודה אחרי יום ארוך ומת לאיזה חיבוק מהקטנצ'יק והוא רק בורח לאמא או לאיזה משחק בעלי נורא מתבאס. אני לא חושבת שלהתעלם ממה שקרה ולתת להם לחוות את היחסים שלהם זה דבר נכון לעשות. אני משתדלת להסביר לו שאבא עצוב וכו' ולא לתמוך כביכול בהתנהגות שלו. זה בד"כ עובד והוא הולך לנשק ולחבק אותו אבל אני מרגישה שאני עושה לו יסורי מצפון או שאני כופה עליו וזה לא טוב... לדוג' אתמול הוא ברח ממנו כשבעלי הגיע הביתה מהעבודה אז אמרתי לו אחרי כמה דקות שאבא קצת עצוב כי הוא לא נתן לאבא חיבוק ואבא נורא התגעגע אליו כל היום. הוא ילד מקסים ומבין והוא הסתכל עלי ורץ אליו ונתן לו נשיקה. הצגתי את המקרה קצת קיצוני זה לא שהוא לא אוהב את אבא שלו או לא מתיחס אליו כלל אבל בגדול זו הרוח הנושבת. בקיצור אשמח לקצת הארות בנושא.
תודה לך.