אהבת חייה

[מקיאטה מוקה]

אהבת חייה

חמוד, מתוק, עוד צד שלו. יותר משנה עברה והנה התקדמנו, כבר מדברים אותך. אתה יותר מסך כל המחלה והטיפול הגרוע שלך. אתה גם כל מיני תיאורי תינוקות, שגם אליהם לא היית מתחבר. שתדע, עשו ממך ספר, סרקו תמונות. הבית שלך כמו מקדש למת, כמו בית הורים שכולים. אל דאגה, גם הפעם, לא התבקשת למלא את התפקיד שלך והפכת מראש משפחה לא מתפקד למתנה שנפלה משמיים לזמן קצוב, הזמן שלה. אין ספק, מההתחלה הבנתי שמדובר בסוג אחר של אבל, זה שלה. אהבת חייה היית והיא מוכנה הייתה להשאיר אותך בכותרת, לא להתעקש לרדת לפרטים שכמו תמיד, יכולים לקלקל איזו תמונה שלמה של אדם מורכב, שידע חלקו בכעס, ואין ספק שאצלך, היו הרבה פרטים כאלו.

 

[princhipeta]

רגשות מעורבים

זה מה שהקטע בעיניי מתאר וגם מה שאני מרגישה על הקטע. ז"א, זה חושף הרבה מאוד אמת ישירה כזו ולא מוותרת, ומצד שני רב הנסתר על הגלוי. יש פה הרבה למה להתייחס, וזה רק ממה ש(אני חושבת ש)הבנתי, צריכה כמה קריאות נוספות כדי להחליט מה דעתי.

 

[מקיאטה מוקה]

תודה על התגובה

קשה לי להאמין שאכן, מדובר בשיר. כתבתי כדי להוציא לאויר העולם תחושות ממפגש שהיה לי אחרי הרבה מאוד זמן עם אשתו של אבי ז"ל. שנידמה שבנתה מקדש למותו במקום לחייו. אני רואה שהיא באבל, קוראת אותה בו ובכל זאת, הוא זר לי. בנוסף, המרחק הפיזי שקיים בינינו בד"כ (נכון להיום, אני לא חיה בארץ) מאפשר לי גם מרחק רגשי ו מהקשר העקום שתמיד היה אם בינינו ואם ביני לבין אבי ואם תשאלי אותי, בין אבי לכל אדם אחר מהמשפחה שלא היה בין נכדיו (איתם הוא העז להיות מי שהוא בלי חשש כנראה לביקורת ולכן, גם העז איתם לוותר על החומות ששם בינו לבין העולם ובמיוחד, מול אלו שניסו לאהוב אותו) וגם מרחק פיזי מכל מיני משחקיה ומניפולוטיה, אותם חוויתי במלוא העוצמה בזמן גסיסתו. כשחווינו בצד האחר של המשפחה אבל היו תמונות שהסתובבו בינינו, אנשים סיפרו על הנפטר סיפורים, צחקנו כמו שבכינו כי הנפטר היה אישיות מלאה והוצגה ככזו. כשאבי נפטר לא הייתה ולו תמונה אחת שלו, איש לא דיבר עליו, וחברים מהעבר התקבלו בחשדנות מרובה ובעצם, כל מי שלא הכיר וחזר והדגיש שכל הונו של אבי בחייו היה באהבתו לאישתו השניה, התבקש בשלב כזה או אחר לצמצמם את שהייתו במקום. גם אז, זה הרגיש כבר מוזר. כמו אבל של אחרים. מהביקור הזה האחרון, שרובו ככולו עבר כשהיא מראה לי עוד ועוד תמונות ממנו (ואחרי הרבה מאוד זמן גם סוף כל סוף מוכנה לוותר לי על תמונה אחת שלו) הבנתי בדרגה נוספת של הבנה שזו אינה המשפחה שלי, שכל הנסיון שלי, המאבק שלי בילדות להתקבל לחיקם וכל המשחק מצידה שנמשך כל כך הרבה שנים שאכן, זו המציאות היה אכן, חסר טעם כמו שהרגשתי כבר לפני הרבה מאוד זמן או במילים אחרות: אם כילדה, חשבתי שמשהו עקום בי ובגלל זה אני בחוץ, יודעת היום שמעולם לא הוצע לי מקום שם, גם אם הוצג כאילו כן. עם כל הכאב והצער והאובדן שבמות בעל (מבחינתה) או אב (מבחינתי) יש גם משהו מאוד נכון במוות,בהכרה שלנו בסופיות של אלו שאנו קשורים אליהם כי מבחינתי לפחות, זה איפשר לנקות את השטח מכל מה שטפל, או עבר זמנו ולהתבגר. רגשית, מלבד כמה שאריות מהילדות הזוועתית שהייתה לי לצידה ששרידים ממנה תמיד ישארו, אין כבר סיכוי שאשליך עליה משהו או אצפה ממנה למשהו או חס ושלום, וכנראה כפי שהיא מצפה, אקח עליה אחריות. משעשע במידה ועצוב לא פחות להיווכח הלכה למעשה, איך חלק מהדמויות ההוריות שלנו מסרבים להתבגר (ולמזלי, חלק לא) לא משנה באיזה גיל הם נמצאים. לעתים, כמו אחרי אותו מפגש איתה, עולה בי הרצון להיפגש עם אבי לאיזו שיחה. יודעת שהוא היה מזדעדע ממקדש המת שנפתח בביתו כמו שחשבתי שודאי היה מתאכזב לשמוע שכל חייו מסתכמים במחלתו ובמותו. יחד עם זאת, יודעת שהאב שהייתי רוצה לפגוש הוא לא זה שלמעשה היה לי כך שגם אם היו נפתחים שערי שמיים והיינו נפגשים, רוב הסכויים שלא היה במפגש הזה דבר.

 

[princhipeta]

תגובה בוגרת נורא

מאוד מודעת, רואים שהשקעת בזה הרבה מחשבה, לדעתי הורים (ומשפחה בכלל) תופסים חלק מכריע מאיך שאנחנו גדלים להיות, ככל שעובר הזמן ואני מכירה יותר את עצמי ואחרים, אני מבינה את זה יותר ויותר. את כותבת יפה ושלם, ממקום מאוד מפוקס, רואה את כל התמונה וזה מפתיע אותי, כי לפעמים בתוך הסיטואציה נורא קשה לראות את הדברים כמו שהם.

 

[מקיאטה מוקה]

נורא???

לא משקיעה מאמץ מיוחד, סתם מנצלת הזדמנות לשיח רגשי ועוד בעברית! ולמזלי, אני כבר לא בתוך הסיטואציה שבמובנים רבים הרגשתי שהסתיימה עם מותו. ועוד דבר אחד, לא מסכימה איתך שאני רואה את כל התמונה אלא, אם כן, כל התמונה זה הקשר שלי איתם (והם תמיד היו שניים שהייתי צריכה להתמודד איתם) והיא לא. יש גם את כל הצד שלה שמבחינתה ואולי בצדק, במצב בו היא נמצאת, מכיל אך ורק אותה (אפילו לא את ילדיה שלה אז, אותי?). רק שתמיד הייתה כזו. אולי משום כך, בחר בה, בין היתר, החיים מנקדות מבטה לא זכו להשפעות מהחוץ ואמונותיה על העולם, אנשים וכדומה התגבשו מזמן ולא היו מוכנות לעבור את השינוי שכל אדם בוגר נאלץ לעבור כשהוא רוצה לבוא במגע עם העולם שמכיל עוד כמה אנשים חוץ ממנו עצמו. ויש עוד כמה נקודות עיניים בסיור הזה. ושוב, תודה.