אההההההההההההההההההההההההה

orrin

New member
אההההההההההההההההההההההההה

איך גם כשיודעים שמשהו נכון הוא כל כך שורף?? יודעת גם בראש וגם בבטן, בלב, באינטואיציה שזה נכון שנפרדנו, ועדיין כל כך ריק בלעדיו. כל כך שורף הריק הזה. זרוקה במיטה כאילו אין לי לימודים, ופרוייקטים להגיש ומה לא. לא אכפת לי. רק רוצה את החיבוק שלו, למרות שיודעת שזה הרסני- הקשר הביחד שהיה לנו- למרות שאני יודעת שאני לא אוהבת אותו יותר כבן זוג, אלא רק כאדם, למרות שיודעת שיהיו אחריו אחרים, למרות שלא פוחדת מהלבד. למרות הכל- ריק בלעדיו. מה עושים??? רק ישנה כל היום ובשאר הזמן מקטרת כמו פולניה (למרות שגנטית אני ממש לא). אהההההההההההההההההההההההההההה. רוצה קסם- לקום בבוקר והכל יסתדר, החיים שלי, הרגש שלי, האני שלי שכל כך דפוק אחרי החצי שנה הזו (ולא רק בגללו). אבל אין קסמים. לצערי. כותבת המון (לא רק פה.... אחרת הפורום היה מוצף) ועדיין הכאב לא יוצא. עדיין שורף בפנים. טוב.... יודעת שאני מרחמת על עצמי במובן מסויים- אני לא צריכה שיגידו לי את זה. אבל איכשהו לא יכולה להפסיק. רע לי. פשוט רע. בנים זה חרא בנות יותר....
 

נימשון

New member
אף אחד לא ממש חרא

זה המצב שחרא ולא אף אחד אחר. לפני כמה ימים כשכתבת על הפרידה שלכם לא יכולתי להגיב כי זרקת אותי אחורה 3 שנים והרבה מילם מעודדות לא היו לי. מילים מעודדות אין לי גם עכשיו (ובטח שלא לאור מצב הרוח הקרבי שלי היום) אבל מה שכן אני אגד לך שעם הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד דמעות (הן הכו לחברותי הטובות) והרבה מאוד שיחות עם עצמך מול המראה בהן את מסבירה לעצמך כל פעם למה עשית את זה ולהמזה לטובתך את בסוף תביני שעם הכאב והגעגוע אפשר לחיות ושעם הזמן הם מתמתנים ומאפשרים לך לחוות עוד המון דברים חדשים וטובים.
 

אל דן

New member
הצומת החשובה

במצבים כאלו- בדרך כלל קורה לנו שאנו מקבלים החלטה- המוקד הוא העבר או העתיד? כאשר עוברת שנה ואנו בודקים אם התבוננו אל העבר יותר מאשר אל העתיד, אזי מומלץ לבחון לעומק למה בחרנו בהתרפקות על העבר בלי להשאיר אנרגיה להתמודדות עם ההווה והעתיד. בהצלחה לך
 

orrin

New member
אתה כל כך צודק

בחצי שנה האחרונה, מכל מיני סיבות שלא אפרט כרגע, הייתי רקובה במיטה. רוב הזמן בין ארבע קירות, עם גיחות חד פעמיות לכל מיני מקומות. כבר לא זוכרת איך נראית העבודה שלי או איך בכלל נראית שגרה. בימים האחרונים חשבתי המון, והגעתי למסקנה שהאדם היחיד שיכול להחזיר לי את החיים שלי זה אני עצמי. ההתרפקות על העבר- כפי שכינית אותה- נובעת מזה שכשהכרנו הייתי במקום נפלא וחזק ועכשיו אני כבר לא. עדיין לא. וצריכה לבנות שוב הכל מההתחלה- לא רק קשר זוגי אלא גם את עצמי, את החיים שלי. יודעת שאצליח לעשות את זה, יודעת שייקח זמן התהליך, אבל בסוף אגיע לכל מה שאני רוצה וחולמת. תודה תודה תודה לכולכם - כיף לי לדעת שיש עוד מישהו איתי בסיפור הזה (מעבר לחברות הטובות- שהן המון).
 

magenta73

New member
תוציאי. זה טוב.

עוד שלב... :) מה עושים? תני לעצמך להרגיש את הרגש. הוא טבעי. תדעי שבחרת מה שיעשה לך טוב. ותאמיני בכך. זה לא קל... אבל יהיה בסדר. ואף אחד לא באמת חרא, את יודעת....
 

morannnnnnnn

New member
היי

אני כל כך מזדהה איתך..אני ברגעים אלה עוברת את אותו הדבר..אחרי שלוש שנים של יחד ושנה וחצי של בכי יומיומי החלטתי לשים לזה סוף.הבנתי שאני תמיד אהיה מקום שני אחריו..הרצונות והנוחות שלו קדמו להכל ולמרות שאני יודעת שאהב אותי זה לא הספיק לי.גם לי שורף וריק ואני מתקשרת כל הזמן אליו למרות שאני יודעת שזו טעות...את לא לבד
 

asian girl

New member
תראי

- יש פה עניין של הרגל... התרגלת אליו...ואת אומרת בעצמך שכבר לא אוהבת אותו כבן זוג אלא רק כבן אדם..זה הרגל. - יש תחושה של ביזבוז זמן (היה קשר שנמשך חצי שנה.. ועכשיו את גם קצת כועסת שזה היה סתם, עכשיו את מבינה שאולי זה היה מהתחלה הקשר הלא הנכון, עכשיו, שאת כבר מודעת שזה היה הדבר הנכון להיפרד זה עדיין כואב....) - יש פה רחמים עצמיים ללא ספק אבל עזבי עכשיו את כל זה לרגע.. ותשאלי את עצמך למה רע לך? הרי זה משהו שלא קשור לקשר או לבחור הזה..למה כל כך רע לך בחיים? האם את חושבת שאת בן אדם רע? האם גרמת למישהו סבל? מה כל כך מדכא אותך היום? אולי את איבדת לרגע את עצמך? אבל מבחוץ לא יבוא השינוי. זה תלוי רק בך. מה את עושה עם עצמך, כמה את מוכנה להשתנות עכשיו?
 

orrin

New member
לקח לי כמה ימים לחשוב איך לענות לך

והסיבה היא שאמרת את כל מה אני כבר יודעת. קשר של שנתיים (ולא של חצי שנה), הרגל, רחמים עצמיים של פרידה- הכל נכון. ואני היום במקום של רצון לשנות, לבנות דברים אחרת. הנקודה היא שלאט לאט מתבררים לי יותר ויותר דברים עם עצמי לגבי החצי שנה האחרונה- דברים שלא היו קשורים אליו או לקשר שלנו אלא רק אלי- והשפיעו על כל מה שנגעתי בו, ובין השאר גם על הקשר. מכאן תחושת הרחמים העצמיים, מכאן התסכול, והכעס. לדעת שהכל היה שם- ואני לא רציתי לראות. השינוי אף פעם לא בא מבחוץ. ואם כן- אז הוא פיקציה, פטה מורגנה. יודעת גם את זה ועכשיו מפרקת עם עצמי את האירועים ורואה איך משנים, ומה חשוב יותר לשנות כרגע- כי אי אפשר לשנות עולם שלם ברגע. תודה לך... על התגובה. היא נתנה לי חומר לישון עליו, ובסיס להבין שכעס על עצמי לא יפתור פה כלום. אלא רק לחפור פנימה ולהבין את כל מה שהיה לי נוח לא לראות בזמן האחרון. תודה
 

נימשון

New member
נשמע ש...

את עם רגל אחת בכיוון קדימה ומשם אפשר רק לצמוח.
אהבתי לקרא את האופטימיות שלך, אפילו הצלחת להחדיר בי קצת
 

asian girl

New member
לכל אחד ואחת יש תקופות בחיים

בהם אנחנו כועסים על עצמנו. לפעמים זה מוצדק (ז"א באמת טעינו, באמת היינו לא בסדר כלפי מישהו) או לא מוצדק (אנחנו נוטים להאשים את עצמנו באיך שהדברים התרחשו) אבל בשני המקרים באמת אין צורך לכעוס כי זה לא נותן כלום ולא פותר את הבעיה. את יודעת שאם לא מנסים - לא טועים. טעויות יהיו כל הזמן כל עוד אנחנו חיים. אז הייתה לך תקופה קשה, אבל התגברת, הבנת, ועכשיו את מודעת למה שקורה. וזה הדבר הכי חשוב. ולא כל אחד מסוגל להגיד "או קיי, טעיתי" ולהמשיך הלאה. לא כל אחד. לכן קבלי חיבוק
.. ותזכרי: הדבר היחידי הקבוע בחיים זה שינוי. ב
,
 

orrin

New member
תודה

אהבתי את ההגדרה "הדבר היחיד שקבוע..." שנפגש בשמחות.... חוצ מזה - מה שלומך?
 

asian girl

New member
../images/Emo66.gif

שלומי בסדר
כל יום יש משהו חדש ללמוד על עצמי ועל האנשים שמסביב... אבל לפחות דבר אחד אני הבנתי... שהחיים יפים
אוף.. בא לי ללכת לים.. כזה יום יפה בחוץ
 
למעלה