lost in dreams
New member
אהוב יקר שלי... ../images/Emo7.gif
עברה שנה. שנה בדיוק. היום לפני שנה החיים שלי השתנו... ביום בו פגשתי אותך גיליתי עוצמת רגשות שלא ידעתי שקיימת... כאב שלא ידעתי שהוא אפשרי... ויותר מכל- חוסר צדק! אוי אהוב יקר... כמה חוסר צדק יש עולם... נולדנו בתקופות שונות... הפרש שנים עצום... בלתי ניתן לגישור... אתה מבוגר מספיק בשביל להיות אבא שלי... ואולי... רק אולי... אם לא היה הפרש גילאים שכזה היה לנו סיכוי... היית הכול בשבילי... ואולי עדיין... בשבילך הייתי קמה בבוקר, בשבילך הייתי הולכת לישון, עליך חלמתי ועליך חשבתי בכל שנייה משעות היממה. מילאת את כל לבי, מוחי, גופי ונשמתי! בלעדיך- לא נותר בי כלום... הריקנות שחשתי בכל שנייה בה לא היית בטווח ראייתי הייתה בלתי נסבלת! הרגשתי כמו רוח רפאים! כאילו אני סתם גופה מהלכת שאין בה כלום... כי בלעדיך- לא היה בי כלום... נולדתי כדי לפגוש אותך! נולדתי כדי לאהוב אותך! נולדתי כדי לתת לך את חיי! אבל... המציאות כואבת... ולא מספיק שאני אוהב אותך... בשביל שהאהבה הזו תתממש אתה צריך גם צריך לרצות אותי... ואין שום סיכוי שבעולם שאדם בגילך ירצה תינוקת כמוני... חודשיים תמימים חייתי ונשמתי אותך אהוב שלי... הייתי מוכנה לעשות הכול בשבילך! הכול!!! הייתי מוכנה לתת לך את חיי אם רק היית מבקש! לא ראיתי שום עתיד בלעדיך... היית העבר, ההווה והעתיד שלי. היית המהות שלי. חודשיים תמימים חייתי בחרדה מפני היום בו אצטרך להיפרד ממך... היום האחרון בו אראה או אשמע ממך... הכרחתי את עצמי לא לחשוב על כך- ידעתי שאם כן אחשוב אתמוטט עוד בטרם זה קרה... כשהגיע היום- התפללתי בכל שנייה! התחננתי לאלוהים שהשעון ייעצר! כדי שתהיה לי עוד דקה אתך! עוד שנייה! לא היה דבר שרציתי יותר בחיי! אבל זה לא קרה... ובסופו של דבר- אמרתי שלום, ומאז לא ראיתי אותך יותר... באותו רגע- משהו בתוכי מת. האמונה, התקווה, האהבה ושמחת החיים שהייתה בי. תקופה ארוכה לאחר מכן לא האמנתי באלוהים (על אף שכל חיי האמנתי בו ללא סייג), תקופה ארוכה אמרתי שאם לא אלד את ילדיך- לא אלד ילדים כלל (למרות שילדים זו אהבתי הגדולה ביותר עלי אדמות, מלבדך)! ותקופה ארוכה לא רציתי כלל לחיות, כי לא היה טעם... לא היה בי את הרצון לפקוח עיניים בבוקר או לעצום אותן בלילה... לעולם לא אשכח את אותו יום... כל כך רציתי למות... צרחתי מכאב... השתוללתי, בעטתי, הכאבתי לעצמי, בכיתי ללא הרף נראיתי כמו גופה מהלכת... הלכתי ברחוב- בוכה בהיסטריה, חיוורת כמו מתה, חלשה כמו עלה... ולא היה איתי אף אחד... לאף אחד לא היה אכפת... אלוהים- צרחתי אליך שתיקח אותי! התחננתי! למה לא עשית זאת?!?! כל כך כאב לי! כאב פיזי ונפשי! הרגשתי סכין ננעצת לי בלב וממשיכה להכאיב כמה שרק אפשר... רציתי רק לאבד את ההכרה- כדי לא להרגיש את הכאב... את הכאב הזה אני זוכרת עד היום. ומרגישה אותו מחדש בכל פעם שאני נזכרת באותו היום. נזכרת ומתגעגעת... לא חשבתי שאצא מזה... לא חשבתי שאתגבר על הגעגועים המייסרים... אבל בדרך נס... עברתי את התקופה הקריטית, הקשה... מצאתי סיבות לחיות עבורן... ואני חייה, ומאושרת- רוב הזמן... אבל אני עדיין אוהבת!!! ועדיין מתגעגעת!!! ועדיין כואבת!!! לא שכחתי אהוב שלי... לא שכחתי! אני זוכרת כל שנייה!!! אבל קשה לי לחשוב על זה- אז אני לא חושבת... למה אלוהים לקח אותך ממני?!?! למה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?! זה כאילו שמתת- עבורי. הרי אני לא רואה אותך, לא שומעת ממך, אין לי שום קשר אליך, אני לא יודעת מה קורה איתך... מה כבר ביקשתי?!?!?! רק רציתי לדעת שאתה בסדר... שאתה מאושר... שטוב לך... לא רציתי אותך לעצמי! רק רציתי לדעת שאתה בסדר... זו בקשה מוגזמת?!?!?! כנראה שכן... זה המזל הדפוק שלי! להתאהב מעל הראש במישהו שלעולם לא יהיה שלי... כולם אמרו לי- את תתגברי, את תשכחי, זה יעבור, הוא רק האהבה הראשונה שלך ובטח לא האחרונה... שנה עברה מאז. וכולם חושבים ששכחתי, שאני כבר לא חושבת עליך, שאני כבר לא בוכה בגללך... אבל אני כן!!!!! לא התגברתי... לא שכחתי... זה לא עבר... הכאב אומנם דעך, אך הוא נמצא בתוכי, חי בתוכי כמו אז... לא היית האהבה הראשונה שלי... אהבתי לפניך... ואני מניחה שגם לא היית האהבה האחרונה שלי... אבל מה שבטוח- אתה היית זה שיועד לי! אותך- לא אשכח לעולם! אותך אוהב עד יומי האחרון! עליך אספר לנכדותיי בבוא היום! אתה היית האהבה האחת המיוחדת שלי... ותמיד תהיה. בזאת אני בטוחה... אני לא יודעת אם אני מאמינה באהבה... ויהיו לי ילדים. המון! עכשיו אני יודעת שיש אלוהים- והוא רוצה אותי חיה, אחרת כבר היה לוקח אותי... ולעולם לא אאבד את אמונתי בו. אני חייה, נושמת, מאושרת. שרדתי אהוב יקר שלי! אני לא שונאת אותך על מה שעברתי בגללך. אני גם לא כועסת על אלוהים. האהבה בי כלפיך גדולה כל כך שלעולם לא יהיה בי מקום לשנאה או לכעס בכל הקשור אליך... אז רק רציתי להגיד לך שגם היום, שנה שלמה לאחר שפגשתי אותך- אני עדיין אוהבת אותך. עדיין זוכרת כל דבר קטן הקשור בך ועדיין מתגעגעת. ואני חושבת שכך יהיה גם בשנה הבאה ובכל השנים לאחריה. אני מקווה שתמיד תהיה מאושר, בכל מקום בו תהיה, עם כל אדם איתו תהיה. ני מקווה שחייך יהיו מלאי שמחה, אושר ואהבה. ואני מקווה שתמצא אנשים שיאהבו אותך אפילו חצי ממה שאני אהבתי אותך... אוהבת לנצח... "סבתא" (כך נהגת לכנות אותי...
)
עברה שנה. שנה בדיוק. היום לפני שנה החיים שלי השתנו... ביום בו פגשתי אותך גיליתי עוצמת רגשות שלא ידעתי שקיימת... כאב שלא ידעתי שהוא אפשרי... ויותר מכל- חוסר צדק! אוי אהוב יקר... כמה חוסר צדק יש עולם... נולדנו בתקופות שונות... הפרש שנים עצום... בלתי ניתן לגישור... אתה מבוגר מספיק בשביל להיות אבא שלי... ואולי... רק אולי... אם לא היה הפרש גילאים שכזה היה לנו סיכוי... היית הכול בשבילי... ואולי עדיין... בשבילך הייתי קמה בבוקר, בשבילך הייתי הולכת לישון, עליך חלמתי ועליך חשבתי בכל שנייה משעות היממה. מילאת את כל לבי, מוחי, גופי ונשמתי! בלעדיך- לא נותר בי כלום... הריקנות שחשתי בכל שנייה בה לא היית בטווח ראייתי הייתה בלתי נסבלת! הרגשתי כמו רוח רפאים! כאילו אני סתם גופה מהלכת שאין בה כלום... כי בלעדיך- לא היה בי כלום... נולדתי כדי לפגוש אותך! נולדתי כדי לאהוב אותך! נולדתי כדי לתת לך את חיי! אבל... המציאות כואבת... ולא מספיק שאני אוהב אותך... בשביל שהאהבה הזו תתממש אתה צריך גם צריך לרצות אותי... ואין שום סיכוי שבעולם שאדם בגילך ירצה תינוקת כמוני... חודשיים תמימים חייתי ונשמתי אותך אהוב שלי... הייתי מוכנה לעשות הכול בשבילך! הכול!!! הייתי מוכנה לתת לך את חיי אם רק היית מבקש! לא ראיתי שום עתיד בלעדיך... היית העבר, ההווה והעתיד שלי. היית המהות שלי. חודשיים תמימים חייתי בחרדה מפני היום בו אצטרך להיפרד ממך... היום האחרון בו אראה או אשמע ממך... הכרחתי את עצמי לא לחשוב על כך- ידעתי שאם כן אחשוב אתמוטט עוד בטרם זה קרה... כשהגיע היום- התפללתי בכל שנייה! התחננתי לאלוהים שהשעון ייעצר! כדי שתהיה לי עוד דקה אתך! עוד שנייה! לא היה דבר שרציתי יותר בחיי! אבל זה לא קרה... ובסופו של דבר- אמרתי שלום, ומאז לא ראיתי אותך יותר... באותו רגע- משהו בתוכי מת. האמונה, התקווה, האהבה ושמחת החיים שהייתה בי. תקופה ארוכה לאחר מכן לא האמנתי באלוהים (על אף שכל חיי האמנתי בו ללא סייג), תקופה ארוכה אמרתי שאם לא אלד את ילדיך- לא אלד ילדים כלל (למרות שילדים זו אהבתי הגדולה ביותר עלי אדמות, מלבדך)! ותקופה ארוכה לא רציתי כלל לחיות, כי לא היה טעם... לא היה בי את הרצון לפקוח עיניים בבוקר או לעצום אותן בלילה... לעולם לא אשכח את אותו יום... כל כך רציתי למות... צרחתי מכאב... השתוללתי, בעטתי, הכאבתי לעצמי, בכיתי ללא הרף נראיתי כמו גופה מהלכת... הלכתי ברחוב- בוכה בהיסטריה, חיוורת כמו מתה, חלשה כמו עלה... ולא היה איתי אף אחד... לאף אחד לא היה אכפת... אלוהים- צרחתי אליך שתיקח אותי! התחננתי! למה לא עשית זאת?!?! כל כך כאב לי! כאב פיזי ונפשי! הרגשתי סכין ננעצת לי בלב וממשיכה להכאיב כמה שרק אפשר... רציתי רק לאבד את ההכרה- כדי לא להרגיש את הכאב... את הכאב הזה אני זוכרת עד היום. ומרגישה אותו מחדש בכל פעם שאני נזכרת באותו היום. נזכרת ומתגעגעת... לא חשבתי שאצא מזה... לא חשבתי שאתגבר על הגעגועים המייסרים... אבל בדרך נס... עברתי את התקופה הקריטית, הקשה... מצאתי סיבות לחיות עבורן... ואני חייה, ומאושרת- רוב הזמן... אבל אני עדיין אוהבת!!! ועדיין מתגעגעת!!! ועדיין כואבת!!! לא שכחתי אהוב שלי... לא שכחתי! אני זוכרת כל שנייה!!! אבל קשה לי לחשוב על זה- אז אני לא חושבת... למה אלוהים לקח אותך ממני?!?! למה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?! זה כאילו שמתת- עבורי. הרי אני לא רואה אותך, לא שומעת ממך, אין לי שום קשר אליך, אני לא יודעת מה קורה איתך... מה כבר ביקשתי?!?!?! רק רציתי לדעת שאתה בסדר... שאתה מאושר... שטוב לך... לא רציתי אותך לעצמי! רק רציתי לדעת שאתה בסדר... זו בקשה מוגזמת?!?!?! כנראה שכן... זה המזל הדפוק שלי! להתאהב מעל הראש במישהו שלעולם לא יהיה שלי... כולם אמרו לי- את תתגברי, את תשכחי, זה יעבור, הוא רק האהבה הראשונה שלך ובטח לא האחרונה... שנה עברה מאז. וכולם חושבים ששכחתי, שאני כבר לא חושבת עליך, שאני כבר לא בוכה בגללך... אבל אני כן!!!!! לא התגברתי... לא שכחתי... זה לא עבר... הכאב אומנם דעך, אך הוא נמצא בתוכי, חי בתוכי כמו אז... לא היית האהבה הראשונה שלי... אהבתי לפניך... ואני מניחה שגם לא היית האהבה האחרונה שלי... אבל מה שבטוח- אתה היית זה שיועד לי! אותך- לא אשכח לעולם! אותך אוהב עד יומי האחרון! עליך אספר לנכדותיי בבוא היום! אתה היית האהבה האחת המיוחדת שלי... ותמיד תהיה. בזאת אני בטוחה... אני לא יודעת אם אני מאמינה באהבה... ויהיו לי ילדים. המון! עכשיו אני יודעת שיש אלוהים- והוא רוצה אותי חיה, אחרת כבר היה לוקח אותי... ולעולם לא אאבד את אמונתי בו. אני חייה, נושמת, מאושרת. שרדתי אהוב יקר שלי! אני לא שונאת אותך על מה שעברתי בגללך. אני גם לא כועסת על אלוהים. האהבה בי כלפיך גדולה כל כך שלעולם לא יהיה בי מקום לשנאה או לכעס בכל הקשור אליך... אז רק רציתי להגיד לך שגם היום, שנה שלמה לאחר שפגשתי אותך- אני עדיין אוהבת אותך. עדיין זוכרת כל דבר קטן הקשור בך ועדיין מתגעגעת. ואני חושבת שכך יהיה גם בשנה הבאה ובכל השנים לאחריה. אני מקווה שתמיד תהיה מאושר, בכל מקום בו תהיה, עם כל אדם איתו תהיה. ני מקווה שחייך יהיו מלאי שמחה, אושר ואהבה. ואני מקווה שתמצא אנשים שיאהבו אותך אפילו חצי ממה שאני אהבתי אותך... אוהבת לנצח... "סבתא" (כך נהגת לכנות אותי...
